פֶּרַע (שם מדעי: Hypericum; בלעז: היפריקום) הוא סוג של צמחים עשבוניים, חד-שנתיים או רב-שנתיים, תת-שיחים, שיחים או לעיתים רחוקות מאוד המשתייכים למשפחת הפרעיים. סוג זה הוא הגדול ביותר ממשפחת הפרעיים וכולל 512 מינים שתחום תפוצתם משתרעת כמעט בכל העולם, למעט אזורים קרים מאוד או יבשים מאוד[1][2]. בישראל, הסוג פרע הוא הנציג היחיד של משפחה הפרעיים וכולל 9 מיני בר, אחד בסיני, ועוד 10 צמחי נוי תרבות שמוצאם אינו ישראל[3][4].
מיני הפרע מאופיינים בעלים שֶעַל פניהם נקודות בלוטיות שקופות או שחורות ופרחים צהובים בעלי 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת מפורדים, אבקנים רבים שזיריהם מפורדים ושלושה עמודי שחלה.
למינים אחדים מסוג זה חשיבות כצמחי מרפא ברפואה העממית והאלטרנטיבית והרפואה הצמחית בזכות השמנים הנמצאים בבלוטות שחורות, אדומות או שקופות הערוכות על העלים, הגבעול, הכותרת והגביע במיני הפרע. התוצאות שמתקבלות במחקרים מדגישות בחוזקה את הצורך במחקרים נוספים במודלים חיים על מנת להגדיר בצורה טובה יותר את הפוטנציאל הרפואי של הסוג פרע למינהו[5].
מקור השם
מקור ומשמעות השם המדעי: השם "היפריקום" נגזר משורשים יווניים: היפר (שפירושו "מעל") ו-אייקון (שפירושו "סמל" או "תמונה"). שם זה מתייחס לנוהג העתיק של הנחת פרחי היפריקום מעל תמונות בבתים כדי להרחיק רוחות רעות במהלך פסטיבל אמצע הקיץ של ולפורגיסנכט (Walpurgisnacht). הפסטיבל הזה, שהתאחד מאוחר יותר עם חג יוחנן הקדוש (יוחנן המטביל) שנערך בסוף יוני, הוא כאשר הפרחים פורחים. כתוצאה מכך, הצמח קיבל מאוחר יותר את השם העממי "עשב יוחנן הקדוש" (St. John's wort).
אפרים רבינוביץ (הראובני) הציע בספרו "שמות צמחי ארץ-ישראל שנתחדשו או נתבררו" ירושלים תרע"ז (1917) בסעיף 115, עמוד 11 את השם "דם זכריהו הנביא". השם פרע ניתן במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 465.
למיני סוג זה ערך לאדם כצמחי מרפא, והם מגודלים ומעובדים לצורך זה. במין "פרע מנוקב" (שם מדעי: Hypericum perforatum), ששמו העממי St. John's Wort, משתמשים לצורך הפקת תמציות ותרופות, שלהן השפעה מעודדת על מצב רוח, ונוגדת דיכאון[6][7][8]. מדובר בסגולה ייחודית בעולם הצומח, שכן זהו צמח המרפא היחיד שנחשב לנוגד דיכאון[דרוש מקור]. הפרע יעיל יותר מפלצבו בהפחתת דיכאון קל או בינוני[9]. מיצוי של הצמח אף נרשם כתרופה (הדורשת מרשם רופא) תחת השם המסחרי רמוטיב[10].
לצמח, במינונים נמוכים בלבד (250 מ"ג רמוטיב), השפעה חיובית על זיכרון מילולי לטווח קצר. למינונים גבוהים השפעה שלילית בתחום זה[11].
צמחים עשבוניים, חד-שנתיים או רב-שנתיים, תת-שיחים, שיחים או לעיתים רחוקות עצים, לפעמים הם בעלי קנה שורש, קירחים או שעירים, עם תעלות בלוטתיות, חללים או נקודות המכילות שרפים או שעווה (ענבר), שמנים אתריים (חיוורים, שקופים), ולעיתים גם היפריצין ופסאודוהיפריצין (שחור או אדום) בחלקים שונים של הצמח.
