ריתוק (לעיתים נקרא גם המתנה או מעגל המתנה, באנגלית: Holding Pattern) בתעופה הוא הליך של הגבלת כלי הטיס לטיסה בתבנית מעל נקודת ציון ובגובה מסוימים על ידי הליכי טיסה מקומיים או גורמי בקרה אווירית לטובת יצירת הפרדה וסידור התנועה האווירית באזור מסוים. לדוגמה בשלבי הגישה לנחיתה באזור בקרה של נמל תעופה מסוים. הליך ותבנית הריתוק מתוכננים לטיסה בתנאי מכשירים בשביל שכל כלי טיס לבצע אותם בצורה בטוחה.
תבניות ריתוק מתאפיינת בשימוש בקֶבַע (אנ') – נקודת ציון מוכרת. לרוב בטיסה בכללי מכשירים משתמשים בקבע ממקור חיצוני כגון מיקום משואת NDB, VOR או נקודת הצטלבות וקטורי VOR מסוימים. עם הגעה לנקודה הטייס מתחיל בתבנית פניות ימינה (אלא אם יש הגבלה מרחבית בגללה נדרש שינוי כיוון התבנית) שנראית כמו מסלול מרוצים. אורכה של כל תבנית הוא 4 דקות, כאשר כל צלע של התבנית היא באורך של דקת טיסה שאחריה מתבצעת פנייה של 180 מעלות בקצב של 3 מעלות בשנייה (Rate One Turn) שאורכה כדקה.
על הצוות המטוס לבחור שיטת גישה לנקודת הקבע באופן שיתאפשר להם לבצע את הפנייה הראשונית ולהיכנס לתבנית כפי שמוגדר לרוב בתרשימי טיסת המכשירים. ישנן 3 שיטות גישה והשתלבות לתבנית ריתוק התלויות בזווית וקטור הכניסה של כלי הטיס יחסית לתבנית.
השתלבות ישירה
השתלבות במקביל
השתלבות בצורת טיפה
לעיתים נקודת הריתוק נקבעת על ידי קריאת מרחק DME מסוימת בוקטור יוצא של משואת VOR, במצב זה, אם כל התבנית מיושרת על אותו הווקטור, אורך צלעות של התבנית יקבעו על ידי קריאת המרחק במקום זמן.
בתלות באזור, הנהלים והוראות הפקח, אורך כל צלע של התבנית נקבע לעיתים ל־3 דקות (הפניות מתבצעות באותו קצב תמיד).
בתנאי טיסת ראייה, נקודת הקבע יכולה להיות נקודת ציון מוכרת וקלה לזיהוי דוגמת צומת, בניין בולט או גבעה וכדומה.
מפני שמרבית תבניות הריתוק מבוססות על תזמון, במהירויות הטיסה שונות גודל התבנית משתנה. לכן במרבית המקרים יש הגבלה על מהירות בה מבצעים את התבנית. המהירות נקבעת לרוב על פי גובה הטיסה, שכן בגובה רב אי אפשר לטוס לאט כמו גובה נמוך יותר, אחרת יש סכנה של כניסה להזדקרות בגלל האוויר הדליל יותר.
.jpg)
