התיאטרון הוא אחד משני תיאטראות (השני הוא התיאטרון דה לה ויל) שנבנה בצורת טירה, טירה קטנה או מבצר, הוא תוכנן על ידי גבריאל דייוויד לבקשת הברון אוסמן בין השנים 1860 ו-1862. הוא עבר שיפוץ ושינויי שם במהלך השנים. נכון להיום תכולתו מתאימה ל-2,500 איש.
תיאור
התיאטרון הוא אחד משני תאומים לכאורה שנבנו לאורך הרציפים של נהר הסן, זה מול זה על פני כיכר שאטלה הפתוחה. השני הוא התיאטרון דה לה ויל. הארכיטקטורה החיצונית שלהם היא בעצם כניסות פלדיות מתחת לארקדות, אם כי החלק הפנימי שלהן שונה במידה ניכרת.
הקרקע נרכשה על ידי עיריית פריז באוקטובר 1859, והבנייה התרחשה בין 1860 ל-1862. מעצבי הפנים כללו את יוג'ין קארירס וארמנד קמבון, והווילון נוצר על ידי צ'ארלס קמבון.[1]
התיאטרון הכיל במקור קיבולת של כ-2,200 איש, אם כי האוסמן טען שהכיל 3,600.[1] הרפרטואר, שנקבע בצו מ-20 בספטמבר 1862, כלל יצירות צבאיות ופיריות במערכה אחת או כמה, כמו גם דרמות וסרטים.[2]
החל מאפריל 1876, הגרסה הבימתית של "מסביב לעולם בשמונים יום" של ז'ול ורן, בעיבודם של ורן ואדולף ד'אנרי, החלה בהרצה שנמשכה שישים וארבע שנים ו-2,195 הופעות. הכיבוש הנאצי של פריז במאי 1940 סגר את ההפקה הזו לצמיתות.
המאה ה-20
עד המאה ה-20, התיאטרון שימש לאופרטות, מופעי בלט, ולקונצרטים של מוזיקה קלאסית ופופולרית. התיאטרון גם שימש כקולנוע לתקופה קצרה. בכורת הסרט Le Martyre de saint Sébastien של קלוד דביסי הוקרנה בתיאטרון ב-22 במאי 1911. זה במקום הוצג לראשונה הבלטים הרוסים, לפני שהם עברו לתיאטרון השאנז אליזה.
מאז 1979, התיאטרון מופעל על ידי עיריית פריז, ולאחר שעבר שיפוץ, ונפתח מחדש בשנת 1980 תחת השם "התיאטרון מוזיקלי דה פריז". הוא עוצב מחדש מבחינה אקוסטית ובשנת 1989 חזר לשם "תיאטרון שאטלה". שירלי הורן הקליטה את אלבום ההופעה החיה שלה מ-1992 I Love You, Paris בתיאטרון. לתקופה מסוימת שימש התיאטרון בעיקר להופעות אופרה וקונצרטים. התזמורת של פריז והתזמורת הפילהרמונית של רדיו צרפת ניגנו שם.
תחת ניהולו האומנותי של סטפן ליסנר מ-1995 עד 1999, התיאטרון קיבל שיפורים נוספים באקוסטיקה ובקווי הראייה.
תחת כהונתה של רות מקנזי, מ-2017 עד 2019, התיאטרון נסגר לשיפוץ של בשווי 34.7 מיליון דולר. מטרת השיפוץ העיקרית הייתה חידוש מעגלים חשמליים, בטיחות אש ואבטחה, ה-Grand Salle הוחזר למראהו של 1862 והמבואה הגדולה לסגנון נפוליאון השלישי.[3]
ב-28 באוגוסט 2020 פורסם שתיאטרון דו שאטלה פיטר את רות מקנזי כמנהלת אמנותית.[5]
בין ספטמבר 2020 לינואר 2022, הפקות רבות בוטלו עקב מגפת הקורונה.
ב-24 בפברואר 2022, 32 רקדנים של הבלט העירוני של קייב נתקעו בפריז עקב הפלישה הרוסית לאוקראינה. עיריית פריז הציעה להם מגורים בתיאטרון דה שאטלה. אן הידלגו, ראש עיריית פריז, הודיעה על כך באחת ההופעות הראשונות של הקבוצה בתיאטרון, ואמרה שהסידור יימשך "כל זמן שיידרש".[6]
.jpg)