הגבעולים גליליים (ללא תלמים או רכסים משמעותיים) או מצולעים בעלי 2, 4, או 6 צלעות, בתחילה הצלעות בדרך כלל מוגבהים, ולאחר מכן לעיתים הופכים לזוויתיים, גליליים או מכונפים; הקליפה חלקה או מפוספסת, לפעמים דמוית שעם או מנוקדת.
העלים נגדיים או ערוכים בדּוּרִים (קבוצת עלים סביב מִפְרק), פשוטים ועל פי רוב משתיירים (לא נושרים במהרה), יושבים (ללא פטוטרת) וללא לוואים. שפת הטרף תמימה (אינה משוננת) שטחם על פי רוב נקוד בבלוטות שקופות (בלוטות שמן) או על פי רוב בעלי נקודות שחורות בשפתם בצדם התחתון.
הפרחים יחידים או ערוכים בתִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת שממוקמת בקצה הגבעול (אמירית), עם יותר מ-2 פרחים.
הפרחים קטנים, דו-מיניים, נכונים, צהובים (בישראל) או ורודים, בעלי עלי עטיף כפול, מפורדי עלי כותרת, בעלי שחלה עילית.
הגביע בעל 3 עד 5 עלים על פי רוב, בישראל 5 עלים בלתי שווים ואין לגביע שיניים משניות[12].
הכותרת משתיירת או נשירה, נכונה, עם 4 או 5 עלים (בישראל 5), לעיתים רחוקות 3 או 6 וצבעם צהוב (בישראל) עד כתום, לפעמים עם גוון אדמדם. עלי הכותרת מפורדים, כאשר כל עלה כותרת חופף את עלה הכותרת הסמוך לו רק בקצהו השני (contorted).
האבקנים משתיירים או נשירים, מספרם 10 עד 300 לעיתים רחוקות 5 או 650. הם מסודרים בטבעת רציפה או מקוטעת, או בקבוצות של 4 או 5 לעיתים רחוקות 3, כשהקבוצות נפרדות או מאוחות, כל קבוצה מכילה 1 עד 125 אבקנים[13].
בישראל, האבקנים מרובים על פי רוב ומאוחים ל-3 אגודות או ל-5 לעיתים רחוקות מפורדים או נראים מפורדים[14].
הזירים נפרדים או מאוחים בבסיסם.
המאבקים צהובים עד כתומים, מוארכים עד אליפסואידים, כמעט שווים בקוטרם, לפעמים עם בלוטה ענברית או שחורה על הקונקטיב (רקמה שמחברת בין שקי האבקה של המאבק);
השחלה עילית (עטיף הפרח והאבקנים מאוחים לחוד מתחת לשחלה), עלי השחלה שלה מאוחים ביניהם, והיא בעלת מגורה אחת ו-3 עד 5 שליות דופניות או בעלת 3 עד 5 מגורות ושליה זוויתית. הביציות מרובות.
עמודי השחלה 3 עד 5 מפורדים (בישראל) או מאוחים מעט בצורות שונות בבסיסם, מפושטים עד פחות או יותר צמודים[12].
הפרי הלקט רב-זרעי נפתח עם 2 עד 5 קשוות, לפעמים עם רצועות בלוטתיות או שלפוחיות.
הזרעים צרים גליליים עד אליפסואידיים, לפעמים מצולעים. קליפת הזרע מחורצת או מרושתת עד מיובלת.
מיני הבר של הסוג
9 נציגים של הסוג פֶּרַע ושל כל משפחת הפרעיים גדלים בישראל: אחד נפוץ, שניים שכיחים ושבעה נדירים בישראל אבל לא בעולם. פֶּרַע מסולסל הוא המוכר ביותר והנפוץ כמעט בכל ישראל. פרע צמיר ופרע קטן-עלים הם שני צמחי חורש שכיחים.
מתוך שבעת המינים הנדרים מאוד, אחד - פרע סיני - גדל בדרום סיני וששת האחרים מצויים רובם בצפון ישראל. שניים מהם, פרע לבנוני ופרע מחוספס, גדלים רק בחרמון. שלושה נוספים מצויים בעיקר למרגלות החרמון ובצפון עמק החולה: פרע ריחני ופרע מחודד, שניהם צמחים מובהקים של בתי גידול לחים, והשלישי פרע מנוקב, שהוא גם צמח בית גידול לחים וגם חורש ים-תיכוני, ונמצא גם בגולן. פרע אזובי הוא צמח חורש ים-תיכוני הגדל בגליל.
