רמות נגב

נחלות שבטי ישראל

רָמוֹת נֶגֶב (גם: רָאמַת נֶגֶב) הייתה עיר מקראית בצפון הנגב, אשר הייתה בשטח נחלת שבט יהודה, אך יושביה היו בני שבט שמעון.

העיר נזכרת תחילה בתנ"ך בתיאור ערי שבט שמעון: ”עַד בַּעֲלַת בְּאֵר רָאמַת נֶגֶב זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן”^[1].

בהמשך, נזכרת העיר כאחד היישובים ביהודה אליהם שלח דוד המלך משלל המלחמה: ”לַאֲשֶׁר בְּבֵית אֵל וְלַאֲשֶׁר בְּרָמוֹת נֶגֶב וְלַאֲשֶׁר בְּיַתִּר”^[2].

שמה של העיר הקדומה נזכר, בכתיב החסר רמת נגב, באוסטרקון מס' 24 ממכתבי ערד, ויש הסבורים כי מקומה של העיר היה בחורבת עוזה, דרומית לתל ערד.

לקריאה נוספת

• אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ז', עמ' 299-298.
• שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, הוצאת מוסד ביאליק, 1992, עמ' 78.

הערות שוליים

1. ספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ח'.
2. ספר שמואל א', פרק ל', פסוק כ"ז.