רפובליקות ברית המועצות. למידע על רפובליקה, לחצו עליה
רפובליקות ברית המועצות (ברוסית: союзные республики) היו היחידות המנהליות הגבוהות ביותר בברית המועצות.
מבנה וסמכויות
למרות שלהלכה לכל רפובליקה הייתה מידה מסוימת של עצמאות במסגרת של פדרציה, למעשה לאורך רוב הזמן השלטון הריכוזי במוסקבה ריכז אצלו את רובן ככולן של סמכויות השלטון. לפיכך, הרפובליקות היו בעיקר כלי לחלוקה מנהלית של ברית המועצות. הן היו בעלות משטר סוציאליסטי, ובכולן למעט הרפובליקה הרוסית, פעלה מפלגה קומוניסטית עצמאית, שהיוותה חלק מהמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.
בהתאם לחוקת ברית המועצות, הייתה מבוססת המערכת הפוליטית במדינה על מועצות פועלים (סובייטים), שהיו קיימות לאורך כל ההיררכיה האדמיניסטרטיבית, החל מהרמה המקומית, ועד לסובייט העליון שהיה ממוקם במוסקבה. במקביל למבנה האדמיניסטרטיבי הרגיל, קיימת הייתה בכל רפובליקה היררכיה מפלגתית מקבילה, שאפשרה לפוליטבורו מידה גדולה של שליטה בנעשה ברפובליקה. בעלי תפקיד במבנה האדמיניסטרטיבי הרגיל היו ככלל כפופים למקביליהם במבנה המפלגתי, ומינויים בכל הרמות הן במבנה המפלגתי והן במבנה הרגיל דרשו את אישור המפלגה. הנוהג המקובל ברפובליקות (למעט רוסיה) הכתיב כי ראש הרפובליקה יהיה פקיד מקומי, בעוד ראש המנגנון המפלגתי באותה רפובליקה יהיה נתין אחת הרפובליקות האחרות. לכל רפובליקה הייתה עיר בירה ומערכת משלה של סמלים לאומיים שכללו דגל, סמל, ולמעט רוסיה אף המנון.
חולשת סמכויותיהם של הרפובליקות נשארה עד לאמצע שנות השמונים, כשהרפורמות הפוליטיות שבהן נקט מיכאל גורבצ'וב גרמו לשחרור כוחות פוליטיים ריאקציוניים ולהתרופפות נוקשות המשטר, עד שהביאו לבסוף להתמוטטותו. כל הרפובליקות הסובייטיות לשעבר הן כיום מדינות עצמאיות, וכולן למעט שלוש המדינות הבלטיות קשורות בצורה רופפת זו לזו במסגרת חבר המדינות העצמאיות.