פיענוח הצפנים היפניים סיפק לבריטים התרעה מוקדמת על כוונות התקיפה. מפקד הצי הבריטי באזור, תת-אדמירל ג'יימס סומרוויל, הסיג את כוחותיו אל אטול אָדוּ, שבאיים המלדיביים, משום שציפה שההתקפה תערך ב-1 או 2 באפריל.
ההתקפה הראשונה נערכה כנגד ספינות סוחר במפרץ בנגל, על ידי נושאת המטוסים ריוג'ו ושש סיירות, תחת פיקודו של אדמירלג'יסאבורו אוזאווה. היפנים הטביעו 23 ספינות, וחמש נוספות הוטבעו על ידי צוללות בסמוך לחוף המערבי של הודו.
בערב 4 באפריל, אותר הצי היפני כ-400 מילים מדרום לציילון על ידי מטוס PBY קטלינה. המטוס הספיק לשדר את מיקום השייטת, טרם הופל על ידי מטוס A6M זירו מנושאת המטוסים היריו.
ההתקפה על קולומבו
ב-5 באפריל 1942, יצאה טייסת בת 125 מטוסים לכיוון קולומבו, ציילון. הטייסת הכילה 36 מפציצי צלילה, 53 מפציצי טורפדו ו-36 מטוסי זירו. הטייסת, בפיקודו של מיטסואו פושידה, יצאה מנושאת המטוסים אקאגי, אשר הובילה את ההתקפה על פרל הארבור. המטוסים היפנים טסו מעל החוף, גלויים לגמרי, אולם חיל האוויר המלכותי לא קיבל התרעה, והמטוסים הבריטים נותרו על הקרקע בזמן שהטייסים היפנים טסו מעליהם.
היפנים תקפו את בסיס הצי בקולומבו, והטביעו את סיירת העזר "הקטור" ואת המשחתת "טֶנֵדוֹס" בתוך הנמל. חיל האוויר המלכותי איבד את כל 27 מטוסיו, בעוד שהיפנים דיווחו על חמש אבדות בלבד, מתוכן רק שלוש מעל היבשה. מטוסי סיור יפניים איתרו את קורנוול ואת דורסטשייר כ-200 מילים מדרום לציילון והטביעו אותן ביחד עם 424 אנשי צוות.
ב-6 באפריל, טובע הסלופ ההודי "אינדוס" בידי מטוסים יפניים, בסמוך לחופי בורמה.
הרמס שוקעת לאחר התקפה יפנית
טרינקומלי ובאטיקלואה
בשעה 07:00 ב-9 באפריל, תקפו היפנים את נמל טרינקומלי שבציילון. בפעם זו קיבלו הבריטים התרעה טרם ההתקפה, והרמס ומלוותיה עזבו את הנמל בלילה לפני. הן התגלו על ידי היפנים בשעה 08:55, בדרכן חזרה לנמל. הרמס הייתה ללא מטוסיה, ולמעשה הייתה חסרת הגנה כנגד 70 המפציצים אשר תקפו אותה בשעה 10:35. לאחר שנפגעה 40 פעמים, טבעה הרמס, ואיתה 307 אנשי צוות. ומפייר והקורבטה "הוליהוק" טובעו אף הן.
אוניית בית החולים "ויטה" אספה כ-590 ניצולים. חיל האוויר המלכותי איבד לפחות שמונה מטוסי קרב מדגם "הוריקן". היפנים איבדו חמישה מפציצים ושישה מטוסי קרב, אחד מהם בפעולת התאבדות על מכלי הדלק בטרינקומלי.
תוצאות הקרב
קורנוול עולה באש
המבצע הבליט את עליונותה של יפן בכל הנוגע למבצעי נושאות מטוסים, וחשף את הצורה הבלתי מקצועית בה פעל חיל האוויר המלכותי באסיה. אולם, המבצע לא הצליח לעקור לגמרי את הצי המלכותי ממימי האוקיינוס ההודי. הבריטים, שתחילה חששו מפני פלישה לציילון, פירשו את ההימנעות היפנית כתגובה לאבדותיהם על כן כניצחון בריטי. למעשה, היפנים חסרו את כוח האדם, הכוח האווירי והכוח הימי להשלמת פלישה וכיבוש, ואפילו לא היו בעמדה שתאפשר להם פשיטה וכיבוש זמני.
הפשיטה של דוליטל, ב-18 באפריל, שיבשה את תוכניות היפנים באוקיינוס השקט, וקידו בוטאי נקראה לשוב ליפן. הייתה זו התקיפה הראשונה של ארצות הברית על איי יפן במהלך מלחמת העולם השנייה. הפשיטה המפתיעה על בירת האימפריה היפנית, ובסמוך לארמון הקיסר, הביאו את המטה הקיסרי להבנה כי החזית הפסיפית חשובה יותר מהאוקיינוס ההודי, שכן ממנה עשויים האמריקאים לפגוע באיי הבית.
מפקד הצי היפני, אדמירל איסורוקו יממוטו, החל לתכנן מבצע רחב היקף, אשר כלל את כיבוש אטול מידווי, ומטרתו הייתה לכפות קרב הכרעה על צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית. אולם, ביוני 1942, התהפכו היוצרות, וכל ארבע נושאות המטוסים היפניות שהשתתפו במבצע טובעו במהלך קרב מידווי, ובכך הגבילו את יכולתם של היפנים לערוך מתקפות אסטרטגיות ארוכות-טווח.
שלוש דיוויזיות של הצבא הבריטי נשלחו לציילון כתגבורת להגנה מפני מרי אזרחי אנטי-בריטי, ומספר התקוממויות של חיילים בני המקום דוכאו במהירות. מאוחר יותר במהלך המלחמה, שימשה ציילון כבסיס חשוב בתוכנית בעלות הברית לכיבוש מחדש של מלאיה וסינגפור.
במבט לאחור, נראה כי היה זה בזבוז של כוח רב עוצמה, כמו זה של קידו בוטאי, לצורך פשיטה, בזירה צדדית, שממילא היפנים לא התכוונו, ואף לא יכלו, להחזיק בה. כוח זה, בעת שהיה באוקיינוס ההודי, לא היה זמין, אפוא, בזירות אחרות. חלון ההזדמנויות, בו עדיין הייתה ליפנים עליונות, נסגר בעת שהשייטת הייתה מרוחקת והאבדות שגרמה לבריטים באותו זמן לא יכלו להצדיק את שיגורה.
