רגוזה (באיטלקית: Ragusa, בסיציליאנית: Rausa ) היא עיר בדרום-מזרח סיציליה, איטליה. אוכלוסיית העיר מונה 73,684 תושבים, נכון לינואר 2024[1]. בשנת 2002 העיר הוכרזה על-ידי אונס"קו, ביחד עם שבע ערים אחרות בעמק "ואל די נוטו", כאתר מורשת עולמית.
בשנת 2002 הכריזה אונסק"ו על רגוזה, ביחד עם שבע ערים שכנות והעמק נוטו בו הן נמצאות, כאתר מורשת עולמית[2]. הערים הנוספות שהוכרזו הנן מודיקה (Modica), מיליטלו אין ואל די קטניה (Militello in Val di Catania), פאלאצולו אקריידה (Palazzolo Acreide), קלטג'ירונה (Caltagirone), קטניה (Catania), נוטו (Noto) ושיקלי (Scicli). ההכרזה הייתה לפי סעיפים (קריטריונים) 1 ,2 ,4, ו-5[3]. אחד הנימוקים להחלטה, היה שחזור מוצלח של הערים בסגנון הבארוק המאוחר. במקרה של רגוזה, נוטו, וקלטג'ירונה, השחזור התבטא בבנייה מחדש מן היסוד, של העיר כולה. במקרים של הערים האחרות, השחזור היה חלקי.
העיר מחולקת לשני חלקים נפרדים. רגוזה עילית ( Ragusa Superiore), היא החלק המודרני, והיא בניה על גבעה. רגוזה תחתית, רגוזה איבלה (Ibla), היא החלק בסגנון הבארוקי.
רגוזה ממוקמת בדרום מזרח האי סיציליה. סיציליה הנה גם המחוז הממונה על האי כולו. העיר ממוקמת כ-82 ק"מ בכיוון דרום מערב מעיר הנפה סירקוזה. המרחק לבירת סיציליה פלרמו, מסתכם בכ-250 ק"מ. הגובה הממוצע של רגוזה מעל פני הים הוא כ-505 מטרים[4]. במקרה של רגוזה הממוצע מחושב בהתחשב בשני החלקים הנפרדים של העיר.
בקיץ חם ברגוזה, ועונת החורף קרירה. החודשים חמים בשנה הם יולי ואוגוסט, בהם הטמפרטורה הממוצעת מגיעה בימים ל-29 מעלות צלזיוס, ובלילות היא עומדת על ממוצע 20 מעלות ביולי, ו-19 מעלות באוגוסט[5]. החודש הקריר ביותר בשנה הוא ינואר, בו הממוצע בימים עומד על 12מעלות, ובלילות יורד עד ל-8 מעלות. כמות המשקעים השנתית הממוצעת בעיר מסתכמת ב-371.5 מ"מ. החודש הגשום ביותר הוא דצמבר, עם 63.1 מ"מ בממוצע, והשחון ביותר הוא יולי, בו יורד רק ממוצע של 1.6 מ"מ גשם בלבד. לא קיימת סטטיסטיקה של שלג ברגוזה.
רגוזה נוסדה בשנת 1800 לפני הספירה על ידי סיקולים (ביוונית: Sikeloi). שמה של העיר נגזר משם שבט היוונים "רוגוז", שמשמעו "דגנים (שיפון)". ב-9 בינואר 1693 נהרסה רגוזה ברעידת אדמה, בה נהרגו 5,000 נפשות ונהרסה מעל מחצית מהעיר. לאחר רעידת האדמה נבנתה העיר מחדש לפי תוכניותיו של מריו ספדה (Mario Spada) שהיה האדריכל של רגוזה, מגדולי אמני המנייריזם. משנת 1694 עד 1740 נבנתה קתדרלת רגוזה סן ג'ובאני, לפי תוכניותיו של ספדה.
רעידת האדמה הגדולה התרחשה ב-11 בינואר 1693. הרעידה הייתה בעוצמה של 7.4 בסולם ריכטר, ופגעה בעוצמה גדולה בכל יישובי ואל די נוטו. בסך הכל נפגעו באזור יותר מארבעים וחמישה יישובים, מפגעיה חמורה ועד הרס מוחלט, כפי שהיה במקרה של נוטו ורגוזה. לאחר הרעידה העיקרית נמנו עוד כ-1,500 רעידות משנה. לפי ההערכות, ברעידת האדמה נהרגו לפחות 60,000 בני אדם[6], אך הערכות יותר גבוהות עולות עד ל-100,000 הרוגים, במונחים אזוריים[7]. בעת התכנון מחדש הוחלט לשנות מעט את מיקומה של העיר, ולבנות את היישוב החדש במקום גבוה יותר, מה שקרוי רגוזה עילית (באיטלקית Ragusa Superiore, או Ragusa Alta). רעידת האדמה של 1693 הייתה קטלנית והרסנית, אך היא שאפשרה את הבנייה מחדש בתכנון הנוכחי, שזכה להכרה של אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
ב-13 בדצמבר 1990 נפגע האזור שוב מרעידת אדמה, שהייתה הרבה פחות חמורה, בדרגה 4.8 בסולם ריכטר, עם רעידות משניות שהחזקה ביניהן הייתה בדרגה 4.6. ברעידה נספו 19 בני אדם ונפצעו 200. הנפגעת העיקרית ברעידה זו הייתה העיירה קרלטיני (Carlentini), הנמצאת מעט מחוץ לואל די נוטו. מאז 1900, האדמה ממשיכה לרעוד, ואירעו 57 רעידות בעוצמות שמעל ל-4 בסולם ריכטר[8].
ברגוזה התקיימה קהילה יהודית עוד מהתקופה הרומית. אין פרטים רבים, ויש בלבול מקורות, שכן דוברובניק הקרואטית נקראה בעבר אף היא בשם רגוזה, ואליה הגיעו יהודים ב-1492, לאחר גירוש ספרד ופורטוגל. לפני רעידת האדמה הגדולה ב-1693 היה קיים אזור יהודי עתיק ברגוזה, בשם קרטלונה (Cartellone). האזור היהודי היה במיקום בו נבנתה כנסיית סנטה מריה דל'איטריאה (Santa Maria dell’Itria)[9][10]. האזור היהודי העתיק חרב ביחד עם יתר חלקי העיר ב-1693, ולא נבנה מחדש.