נולד בישראל בשנת 1945 וסיים בשנת 1962 את לימודיו בתיכון מעלה בירושלים. שירת בצה"ל בשנים 1962-1965. בשנת 1969 סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וב-1969-1971 התמחה במשרד עורכי דין.[1]
ב-1971 הוסמך כעורך דין ועבד כשכיר במשרד עורכי דין עד שנת 1974. בשנים 1974-1975 עבד כתובע וחוקר בנציבות שירות המדינה בירושלים. בשנים 1975-1990 עבד בלשכה המשפטית של משרד העבודה והרווחה וכיהן בין היתר כמנהל מדור חוקה וסגן היועץ המשפטי לענייני חקיקה במשרד.[1]
ביולי 1990 מונה לשופט בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב וב-1999 לנשיא בית הדין בחיפה לאחר פטירתו של הנשיא הקודם דורון מיבלום.[2] בין דצמבר 2001 לפברואר 2002 וכן במהלך שנת 2005, כיהן גם כשופט בפועל בבית הדין הארצי לעבודה.[3] ב-21 בפברואר 2015 פרש לגמלאות.[1]
לאורך שנותיו כשופט עסק בתיקים רבים הנוגעים לסכסוכים קיבוציים גדולים הנוגעים למשק החשמל, נמל חיפהרשויות מקומיות ועוד. כהן היה אחראי על הפיילוט בבתי הדין לעבודה במסגרתו שופטים בדימוס דנים דיון הערכה מוקדמת על תיקים בהם מעורב הביטוח הלאומי, ונותנים לצדדים הערכת מומחים לגבי הסיכויים בתביעה. בעקבות הפיילוט אומץ המודל על ידי המוסד לביטוח לאומי ויתר בתי הדין לעבודה.[3]
לקראת סוף כהונתו הציע עצמו כהן כבורר בהליך שנדון בפניו של ההסתדרות וארגון עובדי חברת חשמל מול המדינה, על אף שביתו עבדה במשרד עורכי דין אשר ייצג את ועד העובדים הצפוני של החברה. נציבות תלונות הציבור על שופטים קבע כי כהן ביקש את האישורים הנדרשים - אולם כהן החליט לפרוש מהליך הבוררות.[4]
לאחר פרישתו, מתח כהן ביקורת על פסק דין פלאפון של בית הדין הארצי לעבודה, אשר קבע כי למעסיק אסור להתבטא באשר לזכות ההתאגדות של עובדיו.[5]
כהן מלמד קורס בנושא הביטחון הסוציאלי בישראל בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ומנחה סטודנטים בכתיבת עבודות אקדמיות בנושאים של דיני עבודה, שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה. כמו כן משמש כיועץ בנושא מינויי בכירים, בוררויות וכמגשר בתיקים בתחום דיני עבודה, פנסיה וביטחון הסוציאלי כחלק ממשרד עורכי הדין מאירסון ראובן ושות'.[3] כמו כן מכהן כהן (נכון לשנת 2022) כיו"ר ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום).[6]
