כתיב מלא (נקרא גם כתיב חסר ניקוד) הוא צורת כתיבה בשפה העברית, אשר משתמשת באימות הקריאה כדי להורות את האופן שבו יש לקרוא את המילה הכתובה, כתחליף לסימני הניקוד. האות ו' באה במקום חולם חסר וקובוץ, והאות י' באה במקום חיריק חסר ולעיתים כאם קריאה מסייעת לצירי. למניעת בלבול, ו' עיצורית (העיצור [v][1]) נכפלת כשהיא באמצע מילה, וכך גם י' עיצורית ברוב המקרים.
סקירה היסטורית
כתיב חסר
כתיב חסר הוא כתיב שהאיות בו זהה לזה של כתיב מנוקד, אך סימני הניקוד אינם נכללים בו. למשל: המילים 'שֻׁלְחָן' ו'דִּבֵּר' נכתבות בכתיב חסר — 'שלחן' ו'דבר'. בכתיב מנוקד, הניקוד מורה על התנועה הנכונה, אך כשהכתיב חסר ניקוד הוא קשה לקריאה, ועל הקורא להסתייע בהקשר שבו מופיעה המילה כדי לדעת את אופן קריאתה.
דוגמה קיצונית היא המילה "ספר", שאותה ניתן לנקד, לקרוא ולפרש לכל הפחות ב־9 אופנים שונים:
דוגמה מובהקת לטקסט עברי הכתוב בכתיב חסר הוא ספר התורה, הנקרא בבית הכנסת בעת העלייה לתורה. לעיתים קרובות, על מנת להכין את הקריאה, נעזר הקורא בתיקון קוראים, ספר בו הטקסט המקראי מופיע בשתי עמודות, כשהאחת מכילה את הטקסט המקראי כפי שהוא מופיע בספר התורה והאחרת מכילה את הטקסט יחד עם ניקוד וטעמי המקרא.
כתיב מלא
מפאת הקושי בקריאת כתיב חסר־ניקוד, התפתח בימי הביניים כתיב חילופי שבו נוספו למילה האותיות ו' ו־י' לציון התנועות השונות. לכתיב זה, שהיה נפוץ מאוד בספרות התורנית, לא היו כללים אחידים, והוא השתנה מספר לספר וממהדורה למהדורה. ועד הלשון העברית היה הראשון שניסח כללים לכתיב זה, כללי הכתיב חסר הניקוד. כללים אלו אומצו מאוחר יותר על ידי האקדמיה ללשון העברית, שהמשיכה לשכללם, והתקבלו ברובם על ידי הציבור, בעיקר בכתיבה רשמית[2]. ביוני 2017, בעקבות תהליך אשר ראשיתו בבחינת מנהגי הכתיב הרווחים בהוצאות הספרים, בעיתונות ובמרשתת, פרסמה האקדמיה ללשון העברית מהדורה חדשה של הכללים, בשם כללי הכתיב המלא, ובה שינויים אחדים בהשוואה לכללים הקודמים[3].
בעשרות השנים האחרונות הכתיב המלא שולט בטקסטים שאינם מנוקדים: מרב העיתונים, הספרים והאתרים הכתובים בעברית, נכתבים בכתיב מלא. בנוסף, מקובל להשתמש בכתיב מנוקד בעיקר בספרי ילדים, בפרסומי שירה או לצרכים מיוחדים, אך השימוש בכתיב חסר ללא ניקוד אינו מקובל.
חרף קביעת הכללים על ידי האקדמיה, השימוש בכללים אינו אחיד, הן בשל חוסר ידיעה, והן משום שהחלטות האקדמיה נתפסות כהמלצות, וגופים שונים עדיין יכולים להחליט לא לקבל, או לא להקפיד, על כללים מסוימים.
כללי הכתיב המלא
כדרכם של כללים בתחום הלשון, אין מדובר בכללים סטטיים לחלוטין — מפעם לפעם חלים בהם שינויים, בהתאם לניסיון שנצבר. לדוגמה: בכללי הכתיב חסר הניקוד שנקבעו בוועד הלשון העברית סמוך להקמת המדינה, בתשרי תש"ח (ספטמבר 1947) נקבע שיש לכתוב "אשה" (woman) גם בכתיב זה (כדי להבדיל מ"אישה" — האיש שלה), אך בכללים החדשים (סיוון תשע"ז, יוני 2017) בוטל יוצא מן הכלל זה, ונקבע שיש לכתוב "אישה". להלן תמצית הכללים המעודכנים[3]:
כל אות המופיעה בכתיב המנוקד נכתבת גם בכתיב מלא.
כל תנועת u תסומן באות ו', כולל אות המנוקדת בקובוץ, למשל: קופסה, הופל, כולם.
