ריבייראו פְּרֶטוֹ (בפורטוגזית: Ribeirão Preto) היא עיר ומטרופולין הנמצאת בצפון-מזרח מדינת סאו פאולו, ברזיל. ריבייראו פרטו היא העיר השמינית בגודלה במדינת סאו פאולו, עם שטח של 650.9 קמ"ר. בשנת 2024, אוכלוסיית העיר הוערכה בכ-750,174 תושבים ,[1] והאזור המטרופוליני שלה כלל כ-1,178,910 תושבים. העיר ממוקמת כ-313 ק"מ מהעיר סאו פאולו וכ-706 ק"מ מבירת ברזיל, ברזיליה. גובהה הממוצע של העיר הוא 526.8 מטרים מעל פני הים, והטמפרטורה הממוצעת השנתית בה היא 23 מעלות צלזיוס. הצמחייה המקורית באזור היא יער האטלנטי.
היסטוריה
העיר נוסדה על ידי חקלאים מדרום מזרח מדינת סאו פאולו ביוני 1856.[2] תחילה היו הגידולים המרכזיים בעיירה רעיית בקר וחקלאות לצריכה עצמית. בשנות ה-70 של המאה ה-19 הגיעה גידול הקפה לריבייראו פרטו, ופיתוח מהיר של ענף זה הביא עושר רב לעיר, אשר הפכה בשנות ה-80 של המאה ה-19 ליצרנית הקפה הגדולה בעולם. הקפה, שנודע גם בשם "הזהב הירוק", יצר "בהלת זהב" באזור, ומשך אליו עובדים והרפתקנים ממקומות רבים בעולם. תהליך זה הושפע גם מבניית מסילת הרכבת מוג'יאנה, שחיברה את ריבייראו פרטו לסאו פאולו ולנמל סנטוס, ומביטול העבדות בברזיל בשנת 1888.[2]
לאחר קריסת וול סטריט בשנת 1929, חלק מהמהגרים רכשו את החוות ממעסיקיהם לשעבר, שהפכו למעמד העשיר והמשפיע בעיר.
דמוגרפיה
האוכלוסייה בעיר מורכבת מצאצאים של ילידים אמריקנים, אפריקאים משוחררים, איטלקים, פורטוגלים, ספרדים, יפנים, גרמנים, ומהגרים מלבנון. קבוצות אלו התיישבו באזור לאחר ביטול העבדות, כאשר הוצעו להם קרקעות תמורת עבודה בחוות קפה. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20, הגיעו מהגרים מצפון מזרח ברזיל, מה שהוביל לגידול באוכלוסיית העיר והחמרה בעוני ובפשע. למרות זאת, רבים מהם תרמו לכלכלה המקומית בעבודה בשדות קני הסוכר ובפרדסים.
נכון להערכת IBGE לשנת 2020, אוכלוסיית ריבייראו פרטו מונה כ-711,825 תושבים. האזור האורבני הכולל של העיר מכיל כ-34 עיריות ומונה כ-1.4 מיליון תושבים.
^Silva, Adriana Capretz Borges da (2008). Expansão urbana e formação dos territórios de pobreza em Ribeirão Preto: os bairros surgidos a partir do Núcleo Colonial Antonio Prado (1887). São Carlos: UFSCar.
