Fiber Distributed Data Interface (בראשי תיבות: FDDI) היא טכנולוגיה המגדירה תעבורה ברשת מחשבים מקומית (LAN) ברמת שכבת הקישוריות של מודל ה-OSI והשכבה הפיזית של מודל ה-TCP/IP.
רשת FDDI יכולה להתפרש על פני 200 קילומטר ולתמוך באלפי עמדות על בסיס של סיבים אופטיים (ניתן ליישם גם בעזרת כבלי נחושת - למשל בטכנולוגית CDDI). הטכנולוגיה מבוססת על רשת Token ring במבנה של טבעת כפולה. תקן ה-FDDI פותח על ידי ANSI באמצע שנות ה-80 על מנת לענות על מספר בעיות של רשתות ה-Ethernet וה-Token ring, ביניהן - מגבלות רוחב הפס, אמינות לא מספקת ליישומים קריטיים ומדיית תקשורת לטווחים קצרים.
ברשת FDDI קיימות שתי טבעות, ראשית ומשנית שמעבירות אסימון (Token ring) בכיוונים מנוגדים. במצב רגיל תעבורת הנתונים מתבצעת על הטבעת הראשית בלבד, הטבעת המשנית נכנסת לפעולה כאשר יש כשל בנקודה כלשהי ברשת, ומאפשרת לקיים תקשורת רציפה בין כל שתי נקודות בזכות העובדה ששתי הטבעות פועלות בכיוונים מנוגדים. ניתן להשתמש בשתי הטבעות גם במצב שגרה על מנת להכפיל את רוחב הפס של הרשת, במקרה כזה כשל יחזיר את הרשת לרוחב הפס המקורי.
FDDI מגדיר תקנים בארבע רמות -
ישנן שלוש דרכים להתחבר לרשת FDDI: