שיטת התיקוף

תיקוף (Validation) או שיטת התיקוף או שיטת פייל (Feil) היא שיטה ליצירת תקשורת הדדית עם אנשים חסרי התמצאות בזקנה מתקדמת (מעל גיל 80) ואנשים תשושי נפש^[1]. הגישה המיושמת על ידי אנשי מקצועות עזרה (עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק, אחיות^[2], מלווים רוחניים, רופאים, מטפלים שונים וכן על ידי מתנדבים שהוכשרו להשתמש בשיטה), במקומות כמו בתי אבות, בתים סיעודיים, דיור מוגן הוספיס ועוד. תכלית שיטת התיקוף היא לאפשר קשר ותיקשורת מילולית ולא מילולית עם אדם שיכולתו להשתמש בשפה נפגעה (בדרך כלל על רקע של דמנציה מסוג אלצהיימר). מערך הכלים שמציעה שיטת התיקוף נועד ליצור קשר עם המטופל מתוך עמדה מכבדת ואמפתית ומתוך דאגה כנה לצרכיו הרגשיים של הזקן^[3]. את עקרונות השיטה ניתן ליישם בעבודה פרטנית (עם אדם בודד) או בקבוצה^[3].

היסטוריה

שיטת התיקוף נוצרה על ידי נעמי פייל (נולדה ב-1932), עובדת סוציאלית קלינית בהכשרתה. השיטה נולדה כתוצאה מעבודת שטח שעשתה פייל עם דיירי בית אבות בו עבדה בקליבלנד אוהיו. עבודת השטח היא שאיפשרה לפייל לפתח מאוחר יותר את התאוריה שמאחורי השיטה. המחקר הראשון אודות השיטה התפרסם ב 1967 וכותרתו "טיפול קבוצתי בבית אבות"^[4]. ב-1982 פורסמה המהדורה הראשונה של הספר "תיקוף, שיטה פורצת דרך: שיטת פייל". בשנים הבאות אומצה השיטה ברחבי העולם, בהתחלה באוסטריה והולנד ובהמשך במקומות נוספים בעולם. ספרה הראשון של פייל וספרים נוספים שלה שיצאו בהמשך פורסמו בשפות רבות. מבחינת פייל, פרסומים אלה היו בעלי משמעות רבה בהתפתחות השיטה, שכן המשובים שקיבלה פייל לרעיונותיה סייעו להתפתחות של רעיונות חדשים, והתאמת הגישה לסביבות עבודה שונות ותרבויות שונות. כן תרם הפרסום להעמקה ושיכלול של שיטות הכשרת מטפלים לעבודה עם שיטת התיקוף.

שיטת התיקוף כיום

שיטת התיקוף נחשבת היום לחלק משמעותי מארגז הכלים המקצועי של בעלי מקצועות שונים העובדים עם זקנים במצבי דמנציה (גם דמנציה מתקדמת)^[5]. הגישה מיושמת במדינות שונות בעולם בבתי אבות, בתים סיעודיים, מסגרות דיור מוגן וכדומה. המכון להכשרת מטפלים בשיטת התיקוף פועל באוסטריה, בלגיה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, שווייץ שוודיה וארצות הברית. המכון מציע הכשרה בתיקוף להכשרת מטפלים וכן מעניק תעודות הסמכה לטיפול באמצעות השיטה^[6]. שיטת התיקוף מיושמת במקומות שונות ברחבי העולם: בצפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה.

המטופלים

המטופלים בשיטת התיקוף הם במרבית המקרים זקנים מעל גיל 80, שאיבדו חלק ניכר מיכולתם לתקשר עם העולם באופן יעיל והפכו בחלק מהמקרים לחסרי התמצאות במקום ובזמן. מצבים אלה יכולים להתרחש על רקע של מחלת אלצהיימר במצב מתקדם, או מחלות אחרות הכרוכות באובדן כישורי התמצאות וכישורי שפה. חלק מאוכלוסייה זו מסומן לעיתים על ידי צוות המוסד כמטופלים בעייתיים, מרדניים, עקשנים, או לחלופין פשוט מטופלים בסיכון גבוה. בחלק מהמקרים קיימת בנוסף לדמנציה גם הפרעה נפשית, ו/או מחלה כרונית כלשהי. פייל ציינה שהשיטה אינה יעילה לטיפול בחולי דמנציה צעירים יחסית (בעשור השישי לחייהם). בנוסף לזקנים הסובלים מדמנציה, יכולה השיטה להועיל גם לזקנים החיים עם סכיזופרניה, בעיקר כשמדובר בטיפול פליאטיבי תקופת סוף החיים^[7].

עקרונות השיטה

הנחות יסוד^[8]

• אנשים בני כל גיל הם בעלי ייחוד וערך וזה נכון גם לגבי בני ה-80 ומעלה.
• יש לקבל אנשים זקנים חסרי התמצאות כפי שהם. אין צורך לנסות לשנות אותם.
• הקשבה אמפתית בונה אמון של הזקן באדם העוזר, מפחיתה את חרדותיו ומשיבה לו את כבודו העצמי.
• כאשר אדם מבטא רגשות כואבים באוזני מי שהוא נותן בו אמון הרגשות הקשים יתפוגגו אם הצד המקשיב יכיר ברגשות הצד המספר, ויתן תוקף לרגשות אלה. רגשות מודחקים לעומת זאת, יתחזקו.
• התנהגות של זקנים חסרי התמצאות (ושל אנשים בכלל) קשורה בצורך לענות על צרכים בסיסיים: הצורך לפתור בעיות כדי למות בשלווה, הצורך לחיות בשלווה את שארית החיים, הצורך להשיב תחושת איזון נכח האובדנים ביכולות השונות, הצורך בהכרה, מעמד זהות ותחושת ייחוד (נוכח אובדן הזהות כתוצאה מהשינויים בחיים וכתוצאה מהכניסה למוסד), הצורך להיות מועיל ויצרני הצורך שיקשיבו לאדם ויכבדו אותו, הצורך לבטא רגשות ולהשמע, להיות נאהב ולהשתייך, להיות מטופל מוגן ובטוח ללא הגבלות וריסונים, הצורך בגירוי אינטלקטואלי והצורך לצמצם כאב או אי נוחות.
• בחלק מהמקרים התנהגויות שנרכשו בילדות המוקדמת חוזרות בזקנה כאשר היכולת המילולית והזיכרון לטווח קצר כושלים.
• זקנים חסרי התמצאות עשויים לעשות שימוש בסמלים אישיים המייצגים תפיסות או דמויות מהעבר. סמלים אלה לדברי פייל הם עמוסי מטען רגשי.
• בקרב זקנים חסרי התמצאות נפוצה תופעה של חיים בכמה מישורי מודעות בו זמנית: זקנים אלה רואים בעיני רוחם דברים, ושומעים צלילים מהעבר. כמו כן אירועים, רגשות צבעים צלילים, ריחות טעמים ודימויים יוצרים יחד רגשות שבתורם מהדהדים רגשות דומים מהעבר. הזקן מגיב בהווה באופן שבו הגיב בעבר לאותם גירויים.
• תקופת הזקנה עשויה בשביל זקנים רבים להיות תקופה של חיפוש אחר פתרונות לבעיות שליוו את הזקן לאורך חייו. לקראת מותו הקרב של הזקן עולה לעיתים הצורך לפתור בעיות אלה כדי שניתן יהיה למות בשלווה.

פייל תיארה ארבעה שלבים בתהליך חיפוש הפתרון.

א. חוסר התמצאות: ביטוי מוסווה לקיום קונפליקטים מהעבר.

ב. חוסר התמצאות בזמן: היעדר אחיזה במציאות, נסיגה פנימה.

ג. תנועה חזרתית: התנועות באות במקום מילים כדי לבטא רגשות. לעיתים

ד. מצב וגטטיבי: הזקן אינו מדבר יותר וכמעט שאינו יוצר קשר עם סביבתו ומתכנס לחלוטין לתוך עצמו.

מטרת הטיפולוגיה הזו אינה לסווג אנשים או להכלילם לתוך תבניות מוכנות מראש. כל אדם הוא ייחודי בדרך שלו בכלים העומדים לרשותו ובהרגלים שרכש בשנות חייו. בנוסף, אנשים עשויים לנוע בין השלבים, לאורך היום ולעיתים אף להיות במצבי ביניים שונים. תכלית הטיפולוגיה הזו היא לעזור למטפל להבין מאיזה צורך או צרכים נובע דפוס התנהגות מסוים אצל הזקן.

שיטת התיקוף מניחה שמאחורי כל דפוס התהגות ישנה סיבה, הקשורה לצורך קונקרטי של הזקן, צורך שניתן לתיאור במונחים אוניברסליים (באמצעות פרמידת הצרכים של מאסלו) ובמונחים קונקרטיים של הזקן עצמו. גיל הזקנה (ובפרט בגיל 80+) כרוך תמיד באובדנים משמעותיים של יכולות וגם של תארים, תפקידים וכבוד. עמדת המטפל העוזר בשיטת התיקוף היא עמדה סמכותית רכה, כנה ואכפתית. זקנים המצויים ב"תהליך החיפוש אחר פתרון" אשר עברו תיקוף לא מידרדרים למצב וגטטיבי (המצב הסופי בדמנציה בו החולה מפסיק למעשה ליצור קשר עם סביבתו) אלא ממשיכים ליצור קשר בהתאם ליכולותיהם.

טכניקות^[9]

הטכניקות אותן מתארת נעמי פייל הן ביסודן טכניקות לביטוי אמפתיה כלפי הזקן והכלה של עולמו, כפי שהוא מבין אותו. מטרת כל הטכניקות היא לבטא עניין כן בעולמו של הזקן מבחינה רגשית בעיקר, תוך תשומת לב לשימוש בשפה לא מאיימת ובטון דיבור המותאם ליכולותיו של הזקן ועם זאת מכבד. תכלית כל הטכניקות הללו היא לחזק את התקשורת בין המטפל לזקן ולהעשיר אותה. זאת כדי לעזור לאדם הזקן לשמר יכולות תקשורת, במטרה למנוע או לפחות למתן את ההידרדרות הצפויה במצבו.

שם	תיאור ופרוט
מיקוד פנימי	המטפל מתמקד בנשימה שלו על מנת להתרחק במידה המרבית האפשרית מכעסים ותיסכולים. מטרת המיקוד היא לפנות מקום רגשי לרגשות האדם שעימו הוא עתיד לתקשר
שימוש במילים לא מאיימות ועובדתיות	המטפל מתמקד בעולמו של הזקן כפי שהוא תופס אותו באמצעות שימוש במושגים עובדתיים. המטפל נמנע מפרשנות, עימות או שיפוטיות
ניסוח מחדש	חזרה על רעיון או עיקרון שהעלה הזקן במילים אחרות, במטרה להראות לו שהמסר שלו הובן .
שימוש בקוטביות	כשהזקן מעלה טענה או תלונה כלשהי המטפל יכול לשאול אותו אם זו ההתנסות הגרועה ביותר שהייתה לו אי פעם. לדוגמה: אם הזקן מתלונן על מתנה שקיבל ליום ההולדת המטפל עשוי לשאול אותו "האם זו המתנה הגרועה ביותר שקיבלת אי פעם ליום הולדת?"
חשיבה על האפשרות ההפוכה	כשהזקן מתאר מצב לא נעים כגון חלום רע שחוזר שוב ושוב, המטפל עשוי לשאול אותו "האם היו ימים שבהם זה לא הופיע?"
העלאת זכרונות	כשהזקן מתאר קושי כלשהו, יכול המטפל לשאול אותו אם תמיד היה קיים הקושי הזה ואיך התמודד איתו הזקן בתקופות קדומות יותר בחייו.
שמירה על קשר עין קרוב וכן	קשר עין מתמשך עם האדם שאיתו מדברים הוא ביטוי לעניין של המטפל בבן השיח. הוא מפחית חרדה ומסייע לזקן להתחבר למציאות העכשווית.
שימוש בעירפול, חוסר בהירות	אנשים במצב של חסר התמצאות עלולים לשכוח מילים, להתקשות בהגייה שלהן או לעשות בהן שימוש שונה מהשימוש התקני המקובל. לעיתים תיתכן גם המצאה של מילים שאין להן מובן פרט למובן שהזקן נתן להן. המטפל אינו מתקן את דברי הזקן אלא משתמש במילים מעורפלות כדי לזרום עם דברי הזקן. לדוגמה, אם זקן אומר משפט כמו "יש לי חילולים רעים" תשובת המטפל יכולה להיות "מתי יש לך את זה".
טון דיבור	טון הדיבור הנדרש בשיח עם הזקן צריך להיות רך. דיבור נוקשה עלול להפוך אנשים חסרי התמצאות לכועסים ומסוגרים. טון דיבור גבוה מדי לא יישמע היטב. לכן דרוש טון דיבור רך ונמוך.
התבוננות וצפייה בתנועות אדם ורגשותיו	אנשים במצב של חוסר התמצאות עשויים לבטא רגשות ללא עכבות. חשוב לשים לב לאופן שבו האדם מדבר, לשפת הגוף שלו ולשקף לו אותה: לשבת בדומה אליו, לשדר לו בשפה לא מילולית את התנהגותו. המטרה היא שהמטפל יקלוט את המצב הרגשי בו נמצא הזקן ויבהיר לו בשפה לא מילולית שעולמו הובן והוכל.
קישור בין התנהגות לצורך אנושי שאינו מקבל מענה	מאחורי התנהגות עומד בדרך כלל צורך אנושי קונקרטי כלשהו. כאשר זקן מביע מחאה קולנית בשל צורך כלשהו שלא נענה, המטפל, במקום לסלק את ההפרעה (למשל על ידי מתן תרופת הרגעה) יברר עם הזקן מהו הצורך שלא נענה ויענה על צורך זה בתשומת לב ואהבה.
זיהוי החוש המועדף והשימוש בו	למרבית האנשים יש חוש מועדף. זה יכול להיות שמע, ראייה, מישוש (מגע) או ריח. הידיעה מהו החוש המועדף על האדם יכולה לסייע למטפל להתחבר לעולמו האישי דרך עולם החוויות שלו. כדי לאתר חוש מועדף יכול המטפל לשאול את הזקן על חוויה נעימה במיוחד שהייתה לו בחיים. המטפל יקשיב לביטויים בהם משתמש הזקן (שימוש במושגים המבטאים ראייה - למשל "ראיתי שאין ברירה" מעידה על מרכזיות הראיה בארגון החוויות של הזקן.
מגע	הכוונה כאן למגע רך ועדין שתכליתו בדומה לקשר עין היא לחזק קשר ולמקד תקשורת בין אישית. פייל מציינת כי המגע אינה טכניקה המתאימה לאנשים חסרי התמצאות אך היא מאוד מתאימה לעבודה עם אנשים חסרי התמצאות בזמן, בין השאר מפני שהקלט מהראייה והשמיעה נחלש ודרוש אמצעי אחר כדי למקד קשב ולהביע מסרים תומכים. המגע צריך להיות מותאם לעולמו של הזקן. פייל מתארת סוגי מגע שונים כ מגע-אב, מגע אם, הורה, ילד ועוד.
שימוש במוזיקה	כאשר הזקן מאבד את היכולת לדבר ולתקשר עם העולם באמצעות מילים, הוא עשוי לזכור מנגינות ולעיתים גם מילים של שירים או חלקי שירים. לכן מוזיקה יכולה להיות אמצעי נוסף להתחבר לעולמו של הזקן ולהיות בעולם זה יחד איתו על ידי שירה משותפת, נגינה משותפת או האזנה משותפת.

