תפוצה: לקורמורן הגמדי יש תחום תפוצה לא גדול. הוא כולל את דרום מזרח אירופה ומערב אסיה, מאיטליה מזרחה עד קזחסטן ודרומה עד עיראק וישראל. חלק מאוכלוסיות הקורמורן הגמדי נודדות, וחלק נמנעות מלעשות כן או נודדות למרחקים קצרים יחסית. האוכלוסיות הצפוניות נוהגות לבלות את החורף באזורים דרומיים יותר, על פי רוב בשטחי הרבייה שלהן. לעיתים רחוקות נודדים קורמורנים אלה גם אל אזורים מסוימים במערב אירופה.
בישראל: אחרי ייבוש החולה עברו עופות אלה אל בריכות הדגים בעמק בית שאן וגרמו נזק רב לדייגי האזור. הדייגים אסרו עליהם מלחמה, והדברים הגיעו עד לידי שריפת מושבות הקינון שלהם. אוכלוסיית הקורמורן הגמדי התמעטה מאוד עד שהושגה פשרה. הם מורשים לשהות באשור הכנרת, בה אינם גורמים נזק. יש מושבות קינון סביב הכנרת, ומספרם הולך ועולה.
הקורמורן הגמדי מקנן במושבות גדולות באדמות ביצה, בגופי מים מתוקים שזרימתם איטית, בדרך כלל באגמי מים מתוקים או בדלתה של נהרות. הקנים נבנים על עצים נמוכי קומה או בסביבות דומות. הקן עשוי מענפים ועשבים. הנקבה מטילה בין שלוש לשש ביצים. הזכר והנקבה דוגרים על הביצים לפרק זמן הנע בין 27 ל-30 ימים. הגוזלים מגיעים לעצמאות כ-70 יום לאחר בקיעתם.
הקורמורן הגמדי הוא עוף בינוני בגודלו. אורכו נע בין 45 ל-55 סנטימטרים, ומוטת כנפיו נעה בין 75 ל-90 סנטימטרים. קרום שחייה מחבר את כל ארבע אצבעות רגליו. צבע נוצותיו נע בין ירוק מבריק לשחור. נוצות הזנב ארוכות ומקורו קצר ועבה. לבוגרים ציצית-שיער לבנה קטנה במעלה הצוואר, ובעונת הרבייה - גם בחלקו התחתון. מחוץ לעונת הרבייה, לבוגרים נוצות צוואר לבנות. לא קיימת דו צורתיות זוויגית מובהקת אצל הקורמורן הגמדי, והזכר והנקבה דומים מבחינה חיצונית. בצד זאת, הפרטים הצעירים חומים יותר וצבעם מעט עמום יותר.
מבחינה חיצונית, המין נבדל מהקורמורן הגדול (Phalacrocorax carbo) ומהקורמורן הימי (Phalacrocorax aristotelis) בממדיו הקטנים יותר, במבנה גוף קל יותר ובזנב ארוך יותר. תזונתו מתבססת בעיקרה על דגים. הציד מתבצע לרוב במסגרת קבוצתית, ובין ניסיון ציד אחד למשנהו נח הקורמורן הגמדי על ענפי עצים.
על אף שאינו נתון בסכנת הכחדה מיידית ושמצב השימור שלו מוגדר כ"קרוב לסיכון" בלבד, הקורמורן הגמדי מאוים כתוצאה מזיהום מים, הזרמת שפכים, הרס בתי גידול וצייד בלתי חוקי. שטחי הרבייה של המין נמצאים במגמת הצטמצמות, והאוכלוסייה הכשירה להתרבות באירופה מוערכת בכ-6,400 עד 7,300 זוגות בלבד - מספר נמוך בצורה משמעותית משיעור האוכלוסייה הכשירה להתרבות באזור זה בעבר. מושבת הקינון הגדולה ביותר נמצאת בדלתא של נהר הדנובה, והיא מכילה כ-4,000 זוגות, אולם נראה כי מספר זה יקטן כתוצאה מהרס בתי גידול.
על פי "הספר האדום של החולייתנים בישראל" הקורמורן הגמדי נמצא בסיכון אזורי ועתידו בישראל בסכנה.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