פרע ננסי (Hypericum nanum) המופיע במגדיר "הצהוב" לא אותר בישראל והוא גדל בהרי הלבנון.
פרע אזובי
פרע קטן-עליםפרע מסולסל
פֶּרַע אֲזוֹבִי (Hypericum amblysepalum) הוא צמח עשבוני רב-שנתי נדיר מאוד ונמצא על סף איום בישראל. הצמח קירח ובעל גבעולים זוחלים וגבעולי פריחה זקופים וגבוהים המתנשאים לגובה של 1 עד 1.7 מטר. תפוצתו משתרעת מדרום מזרח טורקיה ועד צפון מערב איראן וצפון ישראל. בישראל הוא גדל כמעט רק בגליל, בבקעות ובמדרונות מוארים בחורש. תקופת הפריחה היא מסוף מרץ ועד תחילת יוני. הגבעולים מצולעים ולאורכם נמשכות 2 צלעות (כנפיים) בולטות ולא רצופות. כאשר קטעי הכנפיים מצטלבים זה בזה. העלים גדולים, דמויי אזמל, קרחים, חסרי פטוטרת ומזכירים עלי אזוב. עלי הגביע דמויי ביצה ומשונשנים, אינם שווים זה לזה ונושאים בלוטה שחורה בקצה כל שן (בניגוד לפרע מחודד ופרע מנוקב להם עלי גביע דמוי אזמל ששפתם תמימה). אורכם של עלי הגביע הוא שליש עד חמישית מאורך עלי הכותרת. הפרחים גדולים יחסית לרוב מיני הפרע האחרים הגדלים בישראל למעט פרע ריחני. האבקנים ערוכים ב-3 אגודות. עלי הכותרת שווים זה לזה, משוננים קלות ונושאים בלוטות שחורות זעירות בקצות השיניים. פרחים: גדולים יחסית לרוב מיני הפרע האחרים הגדלים בישראל, למעט פרע ריחני. האבקנים ערוכים בשלוש אגודות. עלי הכותרת שווים זה לזה, משוננים קלות ונושאים בלוטות שחורות זעירות בקצות השיניים.
פרע לבנוני
פֶּרַע לְבָנוֹנִי (Hypericum libanoticum) הוא בן שיח נדיר ובלעדי (אנדמי) להרים הגבוהים של הלבאנט: הרי הלבנון, הרי מול הלבנון והחרמון. מין זה גדל במדרונות אבניים ומוכי רוח, בין סלעים ברום של 1,600 מ' עד 2,400 מ'. הוא צומח בקבוצות צפופות ולא ביחידים, אבל אוכלוסיותיו אינן גדולות. פריחתו בצבע צהוב בוהק, מרהיבה ביופייה ומושכת את העין למרחוק לקראת גלי הפריחה האחרונים בחרמון, בצדם של חדעד הלבנון וקדד אדום-הפרחים הפורחים בגווני לילך חיוורים ביותר. הפריחה מאמצע יוני עד אמצע אוגוסט ועיקרה ביולי.
פרע לבנוני הוא בן שיח קירח שגובהו מתנשא עד 25 ס"מ במהלך עונת הפריחה. מחוץ לעונת הפריחה, הוא נראה כגוש קטן של ענפים מעוצים שמהם יוצאים עלים נגדיים ופשוטים. העלים צרים וגליליים, מתחדדים כלפי בסיסם ושפתם גלולה לאחור. קשה לזהות את הפרע הלבנוני ללא הפריחה מכיוון שאין בלוטות שחורות על העלים שלו. לעיתים ניתן לראות גבעולי תפרחת יבשים מזדקרים מתוך הגוש המוריק הקטן, עם קליפה אדומה-חומה, וזהו סימן זיהוי שמסייע בזיהוי הצמח[15][16][17].
