רוחות (באנגלית: Ghosts) הוא רומן גרפי בדיוני, שנכתב על ידי ריינה טלגמאייר המספר את סיפורם של קתרינה ומשפחתה, שעברו ל"ביה דה לה לונה" (עיירה בדיונית).
עלילה
עלילת הספר מתרכזת בנערה ששמה קתרינה (קת). לאחותה של קת קוראים מיה, ויש לה סיסטיק פיברוזיס, מחלה אשר משפיעה על הנשימה והעיכול. בשביל לעזור למיה קת ומשפחתה עוברים דירה לבאיה דה לה לונה, עיירה אפופת ערפל ומסתורין. הבית החדש של קת ומיה קרוב מאוד לים.
מיה וקת מסיירות בעיר החדשה שלהם, ובמהלך טיולן בעיר הן רואות אולם משחקים נטוש. הן נכנסו לאולם המשחקים שם הם פגשו את קרלוס, ילד מאוד מוזר המספר למיה וקת שיש בבאיה דה לה לונה רוחות. קת חושבת שהוא משקר לה ושאין דבר כזה רוחות.
יום למחרת קת ומשפחתה הלכו לבית השכנים, ושם היא מגלה שהשכן הוא קרלוס, הילד המוזר. הם מדברים בארוחה על יום המתים ועל מסיבת החצות ב-1 בנובמבר.
אחרי כמה ימים מיה מצליחה לשכנע את קת ללכת לסיור רוחות עם קרלוס. קרלוס מראה להן כמה מקומות בעיר שבהן יכולות להיות רוחות. קת הולכת לאיבוד ומתחילה לחפש אחרי קרלוס ומיה. בהמשך היא מוצאת רוח רפאים. היא עוקבת אחריה ומוצאת את מיה וקרלוס עומדים במרכז מעגל של רוחות. רוחות מקיפות אותם מכל הכיוונים ומיה מצליחה לתקשר בקלות עם הרוחות אף על פי שבדרך כלל קשה להן להתחבר לאנשים חדשים. הרוחות מרימות את מיה, והבקבוק נופל מהיד של מיה וכל הרוחות הופכות לענן של ערפל, ולוקחות למיה את הנשימה. מיה נופלת על הרציפה ומתחילה להשתנק. קת לוקחת אותה מהר משם ומזמינה אמבולנס. אחרי שמיה עוברת שרשרת טיפולים חל דירדור במצבה והיא צריכה להתחיל ללכת עם בלון חמצן צמוד אליה.
קת שנאה מאז את קרלוס על מה שהוא עשה למיה קת מכירה חברות חדשות במהלך שנת הלימודים ובינתיים ליל כל הקדושים ואיתו הדיה דה לוס מוארטוס (יום המתים).
ביום המתים קת וחברו תיה הולכות למסיבת יום המתים. בהתחלה קת לא רצתה ללכת לשם כי היא פחדה אבל בסוף מיה שכנעה אותה ללכת לשם. במסיבה היא מכירה את חוסה הדוד המת של קרלוס ומחליטה להביא את מסיבת יום המתים ביחד עם קרלוס וחוסה אל מיה שלא יכלה לבוא למסיבה כי הייתה לה סכנת מוות מאז המקרה עם הרוחות וחוסה לוקח את קת וקרלוס לסיור רוחות אמיתי ובסוף מגיע לבית של קת חוסה ומיה מתחברים מיד ולאחר שחוסה וקרלוס הולכים מיה מבינה שקת מאוהבת בקרלוס הן נהנות כל הלילה אבל סבתן שמתה לא הגיעה בתור רוח בהמשך מגיע חתול לתוך הבית ומכין את כל האוכל שסבתן נהגה להכין והוא בעצם סבתן שהנשמה שלה התגלגלה לגוף של חתול לאחר מכן אמן ואביהן מתעוררים ואוכלים ארוחת יום המתים.
התפתחות
הריאליזם של רוחות מסמן שינוי חד מיצירותיה הקודמות של טלגמייר, שהיו אוטוביוגרפיים ("חיוך" (2010); "אחיות" (2014)) או בדיוני ריאליסטי ("דרמה" (2012)).[1] במקום זאת, טלגמייאר מתארת את הרוחות כנוכחות אמיתיות אך טובות לב, כדי לעזור לקתרינה להבין את המוות ולהתמודד עם מחלתה הסופנית של מאיה.
טלגמייר הצהירה שהיא קיבלה השראה לכתוב את "רוחות" בחלקה בגלל מותה של בת דודתה הצעירה סבינה, שמתה ממחלת הסרטן בגיל 13.
ביקורות, פרסים
בשנת 2017, רוחות זכה בפרס אייזנר לספר הטוב ביותר לילדים (גילאי 9–12).
בשנת 2017, גרסת הכריכה רכה הייתה כמה שבועות ברשימת רבי המכר של ניו יורק טיימס תחת הקטגוריה "ספרים גרפיים בכריכה רכה".[2]
ביקורות
הספר זכה לביקורות חיוביות. דן קויס, מהניו יורק טימבס כינה זאת "יצירה אמפתית שמורכבת בדרך כלל מיוצר קומיקס מחונן".
לאחר פרסום הרומן, כמה קוראים הצביעו על הניכוס התרבותי של יום המתים[3][4][5] וכן על התיאור בעיתי של יום המתים.[6][7] טלגמייר הגיבה בהעלאת מאמר קצר בן היא הכירה בעמדות הביקורתיות באתר שלה.[8]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
