מדינות המפעילות שירות DAB מסומנות בכחול כההמקלט DAB
DAB (Digital Audio Broadcasting) היא משפחת תקנים לשידור רדיודיגיטלי ומולטימדיה. המונח DAB נקבע תחילה לתיאור שידורי רדיו דיגיטליים, אך כיום הוא מזוהה בעיקר עם התקן האירופאי אאורקה 147.
תקן אאורקה 147 פותח על ידי תאגיד הפיתוח האירופי אאורקה (Eureka). זהו תקן פתוח, אשר אושר על ידי גופי התקינה העיקריים בעולם, ומגדיר הן שידורים קרקעיים והן שידורים לווייניים (אם כי עד סוף 2006 נעשה בו שימוש רק בשידורי קרקע).
טכנולוגיה
בשיטה משתמשים בתדרי VHF או L band. זהו התקן הראשון שעשה שימוש ב-OFDM. אפנון הגלים התת-נושאים מתבצע בשיטת QPSK דיפרנציאלי סימטרי (SDQPSK או π/4 D-QPSK). תיקון השגיאות מתבצע באמצעות קוד קונבולוציה מנוקב.
DAB פותח בהדרגה משנת 1981, ותוקנן בשנות התשעים. מאז אומץ על ידי מספר גדול של מדינות. בחלקן יש כבר שידורים מסחריים, ואילו באחרות יש בשלב זה רק שידורים ניסיוניים. מקלטים לקליטת שידורים בשיטה זו נמכרים לציבור מאז 1999. שידורים בשיטה זו מיועדים להחליף את שידורי ה-FM ויישומה בעולם מתואם על ידי הפורום WorldDMB, שבו מיוצגים כ-30 מדינות ומספר יצרני ציוד.
נכון ל-2006 מעריכים כי כ-500 מיליון אנשים מכוסים על ידי שידורי DAB. המדינות המובילות, הן מבחינת כמות וכיסוי תחנות השידור (מעל לכ-95% מהאוכלסיה), והן מבחינת כמות המקלטים שבשימוש, הן הממלכה המאוחדת, שווייץ, דנמרק, בלגיה, הולנד וגרמניה. ב-2017 הייתה נורווגיה למדינה הראשונה שמספקת שידורי DAB בכיסוי מקיף (כ-99.5% מהאוכלסיה), ואף הפסיקה את שידורי ה-FM שבה, כתוצאה מהמעבר לשידור רדיו דיגיטלי[1][2].
תקנים מתקדמים +DAB ו-DMB
מודול +DAB למכונית
מאז פיתוח התקן, הטכנולוגיה של שידורים דיגיטליים התקדמה ובעקבות התקדמות זו פותח ב-2007 תקן חדש ומשופר, המכונה DAB+. תקן זה משתמש בדחיסת שמע HE-AAC v2, ובקוד ריד-סולומון לתיקון שגיאות מתקדם יותר. התקן יעיל פי שניים מקודמו. אין תאימות לאחור.
DMB (Digital Multimedia Broadcasting) הוא תקן פתוח, המבוסס על DAB, עם יכולות של תמונות וידאו בנוסף לשמע, אומץ בשנת 2006 על ידי הפורום WorldDMB (לשעבר WorldDAB). נכון לשנת 2017, שידורי DMB מתקיימים בנורווגיה, קוריאה הדרומית ותאילנד.
בישראל
בישראל אומץ לשימוש תקן אאורקה 147. חברת בזק הפעילה שידורי ניסיון בתחום VHF משנת 1996 עד 2007. ב-15 באוגוסט 2004 התקבלה החלטת ממשלה על הקמת תחנות רדיו דיגיטליות, במטרה להגביר את התחרות בתחום הרדיו. במרץ 2005, נעשתה החקיקה בעניין באמצעות תיקון לחוק הרשות השנייה. הצפי לסיום הקמת התשתית ותחילת השידור הדיגיטלי, היה לקראת הרבעון השני של 2007[4].
ביוני 2008, לאחר דחיות רבות, פרסמו משרד האוצר ומשרד התקשורת מכרז משותף להקמה ולהפעלה של מערך שידורי רדיו דיגיטלי DAB+. הזיכיון הוצע ל-14 שנה, כאשר תקופת ההקמה אמורה הייתה לעמוד על שנתיים. המענק שהוצע עמד על 23 מיליון שקל[5]. בזק נפסלה מראש, ואף חברה אחת אחרת לא הגישה הצעה למכרז, ושרות רדיו דיגיטלי לא הוקם בישראל[6].
