בשנת 1929 הצטרף למפלגה הנאצית והיה באותה שנה לראש Organization Department II. בבחירות הפדרליות של 1930 הוא הפך לחבר פרלמנט ברייכסטאג. ב-5 ביוני1931, שנתיים לפני עליית המפלגה הנאצית לשלטון לאומי, הפך הירל לראש ארגון העבודה הממלכתי (FAD) שסיפק שירותים לפרויקטים של בנייה אזרחית וחקלאית בחסות המדינה. באותה תקופה היו הרבה ארגונים כאלה באירופה, שנוסדו כדי לספק תעסוקה במהלך השפל הגדול.
כאשר הנאצים עלו לשלטון בינואר 1933 הירל היה כבר חבר בכיר במפלגה הנאצית. הוא נותר ראש ארגון העבודה, ששינה את שמו ל-Nationalsozialistischer Arbeitsdienst, או בקיצור NSAD. אדולף היטלר מינה אותו למזכיר המדינה במשרד העבודה של הרייך תחת פרנץ זלטה, ומטרתו הייתה להקים ארגון שירות עבודה רב עוצמה. מול התנגדותו של השר זלטה, עבר הירל בשנת 1934 למשרד הפנים של הרייך תחת וילהלם פריק בדרגת רייך-קומיסר. ב-11 ביולי 1934, שמו של ה-NSAD הוחלף ל"שירות העבודה של הרייך". היירל עמד בראשו עד תום מלחמת העולם השנייה. שירות העבודה הרייך חולק לשני חלקים עיקריים, אחד לגברים ואחד לנשים, והורכב מ-40 גאו.
בשנת 1936 בנה שירות העבודה של הרייך את הכפר לדוגמה הירלשגן (לימים אוסטשוב (אנ'), פולין), על שמו של הירל. בשנת 1935 הוא נבחר למנהיג העבודה ברייך (Reichsarbeitsführer) ולרייכסלייטר בשנת 1936. כמו כן, בשנת 1936 הוענק לו אות הזהב המפלגתי. בשנת 1943 הירל מונה לשר בלי תיק.
דגל מנהיג RAD
במהלך מלחמת העולם השנייה עסקו מאות יחידות RAD בסיוע לכוחות בקו החזית באספקת מזון, תחמושת, תיקון כבישים פגומים ובבניית מנחתים ותיקונם. יחידות RAD הקימו ביצורי חוף (אנשי RAD רבים עבדו על החומה האטלנטית), הניחו שדות מוקשים, ביצורים מאוישים ואף סייעו לשמור על מיקומים חיוניים ומחנות שבויים. תפקידו של שירות העבודה הרייך לא הוגבל לתפקידי תמיכה קרביים. מאות יחידות RAD קיבלו הכשרה כיחידות נגד מטוסים והוצבו סוללות פלאק (אנ').
ב-24 בפברואר1945 הוענק להירל אות המסדר הגרמני (אנ'), העיטור הגבוה ביותר שהמפלגה הנאצית יכלה להעניק לאדם פרטי. לאחר המלחמה הוא נשפט ונמצא אשם בעבירות גדולות. הירל נידון לחמש שנים במחנה עבודה. לאחר שחרורו המוקדם התגורר בהיידלברג עד מותו ב-23 בספטמבר1955.
