צ'זארה זאוואטיני נולד בלוזארה, ליד רג'ו אמיליה שבצפון איטליה. בתחילה למד משפטים באוניברסיטת פארמה, אך בהמשך הקדיש את עצמו לכתיבה. בשנת 1930 הוא עבר למילאנו, ועבד עבור מו"ל הספרים והמגזין אנג'לו ריזולי. הוא החל לייצר סרטים בשנת 1934, זאוואטיני קיבל את התסריט הראשון שלו ואת וקרדיט על סיפור בשנת 1936. באותו זמן הוא כתב את העלילה של הקומיקס "סטורן נגד כדור הארץ" (1936-1937) עם פדריקו פדרוצ'י והמאייר ג'ובני סקולאריו ו"טופולינו" (1937-1946).[1][2]
ב-1935 הוא פגש לראשונה את ויטוריו דה סיקה, מפגש שהוליד שותפות ארוכת שנים, בהן יצרו ביחד כעשרים סרטים, ביניהם יצירות המופת:
בשנת 1952, זאוואטיני נתן ריאיון למגזין הסרטים האיטלקי "Magazine 2", שפורסם בשם "כמה רעיונות בקולנוע". שלוש עשרה הנקודות שמנה זאוואטיני בראיון נחשבות למניפסט של הנאו-ריאליזם האיטלקי.
זאוואטיני הגדיר את עקרונות התנועה הנאו ריאליסטית כך:[3]
הצגת הדברים כפי שהינם, לא כפי שהם נראים לכאורה ולא כפי שהבורגנים היו רוצים שייראו; כתיבת סיפורים החושפים את הצד האנושי של מצבים חברתיים פוליטיים וכלכליים מייצגים; שימוש רב ככל האפשר בצילומי חוץ; שימוש בשחקנים בלתי מקצועיים במרבית התפקידים; מאמץ לחשוף ולשקף את המציאות ללא כחל וסרק; התמקדות באנשים פשוטים ולא בגיבורים מצועצעים ובסטריאוטיפים דמיוניים; העדפת היום-יומי על פני אירועים יוצאי דופן; וחשיפת זיקתם של הגיבורים לסביבתם החברתית הריאלית ולא לחלומותיהם הרומנטיים.
בניסיונו היחיד בהוליווד, כתב זאוואטיני את התסריט עבור ילדי סאנצ'ז (1978), המבוסס על ספרו של אוסקר לואיס באותו שם אודות משפחה מקסיקנית.
,_Bestanddeelnr_931-1081.jpg)
