רלף בגנולד הוצב ב-1926 במצרים, ושם החל במסעות חקר במדבר לוב.[2] מסעו הראשון למדבר המערבי נערך ב-1927, ובו לא הדְרים מעבר לשקע קטארה ולנאת המדברסיווה. במסע השתתפה חבורת קצינים להוטים כמותו שיצאו לדרך בעת חופשותיהם מהשירות ועל חשבונם.[3] בגנולד חזר למסעות בעומק המדבר המצרי גם אחרי שהוצב בהודו. אחרי שקרא את כתביו של אחמד חסנין, "נאות המדבר הנעלמות", על מסעו במדבר לוב ב-1921, ולאור מסעותיו של כמאל א-דין חוסיין במחצית השנייה של שנות ה-20, יצא רלף בגנולד ב-1929 בראש משלחת למדבר המערבי של מצרים, ברכב פורד דגם A (אנ') ושני טנדרים, בתקווה להגיע לזרזורה האגדית. מסעותיו הבאים נערכו בשנים 1930, 1932 ו-1938. במסעו ב-1930 חדר אל תוך ימת החול הגדולה. המסע של 1932 היה המקיף מכולם, ובמהלכו הרחיק מערבה מעווינאת עד הרי טיבטסי (אנ') בצ'אד ודרומה עד אל-פֿאשׁר בסודאן. מסעו ב-1938 לגילף כביר ולעווינאת נועד למחקר מדעי ונערך מטעם החברה לחקר מצרים.[4]
את פרטי מסעותיו וממצאיו פרסם בכתב העת של החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית שתמכה בו. סקירה שלהם מובאת בספרו מ-1935 "חולות לוב" (Libyan Sands: Travels in a Dead World), שנכתב בעת שירותו בסין.[5] החברה הגאוגרפית המלכותית זיכתה אותו באותה שנה ב"מדליית המייסדים" (אנ').
במסעות הללו ברכב ממונע באזורים צחיחים ובשטחי חולות פיתחו מיומנויות והתקנים שהיו חדשניים בזמנם, כגון השימוש במְעַבֶּה לקליטת אדי מים שהתנדפו מהרדיאטור ובסולמות חול ('שׁפּאלות') לחילוץ רכב ששקע וכן הממצא של הקטנת לחץ האוויר בצמיגים לצורך העבירות בחול. לזכותו של בגנולד נזקף שכלול מצפן שמש (כזה שאינו מושפע מעפרות ברזל בקרקע או מחלקי המתכת של כלי הרכב) שהוכח כחיוני בניווט מדברי.
במלחמת העולם השנייה
תג קבוצת המדבר ארוכת הטווח: עקרב משולב בגלגל וראשי התיבות של שם היחידה LRDG –
רלף בגנולד חזר והתגייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם השנייה. ב-1940, והוא בן 44 שנים, הקים יחד עם גרעין מחבריו למסעות במדבריות מצרים ולוב את "קבוצת המדבר ארוכת הטווח" (LRDG) המהוללת, שפעלה מאחורי קווי האויב במערכה במדבר המערבי. הכרת השטח ומיומנויות הנהיגה בשטחים חוליים ובתנאי מדבר, שרכשו בגנולד ואנשיו (הראשונים לצלוח את "ים החולות הגדול" ברכב מנועי בתקופה שקדמה למלחמה), מילאו תפקיד חשוב במבצעי הצבא הבריטי בחזית צפון אפריקה. ביולי 1941 מונה בגנולד לתפקיד סגן קצין קשר ראשי של זירת המזרח התיכון, ולאות הוקרה על הקמת הקמא"ט עוטר בדרגת קצין במסדר האימפריה הבריטית (OBE). בקיץ 1944 פרש מהשירות הצבאי בדרגת בריגדיר.
במסעותיו המדבריים הִרבה בגנולד להתעניין בתופעות של תנועת חולות, ובשובו לביתו ב-1935, אחרי השחרור מהשירות הסדיר, התמקד בחקר תהליכי הסעה והשקעה רוּחית במעבדות הקולג' האימפריאלי בלונדון, שם יצר מנהרת רוח לניסויו. ספרו הראשון בנושא זה, "הפיזיקה של חול נישא ברוח ושל חוֹליוֹת מדבריות" (The Physics of Blown Sand and Desert Dunes), שראה אור ב-1941, נחשב לספר יעץ בתחומו. בתום המלחמה חזר לעבודתו המדעית בתחום הגאומורפולוגיה של חוֹליוֹת (ובתוך כך אף הציע מודל ל"חולות המזמרים"). בשנות ה-50 וה-60 התרכז בחקירת תנועת סדימנטים בנוזלים. במהלך מחקריו אלה פיתח בגנולד את הנוסחה הקרויה על שמו – "Bagnold formula" (אנ'),[6] המשמשת בתחומים של מכניקת זורמים וגאולוגיה. דבֵקותו של בגנולד במחקר מדעי לא פחתה עם השנים, וגם בשנות ה-90 לחייו פרסם חיבורים מדעיים.
מומחיותו הועילה לסוכנות החלל האמריקנית בלימוד דיונות החול על המאדים; ב-1978, והוא בן 82 שנים, נקרא לייעץ לה. האזור במכתש גייל (האגף הצפוני-מערבי של הר שארפ, אאוליס מונס) שעל המאדים נקרא לכבודו בשם "דיונות בגנולד". כמחוות הוקרה על תרומתו לחקר המאדים הכריזה נאס"א על שנת 2016 כ"שנת בגנולד".
מחווֹת הוקרה
בגנולד זכה בפרסים ובאותות כבוד רבים על הישגיו המדעיים. ב-1935 הוענקה לו "מדליית המייסדים" (אנ') של החברה הגאוגרפית המלכותית. ב-1944 צורף כחבר לחברה המלכותית (FRS). ב-1960 נקראה לכבודו לשון יבשה בארץ גרהאם שבחצי האי האנטארקטי בשם "נקודת בגנולד" (Bagnold Point).[7] ב-1969 קיבל את פרס ווֹרן (אנ') על הישגיו בחקר הגאולוגיה הפלוביאטילית מהאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. ב-1970 זכה במדליית פנרוז של החברה הגאולוגית האמריקאית ובמדליית סוֹרבִּי (אנ') של האגודה הבינלאומית לסדימנטולוגיה. ב-1971 העניקה לו החברה הגאולוגית של לונדון את מדליית וולאסטון (אנ'). באותה שנה נבחר כעמית בקולג' האימפריאלי. ב-1974 נבחר כחבר כבוד באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. ב-1981 קיבל את פרס לינטוֹן (אנ') מהחברה הבריטית לגאומורפולוגיה. כמו כן קיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות. זמן קצר לפני מותו ב-1990 הוענקה לו "מדליית יואינג" (אנ') מטעם מכון המהנדסים האזרחיים והחברה המלכותית. "מדליית בגנולד" מוענקת מדי שנה, מאז 2008, מאת האיגוד האירופי למדעי האדמה (אנ') למחקר מצטיין בגאומורפולוגיה.
.jpg)
