X-17

X-17

מידע בסיסי
ייעוד	חדירה לאטמוספירה
ארץ ייצור	ארצות הברית ארצות הברית
יצרן	לוקהיד
מאפיינים כלליים
מנוע שלב ראשון	(1x Thiokol XM20 Sergeant solid-fuel rocket (230KN
מנוע שלב שני	3x Thiokol XM19 Recruit solid-fuel rocket (סה"כ 450KN)
מנוע שלב שלישי	(1x Thiokol XM19E1 Recruit solid-fuel rocket (160KN
ממדים
אורך	12.3 m
קוטר	0.79 מטר עד 0.25 מטר
מוטת כנפיים	2.3 m
ביצועים
מהירות	14.5 מאך
טווח	217 km
גובה טיסה	400 km

הX-17 על פלטפורמת השיגור שלו

הלוקהיד X-17 (באנגלית: Lockheed X-17) היה טיל נסיוני בעל שלושה שלבים מונעי דלק מוצק שנבנה על מנת לחקור את האפקטים שנוצרים בחדירה לאטמוספירה במהירות מאך גבוהה. השלב הראשון של הטיל העלה אותו לגובה של 27 ק"מ לפני שנשרף. הטיל היה ממשיך לאחר מכן מעוצמת התנופה לגובה של כ-160 ק"מ, לפני שהחל להטות את אפו כלפי מטה לחזרה לקרקע. לאחר מכן השלב השני הופעל ואחר כך הושלך והשלב השלישי והאחרון של הטיל הופעל. ב-27 באפריל 1957, הX-17 השיג מהירות של 14,000 קמ"ש בשיגור מבסיס חיל האוויר פטריק^[1]. בסופו של דבר הX-17 חזר לכדור הארץ במהירות של 14.5 מאך.

הX-17 שימשו גם במבצע ארגוס בשלושה שיגורים לניסויים גרעיניים בדרום האוקיינוס האטלנטי ב-1958^[2].

ראו גם

• מטוסי ה-X

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא X-17 בוויקישיתוף

• על הX-17 (באנגלית)
• עוד על הX-17 (באנגלית)

הערות שוליים

1. E. Emme, ed., Aeronautics and Astronautics, 1915-1960 עמ 85
2. Carey Sublette (20 September 1997). "Operation Argus tests". Nuclear Weapon Archive.