ברוב המקרים תנועת o תסומן באות ו', כולל אות המנוקדת בחולם חסר, למשל: בוקר, ישמור. אך יש מספר יוצאים מן הכלל: האות ו' לא תופיע לאחר אות המנוקדת בחטף־קמץ באמצע המילה, למשל: פועלו (פָעֳלוֹ); במקרה שקיימת אם תנועה אחרת, למשל: ראש (רֹאשׁ); במילה כל המנוקדת בנסמך בקמץ קטן (כָּל); ובמקרים בודדים נוספים.
ברוב המקרים תנועת i תסומן באות י', למשל: דיבור, יישוב, תעשייה. האות י' לא תופיע במקרים הבאים:
במילים אם (אִם), עם (עִם), במילה מן (מִן) ובנטיותיה כמו ממני (מִמֶּנִּי), מכם (מִכֶּם); ואחרי מ' השימוש, למשל: מכאן (מִכָּאן), מדי (מִדַּי).
לפני יו (yu או yo) כגון: דיון, קיום, בריות, נטיות.
כאשר הוספת י' תגרום לרצף של יותר משתי יו"דים, כמו במילים ציים (צִיִּים), עיים (עִיִּים).
במילים ממשקל פַּיִל, למשל: בית (בַּיִת), לא תתווסף י' על האות הקיימת.
אחרי אות המנוקדת בתנועת e לא תופיע י' בדרך כלל, למשל ממד (=מֵמַד), אזור (=אֵזוֹר), אלא אם כן היא מופיעה בכתיב המנוקד (למשל מיתר, תימן). אך יש מצבים שבהם תופיע י' שאינה בכתיב המנוקד, למשל בשמות במשקל םֵםָה בהם מופיע צירי בכל הנטיות (למשל תיבה, הישג), ובמילים שבהן הצירי בא לפני אותיות אהחע"ר במקום חיריק, כתוצאה מתשלום דגש. למשל: תיאבון (שיגעון), תיאבד (תימצא).
ו' עיצורית (העיצור v) נכפלת כשהיא באמצע מילה, למשל תקווה, זווית, אך לא כאשר ההכפלה תיצור רצף של שלושה ו"וים, כגון במילה תיווך (תִּוּוּךְ). האות אינה נכפלת בראש המילה ובסופה, למשל: ורד, ותיק, צו. ו' בראש מילה נכפלת כאשר לפניה מצטרפת אחת מאותיות השימוש, אך לא אחרי ו' החיבור. לכן מהמילה "וֶרד" נקבל "הוורד", אך "וורד" (כלומר וּוֶרֶד).
י' עיצורית (העיצור y) נכפלת כשהיא באמצע מילה או בסופה, למשל: בניין, הייתה, בניי (=הבנים שלי). האות אינה נכפלת בראש המילה או אחרי אות שימוש, למשל: ילד, יצא (=יֵצֵא), הילד.
עם זאת, י' עיצורית לא תיכפל באמצע מילה כאשר היא נמצאת אחרי אם קריאה או לפניה, למשל: פרויקט, מסוים, מאוים; ראיה (=רְאָיָה), הפניה, בעיה. כמו כן לא תיכפל הי' במילים במשקל פַּיִל (כגון בית, זית) ובמילים אולי, מתי, מים, חי (=חַי), שי, די; אבל היו"ד נכפלת במילה שמיים (=שָׁמַיִם).
שלט דרכים שבו המילה "מחלף" מנוקדת בניקוד עזר חלקי כדי לוודא שהציבור יכיר את הגייתה הנכונה; לאחר מכן מופיעה בכתיב מלא המילה "תקווה" במקום בכתיב חסר (תקוה)
אלה הם הכללים הבסיסיים ביותר. לכל אחד מהם יש יוצאים מהכלל, המפורטים בחוברת "כללי הכתיב המלא" שבהוצאת האקדמיה ללשון העברית.
הערות:
במקום שהקורא עלול לטעות בקריאת מילה, מומלץ להשתמש בניקוד עזר חלקי, למשל: מִנהל (להבדיל מן מנַהל).
הכללים לעיל חלים על כתיב של מילים עבריות, אך אינם חלים בעברית על כלל השמות הפרטיים ושמות המשפחה שנכתבים לעיתים קרובות בכתיב חסר, כפי שהם מזוהים בקרב הציבור דובר העברית בשל מקורם מהמקרא, דוגמאות:
שמות פרטיים: נח, שלמה, מרים, דוד, משה, יעקב, שמשון, גדעון וכדומה.
שמות משפחה: כגון: כהן, לוי, בנימין, שמעון, אפרים וכדומה.
מילונים
מילונים אחדים מציגים גם את הכתיב המלא של המילים המופיעות בהם. השתנות הכללים במהלך השנים גורמת לכך שאין לסמוך בעניין זה על מילונים ישנים.
מילון אבן-שושן: רק מהדורת 2004 ואילך מכילה את הכתיב המלא לפי הכללים הנוהגים כעת. אין להסתמך על מהדורות ישנות יותר (שבהן קרוי המילון בשם "המילון החדש").
