PROFILBARU.COM

תפילה לשלום חיילי צה"ל בבית כנסת שארית ישראל שבחיפה

התפילה לשלום חיילי צה"ל או מי שברך לחיילי צה"ל היא תפילת מי שברך שנאמרת בשבת ובחגים לשלום חיילי צה"ל ולכוחות הביטחון בישראל.

היסטוריה

באדר ב' תש"ח פרסם בית הכנסת הגדול של תל אביב נוסח של תפילת מי שברך ל"כל אחינו ואחיותינו שהתגייסו להגנת העם והמולדת והעומדים על המשמר יומם ולילה לבלי לתת למשחית לפגוע בערינו ובמושבותינו". נוסח מעט מרוחב יותר פורסם כחודש לאחר מכן. לדעת אהרון ארנד, מסתבר שהתפילה חוברה על ידי הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב הראשי לתל אביב.^[1]

בערב ראש השנה תש"י הדפיסה הרבנות הצבאית מחזור לימים נוראים עבור חיילי צה"ל, שהתבסס על צילום של מחזור בנוסח ספרד עם הוספות מעטות. ביו היתר נקבע בו נוסח "מי שברך" שכלל ברכה למנהיגי המדינה – נשיא מדינת ישראל חיים ויצמן, ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון והרמטכ"ל יעקב דורי. בנוסף נכלל בו עיקרי נוסח מי שברך לחיילים. התפילה נוסחה על ידי הרב שמואל אבידור הכהן, עוזרו של הרב הצבאי הראשי שלמה גורן וקצין הווי דת שטיפל בהדפסת המחזור. מספר שינויים עברו על הנוסח בהדפסות הבאות.^[1]

במהלך מלחמת סיני, בנובמבר 1956, פרסם הרב גורן מי שברך לחיילי צה"ל והציבור נתבקש לאומרו בבתי הכנסת לאחר קריאת התורה בשבת.^[1]^[2] נוסח זה הוא הנוסח המקובל כיום. בתמוז תשי"ז קבעה מועצת הרבנות הראשית כי את תפילת מי שברך לחיילי צה"ל יש לומר בעת פתיחת ההיכל כשהקהל עומד.^[1]

התפילה חדרה לנוסח התפילה בבתי הכנסת בסוף שנות השישים. בתחילה הופיעה בסדרי תפילה ליום העצמאות, ולאחר מכן התפשטה לשבתות מיוחדות ולבסוף לכל שבתות השנה.^[1]

בקהילות מסוימות התפילה נאמרת אחרי הקריאה בספר התורה בסמוך לברכה לרפואת חולים (מי שברך לחולים), ובצמוד לתפילה לשלום המדינה (מנהג האשכנזים), ובקהילות אחרות נאמרת התפילה עם פתיחת ההיכל (מנהג הספרדים).

התפילה נהוגה בבתי כנסת בעלי צביון דתי לאומי ובחלק מבתי הכנסת בעלי צביון חרדי־ספרדי.^[1] תפילה זו, לצד התפילה לשלום המדינה, מהווה שוני בין התפילות בבית כנסת דתי-לאומי וחרדי לאומי ובין התפילות בבית כנסת חרדי לא ציוני.

נוסח התפילה

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל (וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן), הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, (וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם) בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם.
יִתֵּן יְיָ אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכָּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבְעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב:^[3] 'כִּי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם', וְנֹאמַר: 'אָמֵן'.

לאחר מלחמת לבנון הראשונה יש ששינו את נוסח התפילה מ"מגבול הלבנון" ל"מן הלבנון" או באופן דומה. שינויים מעין אלה בתיאור הגבולות נעשו לאורך השנים כדי לשקף את שטחי הפעילות של צה"ל.^[1] בתקופת האינתיפאדה השנייה שונה הנוסח הרשמי של התפילה, והוספו הביטויים 'ואנשי כוחות הביטחון' לנושא הברכה, ו'בכל מקום שהם' לתיאור מיקומם של חיילי צה"ל. אולם הנוסח החדש לא נתקבל בכל בתי הכנסת, בין השאר בשל מעמדה הרעוע של הרבנות הראשית לישראל באותה תקופה, ההפרעה למנגינה על ידי התוספות, והתרעומת על דקדקנות היתר.