הפרחים גדולים (קוטרם 2 ס"מ), והם מסודרים בצפיפות בתפרחות דמויות אשכול מוארך. גבעולי התפרחת זקופים ואדמדמים, גליליים וחסרי צלעות ואין להם בלוטות אדומות בעוד לפרע מחוספס, הגדל אף הוא בחרמון, ישנן בלוטות אדומות לכל אורך הגבעול. בלוטות שחורות זעירות מסודרות לאורך שולי כל אחד מעלי הגביע ועלי הכותרת. עלי הכותרת אינם משתיירים בפרי לאחר הפריחה. זירי הפרחים מאוחים ל-3 אגודות. הפרי הלקט אדום כהה, מאורך ומחודד בראשו, בנוי משלושה עלי שחלה שמשונצים בתפר שביניהם. הזרעים מרובים ושחורים, והם נובטים בנקל מיד לאחר הרטבתם.
פרע מחודד
פֶּרַע מְחֻדָּד (Hypericum tetrapterum) הוא עשב רב-שנתי נדיר מאוד שנמצא בסכנת הכחדה בישראל. הצמח גדל על קרקעות לחות ובגדות נחלים במספר מצומצם של אתרים, רק בצפון עמק החולה ובגולן. מספר אתרי הגידול של הצמח נמצא במגמת ירידה. הפריחה בקיץ פריחתו בקיץ כמו בכל צמחי גדות ובתי גידול לחים, בדומה לפרע ריחני, מסוף יוני עד תחילת אוקטובר.
מאפיינים: הצמח בעל שלוחות שבסיסן מעוצה ומגיע לגובה של 40 עד 80 סנטימטרים. הגבעולים שלו זקופים ומסועפים מבסיסם, קירחים ובעלי ארבע צלעות מכונפות רציפות[14]. הגבעולים זרועים בדלילות בבלוטות שקופות ובבלוטות שחורות. העלים של הפֶּרַע מְחֻדָּד נגדיים, יושבים (ללא פטוטרת), ואורכם נע בין 1.5 ל-3 סנטימטרים. צורתם מוארכת-אליפטית והם קהים בקצותיהם. בצדם העליון של העלים יש בלוטות שקופות ובקרבת שולי העלה יש בלוטות שחורות. התפרחות אמיריים או בחיקי העלים ודמוי אשכול-סוכך. קוטר הפרח הוא כ-1.5 סנטימטרים. עלי הגביע מאוחים בבסיסם, דמויי אזמל-מחודד, תמימים ויש עליהם בלוטות מעטים, בעיקר בשוליים, ולעיתים בקצה עלה הגביע יש בלוטה שחורה גדולה. אורך עלי הגביע הוא מחצית מאורך עלי הכותרת. חמישה עלי הכותרת של פֶּרַע מְחֻדָּד צהובים ומבריקים, ומכוסים בדלילות בבלוטות שחורות ובבלוטות שקופות. האבקנים מרובים ומסודרים ב-3 אגודות, כאשר הם מאוגדים בשלישיות ומאוחים עד רבע מאורכם. בראש הקונקטיב (הרקמה המחברת בין שני שקי האבקה של המאבק) ישנה בלוטה שחורה. השחלה של הצמח היא עילית ומספר עלי השחלה נע בין 3 ל-5. הפרי הוא הלקט בצורת חרוטי, צבעו חום-אדום בעת ההבשלה, בעל 3 עד 5 מגורות, ומכיל זרעים מרובים ומחורצים.
פרע מחוספס
פֶּרַע מְחֻסְפָּס (Hypericum scabrum) הוא הוא צמח עשבוני רב-שנתי או בן-שיח, קירח, נדיר מאוד בישראל הגדל אך ורק בצוקים בחרמון. תפוצתו נרחבת מטורקיה ועד הר החרמון ועד שינג'יאנג בסין. הוא גדל בבתות טרגקנטיות של הרים גבוהים.
מאפיינים: הגבעולים מחוספסים, גליליים וחסרי צלעות (כנפיים) בולטות, ולאורכם יושבות על פי רוב בלוטות אדומות בלתי מסועפות. התפרחת היא מקבץ צפוף של אשכולות דמויות סוכך. עלי הגביע מאוחים כדי 1/3 עד 2/3 מאורכם. הפריחה מתחילת מאי עד אמצע יולי.
פרע מנוקב
פֶּרַע מְנֻקָּב (שם מדעי: Hypericum veronense, שם נרדף: Hypericum perforatum) - ראו ערך מורחב.
