אַב הַזְּמַן (ידוע גם בכינוי סַבָּא זְמַן) הוא האנשה של הזמן. דמותו מוצגת בדרך כלל כקשיש מזוקן, לבוש גלימה הנושא עמו שעון חול[1] או מכשיר מדידת זמן אחר, כסמל לתנועה המתמדת של הזמן, וכן חרמש[1], הקושר בין התנועה המתמדת של הזמן למוות, אשר הוא בלתי נמנע.[2] לעיתים הוא מופיע יחד עם תינוק השנה החדשה, כדימוי לשנה החולפת המפנה את מקומה לשנה הבאה.
דמותו של אב הזמן היא הדמות המרכזית בפסל מזרקת הזמן (באנגלית: Fountain of Time), אשר נבנה במקור על ידי הפסל לוראדו טאפט בשנת 1922 ומוצב כיום בפארק וושינגטון שבשיקגו.
בסדרת הספרים דברי ימי נרניה דמותו של אב הזמן מופיעה בספר "כס הכסף", שבה הוא מוצג כיצור חי ענק הישן מתחת לפני ממלכת נרניה. מצוין בספר כי אב הזמן צפוי להתעורר בקץ הימים, מה שאכן קורה בהמשך העלילה בספר "הקרב האחרון".
בספר שומר הזמן של מיץ' אלבום, אב הזמן הוא האדם שהמציא את השעון הראשון, ואת עצם הרעיון של ספירת הזמן. המתנה אותה הוא מנסה להעניק לעולם הופכת לגורם סבל, מכיוון שמאותו רגע בני האדם מודעים לזמן החולף וחשים בחסרונו. לכן נענש אב הזמן, ונכלא במערה למשך אלפי שנים, בהן הוא נאלץ לשמוע את תחינותיהם של בני האדם בכל הדורות המשוועים לזמן.
^צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 48; יש הטוענים שהפירוש לא סביר מאחר שבאוגרית הריבוי של "שנה" היה "שנות", ומפרשים לפי שכמן ושונם, השונמית וכיוצא בהם, אולם ייתכנו שתי צורות ריבוי לאותה מילה.
