PROFILBARU.COM

צ'ואיצ'י נגומו
南雲忠一
לידה	25 במרץ 1887; יאמאגטה, האימפריה היפנית
התאבד	6 ביולי 1944 (בגיל 57); סאיפאן, האימפריה היפנית
מדינה	יפן
השכלה	הקולג' ללוחמה ימית; האקדמיה הימית הקיסרית ;
השתייכות	הצי הקיסרי היפני
תקופת הפעילות	1908 – 6 ביולי 1944 (כ־36 שנים)
דרגה	אדמירל
פעולות ומבצעים
	המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט; קרב איי סנטה קרוז; קרב מידוויי; קרב דרווין; הפשיטה באוקיינוס ההודי; מלחמת העולם השנייה; המתקפה על פרל הארבור; קרב איי שלמה המזרחיים ;
עיטורים
	מסדר השמש העולה

צ'ואיצ'י נגומו (Nagumo Chūichi 南雲忠一; ‏ 25 במרץ 1887 – 6 ביולי 1944) היה אדמירל בצי הקיסרי היפני במהלך מלחמת העולם השנייה ומפקד פלגת נושאות המטוסים קידו בוטאי של הצי האווירי הראשון. התאבד במהלך הקרב על סאיפאן.

ראשית חייו

נגומו נולד בעיר יונזאווה, מחוז יאמאגטה שבצפון יפן ב-1887. הוא סיים את לימודיו באקדמיה הימית הקיסרית במחזור ה-36 ב-1908, וסיים במקום השמיני בכיתתו מתוך 191 צוערים.^[1] כימאי, שירת נגומו על הסיירות "סויה", "נישין" ו"ניאיטקה." ולאחר שקיבל דרגת קצונה שירת כסגן משנה על הסיירת "אסאמה".

לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר לטורפדו ולתותחנות ימית, קיבל נגומו את דרגת לוטננט מדרג זוטר ושירת על אוניית המערכה "אקי", ולאחריה על המשחתת "האצויוקי". ב-1914, קיבל נגומו דרגת סגן והצבה באוניית המערכה קירישימה, ולאחריה על המשחתת "סוגי". את התפקיד הפיקודי הראשון שלו קיבל נגומו ב-15 בדצמבר 1917, על המשחתת "קיסראגי".

במכללת הלוחמה הימית התמחה נגומו בירי טורפדו ובטקטיקת משחתות, ובתום לימודיו ב-1920 קודם לדרגת רב-סרן. לאחר תקופה קצרה בה פיקד על המשחתת "מומי", עבר נגומו לתפקיד חוף במטה הכללי של הצי הקיסרי היפני, ואת דרגת אלוף-משנה קיבל ב-1924. בשנים 1925–1926 ליווה נגומו משלחת יפנית לאירופה ולארצות הברית שמטרתה הייתה ללמוד את האסטרטגיה, הטקטיקה והלוגיסטיקה של לוחמה ימית.

עם שובו ליפן ב-1927 שימש נגומו מורה באקדמיה הימית. בנובמבר 1929 קודם לדרגת קפטן וקיבל את הפיקוד על הסיירת הקלה "נאקה". בין השנים 1930–1931 פיקד על דיוויזיית המשחתות ה-11, לאחר מכן ביצע כמה תפקידים מנהליים, וב-1933 קיבל את הפיקוד על הסיירת הכבדה "טקאו". שנה לאחר מכן פיקד נגומו על אוניית המערכה "ימשירו", וב-1 בנובמבר 1935 קיבל נגומו את דרגת אדמירל-משנה.

כאדמירל-משנה פיקד נגומו על דיוויזיית הסיירות השמינית, שפעלה באזור הים הצהוב. לאחר מכן עבר לפקד על בית הספר למקצועות הטורפדו (1938-1937), ועל דיוויזיית הסיירות השלישית (1939-1938). נגומו קיבל קידום לדרגת תת-אדמירל ב-15 בנובמבר 1939, ובין נובמבר 1940 לאפריל 1941 היה מפקד המכללה ללוחמה ימית.