לאחר יישומה של תוכנית ההתנתקות החלו בקהילות מסוימות להוסיף לנוסח התפילה את המילה המסייגת "לטובה" לאחר המשפט "בכל מעשה ידיהם", אך גם שינוי זה לא נתקבל ברובן המכריע של הקהילות.

הרב יוסף משאש חיבר באייר התשכ"ז, שישה ימים קודם למלחמת ששת הימים, נוסח נרחב יותר של מי שברך לחיילים, כשהוא מוסיף מליצות וקטעי מקראות לתפילה.

בקיץ תשע"ז (2017) יזם הרב הראשי של משטרת ישראל, ניצב משנה רמי ברכיהו תוספת לנוסח המתייחסת בפירוש לשוטרי משטרת ישראל בנוסח התפילה. הצעה זו זכתה לאישורו של הרב הראשי לישראל דוד לאו, ובתמוז תשע"ח אישרה מועצת הרבנות הראשית תוספת זו בהתאם להצעתם של הרבנים הראשיים, הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף.^[4]

תפילות נוספות

בציבור החרדי, יש שאומרים נוסח אחר:

"מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ וְיִשְׁמוֹר וְיַעֲזוֹר וְיָגֵן וְיוֹשִׁיעַ לְכָל אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, הָעוֹמְדִים בַּמַּעֲרָכָה מוּל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, בַּעֲבוּר שֶׁכָּל הַקָּהָל מְבָרְכִים אוֹתָם וּמִתְפַּלְּלִים בַּעֲדָם. בִּשְׂכַר זֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵם וְיַצִּילֵם מִכָּל רַע, וְיַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתָּם, וְרָדְפוּ מֵהֶם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מֵהֶם רְבָבָה יִרְדּוֹפוּ, וּבְכָל אֲשֶׁר יִפְנוּ יַצְלִיחוּ, וְנָפְלוּ אוֹיְבֵינוּ לִפְנֵיהֶם לֶחָרֶב, וְיָשׁוּבוּ לְשָׁלוֹם לְאָהֳלֵיהֶם. לְהַחֲלִימָם, לְרַפֹּאתָם, לְהַחֲזִיקָם וּלְהַחֲיוֹתָם, וְיִשְׁלַח לָהֶם רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם לְכָל אֵבְרֵיהֶם וְגִידֵיהֶם בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן"

נוסח זה נכתב על ידי הרב מנחם מנדל גפנר ("הצדיק הירושלמי") בהסכמת רבי איסר זלמן מלצר ורבי דב בריש וידנפלד, ואינו מזכיר את צה"ל אלא את "העומדים במערכה נגד שונאי ישראל".^[5]

קיימת גם תוספת לטובת שבויים ונעדרים – ”וּמִי מֵהֶם שֶׁנָּפַל בַּשְּׁבִי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִמָּלֵא רַחֲמִים עֲלֵיהֶם וְיִתְּנֵם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם, וְיוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר, וְיִקְרָא לִשְׁבוּיִים דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים יִפְקַח קוֹחַ, וִישִׁיבֵם לְבָתֵּיהֶם בְּשָׁלוֹם בִּמְהֵרָה, אָמֵן”.

הרב פרופסור עזרא ציון מלמד פרסם ב־1956 נוסח "מי שברך לצה"ל". מי שברך זה לא הושפע מהנוסח שהיה במחזורי צה"ל, שלא היה מוכר באותה עת בבתי הכנסת מחוץ לצבא. את הנוסח של הרב מלמד נהגו לומר בימיו בירושלים בבתי הכנסת שבהם נהג להתפלל, אך הוא לא התפשט.

בנוסף, הוצעו תפילות נוספות לשלום חיילי צה"ל. הרב גורן קבע בהגדה של פסח נוסח אחיד שפורסמה ב־1956 תוספת בברכות הרחמן שבברכת המזון ”"הרחמן הוא יברך את מדינת ישראל ואת חיילי צבא הגנה לישראל”.

הרב פרופסור עזרא ציון מלמד תיקן גם הוא תוספת לברכת החודש בה נתווספה בקשה לשלום החיילים.