מחקריה של ביינום מתמקדים בהיסטוריה הדתית והתרבותית של מערב אירופה במאות ה-15-12. אחד מחיבוריה החשובים ביותר הוא ספרה משנת 1987, Holy Feast and Holy Fast: The Religious Significance of Food to Medieval Women ("סעודה קדושה, צום קדוש: משמעותו הדתית של המזון לנשות ימה"ב"). בחיבור זה הצביעה ביינום על מרכזיותם של המזון והצום בפרקטיקות הדתיות של נשים נוצריות בימה"ב וניסתה להסבירה. הניתוח אפשר לה לעמוד על תפקידם החשוב של חלוקת התפקידים המגדרית ושל ייצוגי הגבריות והנשיות בפרקטיקה הדתית וברעיונות התאולוגיים של הנצרות הימי-ביניימית. מחקר זה השפיע רבות על הבנת התודעה הדתית באירופה של ימי הביניים והוביל למיקוד תשומת הלב בהיבטים המגדריים של תופעות דתיות שונות.[1]
מחקר חשוב נוסף פרי עטה הוא The Resurrection of the Body in Western Christianity: 200-1336 ("תחיית הגוף בנצרות המערבית: 1336-200"). בחיבור זה, שראה אור ב-1995, עקבה ביינום אחר השינויים בתפיסת הגוף בתאולוגיה הנוצרית למן שלהי העת העתיקה ועד ימי הביניים התיכוניים. מסקנותיה שינו באופן משמעותי את הבנת יחסה של הנצרות כלפי הדואליזם גוף-נפש. בשנת 2007 פרסמה ביינום את המונוגרפיה "Wonderful Blood: Theology and Practice in Late Medieval Northern Germany and Beyond" ("דם מופלא: תאולוגיה ופרקטיקה בצפון גרמניה של שלהי ימי הביניים"), שעסקה בשימושים ובכוחות המאגיים שיוחסו לדם האוכריסטיה בגרמניה של ימי הביניים ונגעה גם בקשר שבין רעיונות אלה לעלילות הדם. נוסף לכך פרסמה ביינום כמה קובצי מאמרים.
