פרשת נחמני היא פרשה משפטית-חברתית משנות ה-90, שעסקה במחלוקת בשימוש בביציות של בני הזוג דניאל ורותי נחמני. השאלה שעמדה לדיון בפרשה זו הייתה הזכות להורות: טיבה, מהותה, מאפייניה והשלכותיה מול החירות שלא להיות הורה וזכותו של הפרט לשלוט בחייו ולתכננם. סוגיה זו עוררה בקרב שופטי בית המשפט העליון, קהילת המשפטנים והוגי הדעות, הרהורים למכביר בתחום המוסר, האתיקה, הפילוסופיה והמשפט.
העובדות בבסיס הפרשה
בני הזוג נחמני היו נשואים מספר שנים. הם היו חשוכי ילדים לאחר שרותי עברה ניתוח שבעקבותיו איבדה את יכולתה להרות באופן טבעי. בני הזוג החליטו להביא ילד לעולם בהפריה חוץ-גופית. ביציות שהוצאו מגופה של רותי נחמני הופרו בזרעו של דניאל נחמני והוקפאו בבית החולים. בני הזוג התקשרו עם מוסד בארצות הברית לשם איתור פונדקאית שתישא את ילדם, אלא שקודם שהגיע התהליך לשלב זה, עזב דניאל את הבית, הקים משפחה חדשה והוליד בת לאחר פרידה מרותי. רותי פנתה לבית החולים וביקשה לקבל לרשותה את הביציות המופרות כדי להמשיך בתהליך, ומשסורבה – פנתה בתביעה לבית המשפט המחוזי וזה נענה לבקשתה.[1] על כך הגיש דניאל נחמני ערעור לבית המשפט העליון.
החלטת בית המשפט העליון בערעור
הערעור נסב על השאלה אם יש לרותי נחמני זכות לקבל לרשותה את הביציות המופרות לצורך השתלתן ברחם פונדקאית, כאשר דניאל נחמני מתנגד לכך.[2] פסק הדין קיבל את הערעור ברוב דעות, מפי השופטת טובה שטרסברג-כהן, אליה הצטרפו השופטים אהרן ברק, דב לוין ויצחק זמיר, כנגד דעתו החולקת של השופט צבי טל. דעת הרוב הייתה כי לא ניתן לכפות הורות בכורח, כיוון שהזכות שלא להיות הורה מעוגנת בערכי יסוד של המשפט ובכללם בזכות לפרטיות, לבחירה החופשית, לאפשרות להגשמה עצמית ובזכות לקבל הכרעות אינטימיות ללא התערבות המדינה. נפסק שכל אדם חופשי לבחור ולהחליט אם להיות הורה אם לאו. בית המשפט העליון קבע כי ההורות מטילה על ההורה חובה החובקת את מרבית מישורי החיים, ומשהופך אדם להורה, הוא מחויב מכוח הדין לדאוג לילדו. לכן, אף שלכל אדם יש זכות להקים משפחה וללדת ילדים, אין המדינה רשאית לכפות על אדם הורות באמצעות המערכת המשפטית.
החלטת בית המשפט העליון בדיון הנוסף
בדיון הנוסף נהפכה החלטתו הקודמת של בית המשפט, ועתירתה של רותי נחמני התקבלה. החלטה זו התקבלה ברוב דעות של השופטים צבי טל, דליה דורנר, יעקב קדמי, אליעזר גולדברג, יעקב טירקל, גבריאל בך ואליהו מצא, כנגד דעותיהם של השופטים אהרן ברק, טובה שטרסברג-כהן, תיאודור אור ויצחק זמיר. בפסק הדין כתב כל אחד מבין אחד עשר השופטים את משנתו. שופטי הרוב בדיון הנוסף התייחסו לזכות שלא להיות הורה כאל זכות פחותת ערך מהזכות להיות הורה. הם נענו, איש על פי דרכו, למשאלת ליבה של העקרה לזכות בילד, ולשם כך העלו על נס את הזכות לחיים. חלקם גייסו לעזרתם את שיקולי הצדק, ושללו אותם מן העמדה הנוגדת. אחרים ראו בהסכמה המוקדמת של האיש להפרות בזרעו את ביציות האישה התחייבות שאיננה ניתנת להתרה.