מלחמת העולם השנייה

ב-10 באפריל 1941 מונה נגומו למפקד הצי האווירי הראשון, צי נושאות המטוסים של הצי הקיסרי היפני במהלך מלחמת העולם השנייה. גם באותה עת וגם כיום הטילו היסטוריונים ספק בהתאמתו של נגומו לתפקיד, בעיקר בשל חוסר ניסיונו בתעופה ימית. אדמירל נישיזו צוקהארה טען ש"נגומו היה קצין מהדור הישן, מומחה לטורפדו ולתמרונים ימיים... לא היה לו כל מושג לגבי יכולות ופוטנציאל התעופה הימית."^[2]

למרות חוסר הניסיון שלו, היה נגומו מהתומכים הנלהבים בשילוב תעופה ימית וכלי שיט, אך היה גם ממתנגדי תוכניתו של איסורוקו יממוטו לתקוף את ארצות הברית. נגומו פיקד על הצי האווירי הראשון במהלך המתקפה על פרל הארבור, אך לאחריה ספג ביקורת על כישלונו לשגר גל תקיפה שלישי, שעשוי היה להשמיד את בסיס הצוללות ואת מכלי הדלק ואת המתקנים הצבאיים, וכך להותיר את בסיס הצי האמריקאי החשוב ביותר באוקיינוס השקט חסר תועלת.

נגומו השתתף אף בקרבות המוקדמים של 1942, בהם הפצצת דרווין, ובפשיטה באוקיינוס ההודי הצליח לטבֵּע נושאת מטוסים אחת, שתי סיירות ושתי משחתות, ואילץ את הבריטים לסגת למזרח אפריקה.

עד סוף מסעו באוקיינוס ההודי, הצליח ציו של נגומו לטבע חמש אוניות מערכה, נושאת מטוסים אחת, שתי סיירות, שבע משחתות ועשרות כלי שיט אחרים. בנוסף, הפילו כוחותיו מאות ממטוסי בעלות הברית, החריבו נמלים של בעלות הברית והאטו את פעולותיהן, כל אלה במחיר חייהם של כמה עשרות טייסים.^[2]

בקרב מידוויי הוכתם מאזנו של נגומו. פלגת קידו בוטאי שבפיקודו איבדה ארבע נושאות מטוסים במה שהפך להיות נקודת המפנה של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, ולאובדן הכלים וחיי צוותי האוויר בקרב נודעה השפעה רבה על פעולות מאוחרות יותר של הצי היפני.

לאחר הקרב, מונה נגומו למפקד הצי השלישי, ופיקד על נושאות המטוסים שלו במהלך קרב גוודלקנל. במהלך הקרב היו פקודותיו לא-החלטיות, והביאו לאבדות רבות נוספות, אותן לא יכול היה הצי לסבול.

ימים אחרונים

תמונתו האחרונה של נגומו (במרכז), סאיפאן 1944

ב-11 בנובמבר 1942 נקרא נגומו חזרה ליפן שם קיבל את הפיקוד על הבסיס הימי בססבו. לאחר כמעט שנה עבר לפקד על הבסיס הימי בקורה. בין אוקטובר 1943 לפברואר 1944 פיקד נגומו על הצי הראשון, שבאותה עת עסק בעיקר בהכשרה ואימון.

בשל מצבה המדרדר של יפן במלחמה שוב ניתן לנגומו פיקוד קרבי. ב-4 במרץ 1944 הוא נשלח לאיי מריאנה כמפקד הצי האווירי ה-14 וכמפקד צי מרכז האוקיינוס השקט.

הקרב על סאיפאן החל ב-15 ביוני 1944. תוך מספר ימים נחל הצי היפני הקיסרי תבוסה מידי הצי החמישי האמריקאי בקרב ים הפיליפינים, בו איבדו היפנים כ-600 מטוסים. על נגומו ועמיתו מהצבא, גנרל יושיצוגו סאיטו, הוטלה משימת ההגנה על האי סאיפאן מפני הפלישה האמריקאית. ב-6 ביולי, במהלך אחד השלבים האחרונים בקרב על סאיפאן, התאבד נגומו; לא בשיטת הספוקו המסורתית, אלא על ידי ירי באקדח לרקה. גופתו נמצאה מאוחר יותר על ידי נחתים אמריקאים במערה בה בילה את ימיו האחרונים כמפקד מגיני סאיפאן.

לאחר מותו קיבל נגומו דרגת אדמירל.

לקריאה נוספת

Dull, Paul S. A Battle History of the Imperial Japanese Navy, 1941-1945. Naval Institute Press, 1978. ISBN 9780870210976.
Evans, David C. and Mark R. Peattie. Kaigun: Strategy, Tactics, and Technology in the Imperial Japanese Navy, 1887–1941, Annapolis, Maryland: Naval Institute Press, 1997. ISBN 0870211927.