S-5 היא רקטת אוויר-קרקע לא מונחית שפותחה על ידי חיל האוויר הסובייטי. ה-S-5 מבוססת על ה-R4M (אנ'), רקטה גרמנית ממלחמת העולם השנייה. אורכה של כל רקטה כ-1.4 מטר, קוטרה 55 מ"מ, משקלה כ-5 ק"ג וראש הנפץ במשקל כ-0.3 ק"ג. טווח הרקטה הוא עד 4 קילומטרים. לרקטה מגוון ראשי נפץ ומספר רב של דגמים. למרות שפותחה במקור כרקטת אוויר-קרקע נעשה ברקטה זו גם שימוש קרקע-קרקע.[1]
פיתוח ויצור
פיתוח הרקטה החל בשנת 1946 במטרה לפתח רקטת אוויר-אוויר. בבסיס הפיתוח עמדה רקטת אויר אויר גרמנית מדגם R4M (הוריקן). הרקטה נוסתה בסדרה של תצורות על מטוסי מיג-15bis ומיג-17, כאשר הבדיקות האחרונות הושלמו על מיג-17PF בינואר 1955. הבדיקות העלו כי הרקטה לא הייתה יעילה מול מטרות אוויריות ולכן יעוד הרקטה הוסב לאוויר-קרקע.
S-5 יוצרה בברית המועצות (ולאחר מכן ברוסיה) ובפולין. נכון לשנת 2013, רק בלארוס ובולגריה עדיין יצרו את הרקטה. בסוף 2019, הודיעה רוסיה כי תחדש את הייצור של רקטת S-5 לראשונה מאז הפסקת הייצור בשנת 1990. הדגם החדש נקרא S-5U. הרקטה המשופרת היא באורך 1,090 מ"מ, משקלה 6 ק"ג, והיא תואמת למשגרים של ה-S-5. הטווח האפקטיבי נשאר בין 0.5–4 ק"מ. הקטלניות גדלה על ידי ראש נפץ כבד יותר במשקל 0.8 ק"ג.[1]
תיאור כללי
ה-S-5 עשויה מגוף פלדה המכיל דלק מוצק וראש נפץ עם מרעום פגיעה מכני. בחלק האחורי של הרקטה ישנה פיית פליטה מוארכת ושמונה סנפירים. הסנפירים מקופלים סביב הרקטה כשהיא מאוחסנת בצינור השיגור שלה. הם נפתחים למצב פעולה ברגע שהטיל עוזב את צינור השיגור. בטיסה, הסנפירים גורמים לסיבוב מהיר (כ-750 סיבובים לדקה) של הרקטה סביב צירה, סיבוב אשר מייצב את הרקטה. מנוע הרקטה המוצק בוער במשך 1.1 שניות, אשר במהלכן הרקטה עוברת כ-300 מטר.
משגרים
משגר ORO-57K לשמונה רקטות S-5
ה-S-5 נישא במשגרים של 4 עד 32 רקטות. סדרת המשגרים הראשונה נקראה ORO-57, והיא יוצרה בגרסאות עם קיבולת של 4, 8, ו-16 רקטות. כאשר המשגר הנפוץ ביותר היה ORO-57K לשמונה רקטות, בשימוש במיוחד ב-MiG-19. המספר 57 מתייחס לקוטר של צינור השיגור (קוטר הרקטה בתוספת 2 מ"מ).
שני משגרי UB-32 מותקנים על מסוק Mi-24
החל משנות ה-60 המוקדמות, המשגר הטיפוסי היה UB-16-57, עם 16 רקטות עבור מסוקים ומטוסים. לגרסה הראשונה ול-UB-16-57U היה חלק קדמי חרוטי ואילו לגרסה הבאה UB-16-57D היה חלק קדמי קהה. החל משנת 1968, יוצרה גרסת ה-UB-16-57UMP, עם חלק קדמי חרוטי וחמישה צינורות פנימיים בולטים. בשנות ה-70 פותח ה-UB-32 עם 32 רקטות, שנישא במטוסים כבדים יותר.
שימוש ברקטה
אפגניסטן
רקטות S-5 היו בשימוש נרחב במטוסי סוחוי Su-25 ו-Mil Mi-24 באפגניסטן בשנות ה-80, שם יעילותן נחשבה גרועה מאד. טייסים תיארו את הרקטות המתנפנפות לאחר השיגור "כמו צבעוני". עקב זאת, הכוחות הרוסיים עברו לנשק בקליבר גבוה יותר כמו רקטת S-8. בנוסף, הארמייה ה-40 הסובייטית עשתה שימוש במשגרים מאולתרים שהותקנו על טנקי T-62, נגמ"שים BTR-70 ומשאיות אורל-4320 והשתמשו בה כרקטת קרקע-קרקע.[2]
משגרי רקטות S-5, כמו UB-16 ו-UB-32, כמו גם משגרים של רקטות מסוג S-8 ו-S-13, הותקנו על גבי משאיות וטנדרים אזרחיים במהלך מלחמת האזרחים בלוב בשנת 2011, ושימשו כסוג של MLRS מאולתר. המורדים פיתחו גם משגר נייד ל-S-5, שהפך את הרקטה לסוג של RPG מאולתר.[2]
