קלווה

קלווה
**Kleve**
סמל קלווה סמל קלווה	דגל קלווה דגל קלווה
מדינה	גרמניה
מדינה	נורדריין-וסטפאליה
תאריך ייסוד	1092
שטח	97.76 קמ"ר
גובה	12 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	53,458 (31 בדצמבר 2023)
קואורדינטות	51°47′N 6°08′E / 51.79°N 6.14°E
אזור זמן	UTC+1
	https://www.kleve.de/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני קלווה

קלווה (בגרמנית: Kleve; בהולנדית: Kleef; בספרות הרבנית: קליווא) היא עיירה באזור הריין התחתון (אנ') בצפון מערב גרמניה ליד הגבול ההולנדי ונהר הריין. מהמאה ה-11 ואילך, קלווה הייתה בירת רוזנות ואחר כך דוכסות. כיום, היא בירת מחוז קלבה (אנ') במדינת נורדריין-וסטפאליה. בעיר נמצא אחד הקמפוסים של אוניברסיטת ריין-וואל למדעים שימושיים (אנ'). בקרב היהודים העיר ידועה בשל פולמוס הגט מקליווא.

היסטוריה

קלווה נשלטה בימי הביניים על ידי מספר דוכסיות.

במהלך מלחמת שלושים השנים הייתה העיר בשליטת הרפובליקה ההולנדית, אשר בשנת 1647 העניקה ליוהאן מאוריץ ואן נאסאו-זיגן שליטה בעיר. בשנת 1701 הפכה קלווה לחלק מממלכת פרוסיה.

במהלך הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה, קלווה נכבשה על ידי חיילי המהפכה הצרפתית ב-19 באוקטובר 1794. ב-1795 היא שולבה בחלק רור (אנ'), שהפכה לחלק מהרפובליקה הציסרנית (אנ') ב-1797, שבתורה סופחה רשמית על ידי הרפובליקה הצרפתית הראשונה ב-1802, והפכה להקיסרות הראשונה ב-1804. פרוסיה החזירה את העיר לשליטתה ב-1815.

במהלך מלחמת העולם השנייה הופצצה קלווה קשות, ולמעלה מ-90% מהמבנים בעיר ניזוקו קשות.

דמוגרפיה

נתוני מפקד האוכלוסין

נכון לשנת 2013,^[1] התגוררו בעיר 50,650 איש. צפיפות האוכלוסין הייתה 517.9 נפש לקמ"ר. 86.7% מהתושבים היו בעלי אזרחות גרמנית (כולל תושבים בעלי אזרחות כפולה) ו-10.1% היו בעלי אזרחות נוספת של מדינות באיחוד האירופי (5.6% הולנדים ו-2.9% פולנים).

דת

כמו שאר אזור הריין התחתון, קלווה היא עיר קתולית ברובה.^[1] 61.1% מהתושבים הם קתולים, 14.4% פרוטסטנטים ו-24.6% "אחרים". רוב האחרים הם תושבים ללא כל זיקה דתית, אך ישנן בעיר גם קהילות מהכנסייה האורתודוקסית הרוסית וקהילות מוסלמיות גדולות.

הקהילה היהודית

העדויות הראשונות ליהודים בעיר הן מהמאה ה-14; הקהילה הגיעה לשיא גודלה בסוף המאה ה-19 עם כמאתיים יהודים ולאחר מכן מספרם ירד בהדרגה.^[2]

מרבית היהודים עזבו את העיר עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, ו-50 נותרו בה ערב מלחמת העולם השנייה, מתוכם הרוב המוחלט נשלחו למחנות במזרח אירופה עד 1943.^[2] בית הכנסת של קלווה נהרס במהלך ליל הבדולח. כיום ניתן לראות את שרידיו ב"כיכר בית הכנסת". חמישים יהודים שקשורים לקלווה ונרצחו בשואה מונצחים שם על ידי שלטים הנושאים את שמם, ואת תאריכי ומקומות מותם.^[3]