בין ההחלטה בערעור לבין ההחלטה בדיון הנוסף הסתיימו הליכי החקיקה של חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו-1996,[3] שהוא בין החיקוקים הראשונים והמתקדמים תבנית:דעה בעולם בנושא זה.
בעקבות ההכרעה
דניאל נחמני פנה שוב למערכת המשפט בטענה כי פסיקת בית המשפט העליון בדיון הנוסף נוגדת את חוק הסכמים לנשיאת עוברים שחוקק בינתיים [המ"פ (חיפה) 30131/96]. הפרשה שוב הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון [ע"א 8337/96], אך הפעם המליצו שופטי העליון לצדדים לפנות לגישור אצל השופט בדימוס יעקב בזק בחסות בית המשפט העליון. הליך הגישור צלח ובני הזוג נחמני הסכימו להיפרד זה מזה בגט פיטורין ואף הסכימו כי תינתן לרות הזכות להשתמש בביציות לשם הולדת ילד שלא תקום לדני כלפיו כל מחויבות הורית הנוגדת את רצונו. בכך באה לסיומה פרשה משפטית זו.
הסוגיה הדיונית
זוהי פרשה ראשונה שנדונה בבית המשפט העליון בדיון נוסף בהרכב של אחד-עשר שופטים[4] היה זה מקרה חריג שבו התיר נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר, ליבון נוסף של סוגיה לאחר שכבר נדונה בבית המשפט העליון בערעור בהרכב מורחב של חמישה שופטים והוכרעה בדעת רוב.[2] קיום דיון נוסף במקרה הזה נגד את לשון החוק, ודניאל נחמני עתר לבית המשפט נגד קיום הדיון הנוסף מחמת חריגה מסמכות.[5] העתירה נמחקה בהסכמה, תוך שלנחמני נשמרה האפשרות להעלות את הטענה לפני ההרכב של הדיון הנוסף כטענה מקדמית. נחמני עשה כן בתחילת הדיון הנוסף.
סוף דבר
לאחר הגישור בין בני הזוג ניסתה רותי נחמני להביא את העוברים לעולם אך העוברים לא שרדו את תהליך ההפשרה ובכך נסתם הגולל על היותה של רותי אם ביולוגית.[6]
רותי חיה כיום עם בן זוג אחר ויש להם שני ילדים מאומצים.
לקריאה נוספת
- דפנה ברק-ארז, "על סימטריה ונייטרליות, בעקבות פרשת נחמני", עיוני משפט כ(1) 197-238 (1996)
- חיים גנז, מריכרד ואגנר ועד זכות השיבה, ניתוח פילוסופי של בעיות ציבור ישראליות, הוצאת עם עובד, 2006, פרק שני: פרשת העוברים של משפחת נחמני, עמ' 52–86.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ רותי נחמני נ' דניאל נחמני ה"פ (חי') 599/92, פס"מ תשנ"ד (1) 1995 עמ' 142.
- ^ 1 2 ע"א 5587/93 דניאל נחמני נגד רותי נחמני, פ"ד מט(1) 485 (30 במרץ 1995)
- ^ חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1996, ס"ח 1577 מיום 17 במרץ 1996.
- ^ דנ"א 2401/95 רותי נחמני נגד דניאל נחמני, פ"ד נ(4) 661 (12 בספטמבר 1996)
- ^ בש"א 1481/96 רותי נחמני נגד דניאל נחמני, פ"ד מט(5) 598.
- ^ אורלי וגיא חוזרים אל הסיפור של דניאל ורותי נחמני, "נענע10", 23 במאי 2013
