אֵגְל (בצרפתית: Aigle) היא עיירה בת 9,961 תושבים, בירת מחוזאגל בקנטון וו באזור דובר הצרפתית בשווייץ. אגל שוכנת בגובה של 415 מ' במרחק 13 קילומטר דרום-מזרחית למונטרה, בקצה המזרחי של עמק הרון, למרגלות האלפים הברניים.
ההתיישבות באגל קדומה מאוד, ובמקום התגלו קברים וחרסים מתקופת הברונזה. בתקופה הרומית, אגל ישבה על הדרך הראשית ממעבר סן ברנאר הגדול דרך ויויסקוס (Viviscus) כיום ווה לאוונטיקום (Aventicum) כיום אוואנש (Avenches), שהייתה בזמנו הבירה הרומית של האזור.
הרומאים קראו לאגל בשמות שונים: אלה (Ala) שמשמעותו כנפיים, אלינה (Alena) שמשמעותו כנפיים קטנות, אקווילגיה (Aquilegia) וכן אקווילס (Aquilas) שמשמעותם עיטים.
האזכור הראשון של ההתיישבות במקום בימי הביניים בשנת 1150 תחת השם אליום (Alium). אזכור נוסף בשנת 1153 מציין את המקום בשם אלו (Aleo).
בשנת 1231 הוכרזה אגל כעיירת שוק על ידי תומאס הרוזן לבית סבויה (Thomas, Count Of Savoy), ובשנת 1314 הועלתה לדרגת עיר חופשית על ידי הרוזן אמדאוס החמישי לבית סבויה (Amadeus V, Count Of Savoy).
אגל הייתה קהילה משותפת עם לזאן (עד שנת 1702) ועם קורברייה (Corbeyrier) ואיוורן (Yvorne) (עד שנת 1831). במאה ה-14 חתמה אגל ברית עם הכפר סאמברנשה (Sembrancher) בקנטון ואלה לעזרה הדדית במקרה של אסון טבע או התקפה.
בשנת 1475 הכפרים סן (Saanen) ופי ד'אנו (Pays-d'Enhaut) שהיו בברית עם ברן, התקיפו את אגל ושרפו את מגדל הטירה שלה, ולאחר מכן מסרו את השליטה בעיר אגל ובאזור הסמוך (כולל הכפרים בה אולון ולה אורמו) לברן, במקום תשלום מס של שליש מהכנסותיהם בו היו חייבים עד אז.
בחוזה פריבורג משנת 1476, קיבלה פריבורג את השליטה באגל ובמחוז, אך בשנת 1483 מסרה אותו בחזרה לברן, שבנתה מחדש את טירת אגל בשנת 1489 והפכה את העיר לבירת המחוז, הכולל את כל אזור אגל של היום מלבד העיר ווילנף.
עם הצטרפות אזור אגל לברן היה זה האזור הראשון דובר הצרפתית שהפך לחלק משווייץ.
במילון הגאוגרפי שיצא לאור בשנת 1821 בידי ואן וויק רונלדסון מוזכרת העיר בשם אלן (Aelen) ומתאר את גדלה ב-600 בתים ו-2,500 תושבים, את האזור כולו מתאר המילון באורך 8 קילומטרים וברוחב 10 קילומטרים בו מתגוררים בס"ה 7,500 תושבים.
שטחה של אגל הוא 16.41 קמ"ר. מתוך שטח זה, 34.1% משמשים למטרות חקלאיות, ואילו 37.4% מיוערים. 25.6% הם שטח בנוי (מבנים או כבישים), 2.7% הם נהרות או אגמים ו-0.6% אדמה לא יצרנית. מתוך השטח הבנוי, 35% הם תשתיות תחבורה, 26% מגורים, 20% מבני תעשייה, 14% ריאות ירוקות ומגרשי ספורט ו-6% הם תשתיות מים וחשמל. השטח המיוער כולו מכוסה ביערות. 62% מהקרקע החקלאית משמשים לגידולים, 30% לכרמים ו-8% משמשים כשדות מרעה. 16% משטחי המים הם אגמים ו-84% הם נהרות ונחלים.
טירת אגל, הבולטת בלב אזור הכרמים, משמשת כיום כמוזאון יין וכוללת בתוכה תצוגות של יינות שונים והדגמות של תהליכי יצור יין.
מחוז אגל כולל את הכפרים לה קלואטר (Le Cloître), ור פוזה (Vers Pousaz), פונטנה (Fontanney) ואורמון-דסו. העיירות שמסביב הן איוורן (Yvorne), לזאן, ואולון בקנטון וו, ווברי (Vouvry), וקולומבה מירה (Collombey - Muraz), בקנטון ואלה.
הכניסה לרחוב ירושלים בעיר אגלצילום מהרכבת בקו סימפלון מדומודוסולה ללוזאן של בית באגל וברקע טור ד'אאי
דמוגרפיה
בעיירה מתגוררים (נכון לדצמבר 2012) 9,703 תושבים. נכון לשנת 2008, 37% מהאוכלוסייה הם אזרחים זרים.
במפקד שנערך בשנת 2000 הגדירו עצמם 80% מהאוכלוסייה כדוברי צרפתית, 3.5% דוברי פורטוגזית ו-3.5% דוברי אלבנית. 235 אנשים הגדירו עצמם דוברי גרמנית, 264 דוברי איטלקית ו-5 דוברי רומאנש.
נכון לשנת 2014 נספרו בעיר 9,599 תושבים, והמיעוט במספרם נובע מהגירה (90%) והפרש בין מספר הלידות והפטירות (10%).
יהדות
בעיר התקיימה בעבר קהילה יהודית ויש בה רחוב הנקרא רחוב ירושלים (Rue de Jérusalem), אשר עד היום ניתן לראות בו מזוזות בפתחי כמה מהבתים. במפקד שנערך בשנת 2000, הגדירו עצמם 2 אנשים בלבד כיהודים.
תחבורה
אגל שוכנת על דרך מהירה מס' 9 מרחק חצי שעת נסיעה מבירת הקנטון לוזאן ושעת נסיעה מז'נבה.
באגל יש תחנה של הרכבת הפדרלית השווייצרית ה-SBB CFF FFS בקו סימפלון (Simplon) המקשר בין דומודוסולה (Domodossola) באיטליה לבין לוזאן וז'נבה בשווייץ.
בנוסף ניתן להחליף רכבות בתחנת אגל לשלושה קווי רכבת מקומיים, קו ASD (אגל-ספה-דיאבלרה), קו AL (אגל-לזאן) וקו AOMS (אגל-אולון-מונטה-שמפר), אשר יחד עם קו BVB (בה-גריון-וילאר סור אולון-בריטיי) היוצא מהעיירה בה הנמצאת מספר קילומטרים דרומית לאגל וניתן להגיע גם אליה ברכבת המהירה, יוצרים רשת רכבות המרשתת את הכפרים ופסגות ההרים באזור, ומופעלים על ידי חברת TPC.