הכשרת מטפלים בשיטת התיקוף

המכון ללימוד השיטה והכשרת מטפלים בתיקוף פועל באוסטריה, בלגיה צרפת גרמניה איטליה, יפן, שווייץ שוודיה וארצות הברית. המכון מציע הכשרה ותעודות הסמכה לטיפול בשיטת התיקוף. המכון מציע ארבע רמות של הסמכה:

מטפל בתיקוף, מטפל קבוצתי בתיקוף, מורה לתיקוף ומומחה לתיקוף. המועמד לכל שלב צריך לעמוד בתנאים הכוללים הוכחה שעבר את השלבים הקודמים בהצלחה וכן תנאים נוספים. בישראל התקיים ב 2015 קורס ראשון מטעם ג'וינט אשל, שעסק בשיטת התיקוף. את הקורס הנחתה יוצרת השיטה, נעמי פייל^[10].

יתרונות שיטת התיקוף

• שיפור באיכות החיים של הזקן^[11].
• השיטה מאפשרת להפחית את השימוש בתרופות פסיכיאטריות שונות, בעיקר כאלה שנועדו להפחית חרדה^[12].
• השיטה מביאה לכך שאנשי הצוות יצטרכו פחות לעסוק בשליטה בדיירים.
• מקל על תקשורת עם הזקן, גם נוכח אובדנים קוגניטיביים הולכים וגדלים בעקבות הדמנציה.

ביקורת על השיטה

• פייל מציינת שהשיטה לא מתאימה לכל מקרה של אדם הלוקה בדמנציה. כך למשל הגישה אינה מתאימה לטיפול באדם צעיר (גיל 50–65) הסובל מדמנציה.
• גם כשמדובר בקבוצות תיקוף, לא כל זקן מתאים לקבוצה כזו: כך למשל אנשים הנמצאים בשלב ראשוני של חוסר התמצאות המפחדים מחוסר ההתמצאות., אנשים עם היסטוריה של תחלואה פסיכיאטרית, חולים במחלות כרוניות כמו אפזיה אחרי שבץ, אנשים עם מחלת פרקינסון ללא דמנציה, אנשים עם לקות קוגניטיבית (מוגבלות שכלית התפתחותית וכדומה). כמו כן לא יתאימו למפגש קבוצתי אנשים במצבי תנועה חזרתית ומצב וגטטיבי וכן אנשים חסרי התמצאות בזמן שמעולם לא השתייכו לקבוצה. אלה זקוקים לתיקוף פרטני^[13].
• מבחינה מתודולוגית קשה למדוד בכלים אובייקטיביים את השיפור באיכות החיים של הזקן, זאת מפני שהשיפור המשמעותי מקיף שילובים שונים של משתנים ואלו משתנים מאדם לאדם^[14]. לכן נכון להיום אין ראיות רבות ואיכותיות המאפשרות להצביע באופן מובהק על יעילות השיטה^[15].

לקריאה נוספת

• נעמי פייל וויקי דה קלרק רובין, תיקוף, שיטה פורצת דרך: טכניקות פשוטות ליצירת קשר עם אנשים חולי אלצהיימר וסוגי דמנציה אחרים., ג'וינט ישראל-אשל, 2016 - קישור לצפייה מקוונת בספר המלא (אורכב 16.08.2016 בארכיון Wayback Machine) באתר ההוצאה לאור.
• ויקי דה קלרק-רובין, טיפול בדמנציה בטכניקת התיקוף מדריך למשפחה לשיפור התקשורת. ג'וינט אשל 2016. קישור לצפייה מקוונת בספר המלא (אורכב 16.08.2016 בארכיון Wayback Machine) באתר ההוצאה לאור
• רחל רוזנבאום (עורכת) אלצהיימר ודמנציות אחרות: הטיפול והתמודדות המטפלים עם אנשים תשושי נפש בקהילה. ג'וינט ישראל, אשל, 2014. לקריאה מקוונת של הספר המלא באתר ההוצאה לאור (אורכב 13.05.2017 בארכיון Wayback Machine)

