ערך זה עוסק בפרי האגוז. אם התכוונתם למין של עץ ממשפחת ה
שדריים, ראו
לוז (עץ).
אגוז לוז![]() |
|
|
|
מאכלים |
|---|
|
סוג |
nut, אגוז, hazelnut, seed  |
|---|
|
מרכיבים עיקריים |
hazelnut shell |
|---|
  |
אגוז לוז או אִלְסָר ("בונדוק" בערבית) הוא הפרי האכיל של שיחים נשירים בסוג Corylus. פירותיו נחשבים לאגוזים מבחינה תרבותית אך אין הוא "אגוז אמיתי". את שיחיו מגדלים כיום לצרכים מסחריים בארצות שונות (טורקיה, ארצות הברית, ספרד, איטליה, צרפת, סין ואוסטרליה). הצמח זקוק למזג אוויר קר וחורפי על מנת לפתח תפרחת.
אגוזי הלוז גדלים באשכולות על השיח. כשהאגוזים מבשילים, הפרי הגדול והשעיר נפתח, והאגוז נושר לאדמה, מוגן בקליפתו הקשה. לשיח הלוז אורך חיים גבוה במיוחד והוא מספק אגוזים במשך מאות שנים.
לאגוז עצמו קליפה דקה שעטופה במעטה מגן עבה. את האגוז צורכים טרי או קלוי.
ערכים תזונתיים
האגוז עשיר בשומן, חלבון, סיבים תזונתיים, ויטמין E וברזל. כמו כן הוא מכיל זרחן, אשלגן וסידן. כ-80% מתכולת השומן באגוז הוא שומן חד בלתי רווי.
מקילוגרם אגוזים אחד נשארים 460 גרם לאחר קילוף.
שימושים רפואיים לפי מקורות קדומים ובימינו
בתקופה הקלאסית האמינו שהאגוז מועיל לקיבה, מרפא שיעול ומצמיח שיער. בימי הביניים גידלו את הצמח באזור והשתמשו בו לניקוי ולחיזוק המעיים, לסתירת רעלים, לשיפור הזיכרון, לריפוי שטפי דם בחזה ובריאה, להפחתת גזים, לגרימת עצירות והקאה, לריפוי דלקות בדרכי השתן, לטיפול במחלת הנפילה, בפצעים פתוחים ובעוויתות בפנים. ברפואה העממית בימינו משמש האגוז לטיפול במחלות מעיים ולהורדת רמת הכולסטרול בדם, לטיפול בדימום, במחלות עיניים, וכן לשיפור הזיכרון, לריבוי הזרע ולריבוי חלב אם[1].
גלריית תמונות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 74.
_-_whole_with_kernels.jpg)