פרע מסולסל
פֶּרַע מְסֻלְסָל (Hypericum triquetrifolium) – צמח עשבוני רב-שנתי ענף שגדל בקרקעות כבדות, בצדי דרכים, שדות בור, שדות מעובדים, שדות נטושים ובתי גידול מופרים ובבתות ובתות הספר בכל רחבי החבל הים-תיכוני בצפון ישראל ומרכזה. הפריחה הצהובה רק בקיץ, מסוף אפריל עד תחילת אוקטובר. ראו ערך מורחב.
פרע סיני
פֶּרַע סִינַי (Hypericum sinaicum) הוא צמח עשבוני רב-שנתי או בן-שיח ננסי שרוע ומשתרג מכוסה בכסות צמרית שגדל בהרי המדבר הגבוהים בדרום סיני וצפון מערב ערב הסעודית. תפוצתו בדרום מערב ירדן מוטלת בספק. מן הכרית שהצמח יוצר מתרוממים גבעולי פריחה. העלים נגדיים, לבידים וזעירים, 5 עד 8 מ"מ, בעוד לפרע צמיר עלים שאורכם 3 עד 5 ס"מ. בצידם התחתון של העלים קיימות בלוטות שחורות מעטות ומפוזרות וכמעט ואינן ניכרות. עלי הגביע משוננים כמסור בשוליהם ובעלי שיניים זעירות, או כמעט תמימים, ומסתיימים בשן מחודדת (ולא קהה).
פרע צמיר
פֶּרַע צָמִיר (Hypericum lanuginosum) – הוא בן שיח (בעל בסיס מעוצה) מזרח ים-תיכוני נפוץ, ירוק-עד, דליל, ובעל מעט גבעולים זקופים. גובהו פחות מ-70 ס"מ ומכוסה בכסות צמרית ומלבינה, למעט בתפרחת הקירחת.
הוא צמח עם מאפיינים ברורים המאפשרים זיהוי קל גם בהיעדר פרחים באמצעות זיהוי הנקודות שחורות הטיפוסיות על שפת עלי הגביע והחפים ושולי העלים.
הגבעולים עגולים (לא מצולעים ולא מכונפים). העלים נגדיים, לבידים, אורכם העלים 3 עד 5 ס״מ (בעוד לפרע סיני העלים זעירים 5 עד 8 מ"מ) ודמויי ביצה מאורכת. בסיס הטרף מפורץ ועוטף את הגבעול ומעט ארוך יותר מהמפרק, בלוטות שקופות ובלוטות שחורות מפוזרות קרוב לשוליים של הטרף. העלים התחתונים קהים, העליונים מחודדים וחדים. המחרוזת של הבלוטות השחורות והזעירות בשולי העלים מקלה על זיהוי הצמח גם בהיעדר פרחים. התפרחות מסוימות בתפרחות סיומות ואמיריות (ממוקמות בקצה הגבעול). החפים עם בלוטות בעלות עוקץ. הפרחים גדולים יחסית בקוטר כ-1.8 ס"מ, דו-מיניים, נכונים, בעלי עלי עטיף כפול, מפורדי עלי כותרת, בעלי שחלה עילית (עטיף הפרח והאבקנים מאוחים לחוד מתחת לשחלה). הגביעים בעלי 5 עלי גביע בצורת ביצה, משונשנים בבירור ומסתיימים בחוד קהה, שפתם ובשוליהם בלוטות שחורות. הכותרת בעל 5 עלי כותרת צהובים, שאורכם פי 2 עד 3 מהגביע; עלי הכותרת בדרך כלל חסרים בלוטות בשוליים. האבקנים מאוחדים בבסיסם לשלוש אגודות עם בלוטה שחורה בקצה הקונקטיב. הפרי הלקט דמוי ביצה. הזרעים גליליים (אינם מכונפים), עם דגם מרושת.