קישורים חיצוניים

• המכון להכשרת מטפלים בתיקוף (אתר באנגלית)
• הסרט "מבוא לשיטת התיקוף Validation" - פרטים באתר ג'וינט-אשל

הערות שוליים

1. דויד דנחי, טיפול ותקשורת עם תשושי נפש, באתר יד לקשיש, ‏ללא ציון תאריך
2. L. Tondi, L. Ribani, M. Bottazzi, G. Viscomi, Validation therapy (VT) in nursing home: A case-control study, Archives of Gerontology and Geriatrics, Supplement. Affective, Behavior and Cognitive Disorders in the Elderly 44, 2007-01-01, עמ' 407–411 doi: 10.1016/j.archger.2007.01.057
3. פייל נעמי, דה קלרק רובין ויקי, תרגום: יונת דלסקי כהן, תיקוף: שיטה פורצת דרך: טכניקות פשוטות ליצירת קשר עם אנשים חולי אלצהיימר וסוגי דמנציה אחרים, 3, ג'וינט - אשל, 2016 (הקישור אינו פעיל, 2016-08-16) (אורכב 16.08.2016 בארכיון Wayback Machine) עמ' 1-4
4. Feil, Naomi W., Group Therapy in a Home for the Aged, The Gerontologist 7, 1967-09-01 doi: 10.1093/geront/7.3_Part_1.192
5. Gemma M. M. Jones, Bere M. L. Miesen, Care-Giving in Dementia: Volume 1: Research and Applications, Routledge, 2014-06-03. (באנגלית)
6. Validation, http://www.vfvalidation.org, ‏03/07/17
7. Madrigal, Mary Grace, Hospice professionals report about end-of-life care for persons with schizophrenia, Saybrook University, ProQuest Dissertations Publishing, 2009
8. נעמי פייל, וויקי קלרק רובין, תיקוף: שיטה פרוצת דרך: טכניקות פשוטות ליצירת קשר עם אנשים חולי אלצהיימר וסוגי דמנציה אחרים., ירושלים: ג'וינט ברוקדייל (אשל), 2016, עמ' 41-42 (הקישור אינו פעיל, 2016-08-16) (אורכב 16.08.2016 בארכיון Wayback Machine)
9. פייל נעמי, רובין- דה קלרק ויקי, תיקוף שיטה פורצת דרך: טכניקות פשוטות ליצירת קשר עם אנשים חולי אלצהיימר וסוגי דמנציה אחרים., ג'וינט אשל, 2016, עמ' 4-51
10. ג'וינט אשל, קורס ייחודי וחדשני בארץ, באתר Facebook, ‏20/5/15
11. Eva Eggenberger, Katharina Heimerl, Michael I. Bennett, Communication skills training in dementia care: a systematic review of effectiveness, training content, and didactic methods in different care settings, International Psychogeriatrics 25, 2013/03, עמ' 345–358 doi: 10.1017/S1041610212001664
12. Kate Laver, Suzanne Dyer, Craig Whitehead, Lindy Clemson, Interventions to delay functional decline in people with dementia: a systematic review of systematic reviews, BMJ Open 6, 2016-04-01, עמ' e010767 doi: 10.1136/bmjopen-2015-010767
13. נעמי פייל וויקי דה קלרק רובין, תיקוף שיטה פורצת דרך, ג'וינט אשל, 2016, עמ' 218-219
14. Bhamini Patel, Mark Perera, Jill Pendleton, Anna Richman, Psychosocial interventions for dementia: from evidence to practice, Advances in Psychiatric Treatment 20, 2014-09-01, עמ' 340–349 doi: 10.1192/apt.bp.113.011957
15. "Dementia care: an overview of available non-pharmacological therapies". Pharmaceutical Journal (באנגלית). נבדק ב-2017-07-13.