אהרון דוד ברנשטיין (בכתיב יידיש: בערנשטיין; בגרמנית: Aaron David Bernstein; 6 באפריל 1812, דנציג – 12 בפברואר 1884, ברלין) היה עיתונאי, פילוסוף אוטודידקט, מחבר ספרי מדע פופולרי, מהפכן יהודי-גרמני, מהוגי הדעות של היהדות הרפורמית.
ביוגרפיה
ברנשטיין נולד בשנת 1812 בעיר דנציג (כעת גדנסק). התחנך בישיבה ואת השכלתו הכללית רכש בכוחות עצמו. בראשית שנות השלושים של המאה ה-19 עבר לברלין, פרוסיה, שם התפרנס כמוכר ספרים, עיתונאי ומחבר ספרי מדע פופולרי - כתב סדרה בת 21 כרכים על פלאי העולם. הוא השתתף בלחימה במהפכת 1848 בגרמניה ובשנות החמישים, תחת שלטון הריאקציה, נכלא לזמן מה בעוון פרסום השקפותיו הליברליות. בתחילת דרכו כעיתונאי וכסופר נהג ברנשטיין לחתום בשם העט א' רֶבֶּנשטיין (A. Rebenstein).
זיגיסמונד שטרן וברנשטיין היו הדמויות הבולטות ביותר בקרב בני הקהילה היהודית של ברלין, שביקשו לבצע רפורמות רדיקליות ביהדות. השניים, יחד עם משה סימיון נסחו את הטיוטה של ה"קול קורא", שפורסם בעיתונות וקרא ליהודים לקחת חלק בהתוויית העקרונות ליהדות חדשה. ברנשטיין האמין כי כתבי הקודש אינם מכילים את פרטי ההתגלות הישירה של רצון האל, אלא רק עדות לה. ב-10 במרץ 1845 היה מבין מייסדיה של הקהילה הרפורמית העצמאית-למחצה של ברלין, שלראשה נבחר לבסוף שמואל הולדהיים. באותו יום, נאם אהרן ברנשטיין:
”איכה נעמוד בפני ילדינו, שנולדו להווה מזהיר למען עתיד מזהיר עוד יותר, שלא חזו בעיניהם בקידוש השם, שאין להם כל תפישה של הרוח מתוכה הכו דורות קודמים באגרוף יום יום על לבם ונפלו על פניהם להתוודות על חטאיהם בפני אל רחום וחנון? הם גדלו ללא היראה שאנו עודנו מסוגלים להעלות באופן מלאכותי... איך נוכל, ולבנו שסוע, לשכנע אותם להעביר הלאה את צביעותנו?... ניצבים בין קברי אבותינו לעריסות ילדינו, העידן הזה קורא לנו לחלץ עצמנו מהתהום הגדולה שהתבונה, המנהג והחיים פערו בין שני דורות: זה שלפנינו וזה שאחרינו. אז נהיה לדור האחרון למורשת גדולה, המסוגל עוד להעריך את חיצוניותה אך לא למוסרה הלאה. אך נהיה גם הראשון ליצוק מסד לדורות הבאים אחרינו.”[1]
משפחתו
בנו הבכור של אהרון היה הפיזיולוג יוליוס ברנשטיין, ובנו הבכור של יוליוס היה המתמטיקאי פליקס ברנשטיין. אדוארד ברנשטיין היה בן אחיו של אהרון.
כתביו
- מקור האגדות על אברהם יצחק ויעקב. 1871
- כוחות הטבע ופעולת המוח 1874
ספרו היחיד שתורגם לעברית:
- ידיעות הטבע; נחקרו ונכתבו בשפת אשכנז על ידי אהרן בערנשטיין; ונעתקו לשפת עבר על ידי פסח רודערמאנן [רודרמן] ודוד פרישמאנן [פרישמן], ורשה: דפוס אלאפין – א. גינס, תרמ"א–תרמ"ו.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
_b_453.jpg)
