צטיה חלודית

צטיה חלודית
צטיה חלודית
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
תת־סדרה:	תרופודה
משפחה:	צטיות
סוג:	צטיה
מין:	צטיה חלודית
שם מדעי
Cettia cetti ‏טמינק, 1820
תחום תפוצה
תחום התפוצה של צטיה חלודית   מקייצת   יציבה   חולפת   חורפת

צטיה חלודית או בקיצור צטיה (שם מדעי: Cettia cetti) היא מין של ציפור שיר קטנה הנפוצה בדרום ומרכז אירופה, בצפון מערב אפריקה ובמזרח האזור הפלארקטי עד אפגניסטן וצפון מערב פקיסטן. הציפור נקראת על שם הזואולוג האיטלקי מהמאה ה-18, פרנצ'סקו צ'טי. קשה לצפות במין זה בשל חיבתו לסבך בו הוא נותר חבוי.

בישראל היא יציבה ומצויה, ומקננת בעיקר בצפון הארץ ומרכזה. חורפת ומשוטטת בכל חלקי הארץ.^[2]

טקסונומיה

הצטיה תוארה בשנת 1820 על ידי הזואולוג ההולנדי קונרד יאקוב טמינק מפרטים שנאספו על ידי אלברטו דלה מרמורה בסרדיניה. טמינק טבע את השם המדעיי Sylvia cetti.^[3] שם המין הספציפי cetti נבחר כדי להנציח הזואולוג האיטלקי פרנצ'סקו צ'טי.^[4] הצטיה ממוקמת כעת בסוג Cettia שהוכרז בשנת 1834 על ידי חוקר הצפרות הצרפתי שארל לוסיאן בונפרטה עם הצטיה כמין הטיפוסי בסוג.^[5][6]

ישנם שלושה תת-מינים מוכרים:^[6]

• C. c. cetti (Temminck, 1820) - מערב אירופה עד יוון והבלקן, צפון מערב אפריקה
• C. c. orientalis (Tristram, 1867) – טורקיה לאיראן ואפגניסטן
• (C. c. albiventris (Severtsov, 1873 - קזחסטן וטורקמניסטן עד צפון מערב סין וצפון אפגניסטן

תיאור

צטיה במגדיר קרוסלי

הצטיה החלודית באורך של כ-13–14 ס"מ מהמקור עד לזנב. הזכר שוקל כ-15 גרם והנקבה כ-12 גרם. לצטיה ראש מעוגל עם פס אפור חיוור צר המתעקל מעל עיניים שחורות בולטות, וכנפיים קצרות ומעוגלות. החלקים העליונים בגוון ערמוני עשיר או חום-אדמדם כהה עם שונות מסוימת בין הפרטים. הגרון והחזה בצבע אפרפר חיוור. הזנב ארוך ורחב יותר מסבכיים רבים אחרים. לזוויגים ניצוי דומה, אך הזכרים כבדים בכ-26% עד 32% מהנקבות ואורך כנף הגדול בכ-11.2% עד 13% יותר. לזכר יש כנף ארוכה מ-60 מ"מ; לנקבה כנף קצרה מ-55 מ"מ. ניתן לקבוע מה הגיל של פרטים לפי הניצוי שלהם; צעירים דומים למבוגרים אך יש להם ניצוי טרי ושני כתמים אפורים כהים או כהים על הלשון.^[7][8] הצטיה יוצאת דופן בקרב ציפורי השיר בהיותה בעלת עשר נוצות זנב, ולא שתים-עשרה הרגילות.^[9]

הצטיות מגלות את נוכחותם בשירה רמה. השירה שלהם בולטת, מאופיינת בהתפרצויות חזקות, ובעלת מבנה ייחודי המאפשר לצטיות להימנע מהזדווגות עם מינים אחרים.^[10]

תפוצה ובית גידול

הצטיות קשורות לאזורים לחים, כולל בריכות, אגמים, ביצות ונהרות. הן אוכלות חרקים.

מספר הצטיות גדל מאוד ברחבי אירופה מאז 1990. האוכלוסייה הנוכחית של צטיות באירופה מוערכת בכ-1,600,000-600,000 זוגות מקננים. ידוע שהאוכלוסיות באיטליה ובטורקיה יציבות או גדלות. החריגה למגמת האוכלוסייה האירופית החיובית הכללית היא יוון, שבה האוכלוסייה ירדה מעט בין 1990 ל-2000. עם זאת, בסך הכל, צטיות מוערכים כבטוחות. הצטיה תועדה לראשונה בבריטניה בשנת 1961. אוכלוסיית הצטיות בבריטניה ירדה בלמעלה משליש בין השנים 1984 ל-1986. עם זאת, האוכלוסיות באזורים מתונים יותר המשיכו לגדול. היא נצפתה לראשונה באירלנד ב-2013, וכיום היא מזדמנת נדירה שם.

