כבר בגיל 13 היה גלעד חבר ההגנה ובמסגרת זו הצטרף למאמץ העברי בהגנת היישוב. שירת בצה"ל בעת מלחמת העצמאות, בשנת 1948-1949, במלחמת ששת הימים בשנת 1967 וברוב מלחמות ישראל. לאחר מלחמת יום הכיפורים התנדב וירד לסיני להפגש עם חיילים שנשארו שם זמן רב. שירת במשמר האזרחי בשכונת מגוריו, וקיבל כהוקרה על פועלו סיכת זהב בתום שירותו.
במשך תקופה מאז סיום לימודיו עבד כאדריכל במסגרת קואופרטיב. בשנת 1955, בעקבות זכייתו בתחרות אדריכלים, פתח משרד עצמאי שהתמקד בבנייה באזור חיפה ובתנועה הקיבוצית, אך יחד עם זאת בנייניו פזורים בכל רחבי הארץ ממרגליות שבצפון ועד שדה בוקר שבנגב. במקביל, הרבה לעסוק בהוראת האדריכלות בטכניון ובעקבות כך נתמנה למרצה בכיר במחלקה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון בשנת 1963. כמו כן, הרבה להרצות בארץ ובעולם על אדריכלות ישראלית. גלעד היה חבר רוטרי משנת 1966 ועסק בקליטת עולים, במסגרת זו העסיק במשרדו סטודנטים עולים חדשים.
נפטר בחיפה ב-1 בנובמבר 2005. עם מותו נסגר משרדו שברחוב פבזנר בשכונת הדר בחיפה. המשרד ניתרם לעיריית חיפה לתועלת הציבור וחלקים מארכיונו המקצועי נמסרו לארכיון אדריכלות ישראל. כאות הוקרה על עבודתו האדריכלית ועל פעילותו הציבורית הוענק לגלעד אות יקיר העיר חיפה.
