בשנת 1913 יצא לאור ספרו Real-Lexicon der Musikinstrumente, שהוא קרוב לוודאי הסקירה המקיפה ביותר של תולדות כלי המוזיקה ב-200 השנים האחרונות. כעבור שנה פרסמו הוא ואריך מוריץ פון הורנבוסטל את העבודה, שבה בהם נודעים ביותר כיום, ב-Zeitschrift für Ethnologie (כתב העת לאתנולוגיה), שיטה חדשה של מיון וסיווג כלי נגינה, הנודעת כיום בשם שיטת זאקס-הורנבוסטל. במהלך השנים עברה השיטה תיקונים ושינויים רבים והייתה מושא לביקורת, אך היא עודנה שיטת המיון המקובלת ביותר על אתנומוזיקולוגים ואורנולוגים.[1]
ספריו הרבים כוללים עבודות מחקר על מקצב, מחול וכלי נגינה. ספרו "תולדות כלי הנגינה" (1940), סקירה מקיפה של כלי נגינה בכל העולם במהלך ההיסטוריה, נחשב לאחד החשובים בתחום. הקשר רב השנים שלו עם הוצאת המוזיקה ו. ו. נורטון ושות' החל עם "צמיחת המוזיקה בעולם העתיק" (1943). אף כי במשך הזמן תפסו מחקרים חדשים יותר את מקום המחקרים האלה מכמה בחינות, הם נחשבים עדיין לטקסטים חיוניים בתחום.
זאקס מת ב-1959 בניו יורק. האגודה האמריקאית לכלי נגינה מעניקה מדי שנה פרס על שם קורט זאקס לאנשים פרטיים על תרומותיהם לאורגנולוגיה.