התנהגות

קינון

במהלך הקיץ, הזכרים מבלים את רוב זמנם בביסוס הטריטוריות שלהם. בזמן שהם עושים זאת, הם מבלים זמן מועט בטיפול בביצים או בצעירים. לאחר מכן, הזכרים בדרך כלל מושכים יותר מנקבה אחת לטריטוריה שלהם.^[11] השירה שלהם משחקת תפקיד חשוב בחיזור.

באירופה התקופה העיקרית להטלת הביצים היא מאמצע ועד סוף יוני. הקן ממוקם בצמחייה צפופה עבה בדרך כלל בסביבות 30 עד 45 ס"מ מעל הקרקע. הקן בצורת גביע לא מסודר, עשוי מעלים וגבעולים ומרופד בנוצות, שיער וחומר עדין אחר. הוא נבנה כולו על ידי הנקבה. הביצים מוטלות בשעות הבוקר המוקדמות במרווחים יומיומיים וצבען אדום ערמוני. התטולה מורכבת מ-4 עד 5 ביצים שגודלן בערך 18.0 על 13.9 מ"מ. הנקבה דוגרת על הביצים החל מסוף ההטלה והן בוקעות לאחר 16 עד 17 ימים. הצעירים מואכלים בעיקר על ידי הנקבה. הם פורחים לאחר 14 עד 16 ימים אך ההורים ממשיכים להאכילם לפחות עוד 15 ימים. הצעירים הופכים לעצמאיים ב-30 יום. באירופה יש לצטיות בדרך כלל שני מחזורי הטלה בכל שנה. הן מתרבות לראשונה בגיל שנה.

האכלה

הצטיה אוכלת פרוקי-רגליים כמו זחלים וחרקים קטנים ורכים. הצטיות מעדיפות חרקים זעירים מכיוון שהן יכולות לעכל אותם מהר יותר.^[12]

גלריה

• 
  צטיה חלודית
• 
  צטיה בשירה
• 
  ביצי צטיה ממוזיאון טולוז

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צטיה חלודית בוויקישיתוף

• צטיה חלודית, באתר ITIS (באנגלית)
• צטיה חלודית, באתר NCBI (באנגלית)
• צטיה חלודית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• צטיה חלודית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• צטיה חלודית, באתר GBIF (באנגלית)

הערות שוליים

1. צטיה חלודית באתר הרשימה האדומה של IUCN
2. צטיה חלודית-אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il
3. Temminck, Coenraad Jacob (1820). Manuel d'ornithologie, ou, Tableau systématique des oiseaux qui se trouvent en Europe (בצרפתית). Vol. Part 1 (2nd ed.). Paris: H. Cousin. pp. 194–195.
4. Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. p. 97. ISBN 978-1-4081-2501-4.
5. Bonaparte, Charles Lucian (1834). Iconografia della fauna italica per le quattro classi degli animali vertebrati (באיטלקית). Vol. 1. Roma: Tip. Salviucci. Fascicle IX text, Plate 29.
6. Gill, Frank; Donsker, David; Rasmussen, Pamela, eds. (2020). "Cupwings, crombecs, bush warblers, Streaked Scrub Warbler, yellow flycatchers, hylias". IOC World Bird List Version 10.1. International Ornithologists' Union. נבדק ב-12 ביוני 2020.
7. Colin J., Bibby; Thomas, Derek K. (1984). "Sexual dimorphism in size, moult and movements of Cetti's Warbler Cettia cetti". Bird Study. 31 (1): 28–34. doi:10.1080/00063658409476811.
8. Blasco-Zumeta, Javier; Herinze, Gerd Michael. "Cetti's Warbler". Laboratorio Virtual Ibercaja: 1–5.
9. Svensson, Lars (1992). Identification Guide to European Passerines (4th ed.). Stockholm: L. Svensson. p. 156. ISBN 978-91-630-1118-4.
10. Hamao, Shoji; Veluz, Maria J. S.; Saitoh, Takema; Nishiumi, Isao (ביוני 2008). "Phylogenetic relationship and song differences between closely related bush warblers (Cettia seebohmi and C. diphone". The Wilson Journal of Ornithology. 120 (2): 268–276. doi:10.1676/07-039.1.
11. "Bird Guides-Cetti's Warbler". אורכב מ-המקור ב-2008-04-12. נבדק ב-31 אוק' 2012.
12. Molina, Javier; Hodar, José A.; Camacho, Ismael (1998). "Diet of Cetti's warblers Cettia cetti (Temmink, 1820) in a locality of southern Spain" (PDF). Ardeolo. 45 (2): 217–220.