הפריחה היא מתחילת מרץ עד תחילת אוגוסט ועיקרה במאי ויוני. הפרח נסגר בלילה. פרע צמיר הוא צמח סלעים צמיר מלבין שגדל בבתי-גידול טבעיים בלבד בחבל הים-תיכוני בישראל, במחשופים של סלעים קשים, בסדקי סלעים ובכיסי קרקע בחורשים ובבתות ובהרים בצפון ישראל ומעט גם במרכזה: בחרמון, בגליל עליון, בגליל התחתון, בכרמל, בשומרון, בשפלה, בהרי יהודה ובגלבוע. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות של מזרח של הים התיכון, מקפריסין דרום טורקיה עד סיני. המין פרע צמיר מעדיף צל / צל חלקי, בניגוד למיני פרע אחרים הגדלים בשמש מלאה. הפרחים מוּשְרִים בשמן יוצרים שמןאדוםמשכך כאב.
פרע קטן-עלים
פֶּרַע קְטַן-עָלִים (Hypericum thymifolium) הוא בן שיח מסועף וזקוף שגובהו 40 עד 80 ס"מ, ועליו זעירים. הוא צמח חורש של החבל הים-תיכוני, גדלים בעיקר על קרקעות שהתפתחו על סלעי קירטון וחוואר של חבורת יהודה במיוחד בגליל המערבי ובכרמל. זהו בית גידולו של אורן ירושלים. תפוצתו העולמית מצומצמת לדרום מרכז ודרום מזרח טורקיה ועד צפון מערב ישראל. הפריחה מתרחשת מסוף מרץ עד אמצע דצמבר ושיאה מאמצע אפריל עד אמצע אוקטובר.
פרע קטן-עלים הוא בן שיח קירח, מבודר שגבעוליו זקופים וישרים. העלים נגדיים, זעירים, תמימים, מתחדדים כלפי בסיסם ורוחבם עד 3 מ״מ. הגבעולים גליליים (חסר צלעות בולטות), חלקים, חסרי בלוטות. התפרחת מסועפת למעלה בצורת סוכך מדומה עם פרחים קטנים וצהובים. עלי הגביע מפורדים, עם בלוטות שחורות בשפתם. האבקנים מאוחים לשלוש אגודות. הפרי הוא הלקט אדום המלווה בגביע משתייר.
פרע ריחני
פֶּרַע רֵיחָנִי (Hypericum hircinum) הוא שיח ים-תיכוני מסועף, דחוס ומעוגל וגבוה, מתנשא לגובה של 1 עד 3 מטרים. צמח זה, שבית גידולו קרקעות לחות וגדות נחלים, פורח בפרחים צהובים בקיץ. הוא נדיר מאוד בישראל ונמצא בסכנת הכחדה. לפרע ריחני חמישה תת-מינים, מהם אחד גדל בישראל: פרע ריחני תת-מין 'גדול' (Hypericum hircinum subsp. majus), שתפוצתו משתרעת מדרום אירופה (ספרד וצרפת) ועד למזרח התיכון ולערב הסעודית. באירופה, הוא אינו נחשב מין בסכנת הכחדה. הוא נבדל ממיני הפרע האחרים בישראל בפרחיו הגדולים ובעליו הארוכים (עד 7 ס"מ). פריחתו בקיץ כמו בכל צמחי גדות ובתי גידול לחים ובדומה לפרע מחודד, מסוף יוני עד תחילת נובמבר.
מאפיינים: הגבעולים נגדיים, זקופים או מסתרגים ורבועים (בעלי ארבע מקצועות). העלים נגדיים, יושבים (ללא פטוטטרת), פשוטים, רחבים, שפתם תמימה ואורכם 2 עד 7 ס"מ. העלים מנוקדים בבלוטות זעירות. התפרחות אמיריות (בקצה גבעולי התפרחת) ומעוטות פרחים. הפרח נכון, דו-מיני, צהוב, גדול, מפואר ומרשים, קוטרו 3 עד 5 ס"מ. הגביע בעל חמישה עלי גביע סרגליים (מאורכים), מחודדים ומפורדים, חסרי בלוטות, ונושרים בהקדם. הכותרת הצהובה בעלת חמשת עלי הכותרת רחבים ומפורדים. האבקנים מרובים, ערוכים בחמש אגודות וארוכים מהכותרת. הזרים צהובים. השחלה עילית, גדולה, כדורית, חלקה וצהובה. עמודי השחלה ארוכים מעלי הכותרת ובאורך 5 עד 6 פעמים מאורך השחלה. הפרי הלקט, גונו מאדים ובעת ההבשלה הוא נפתח מהקצה. הזרעים מרובים ומכונפים, ומרושתים ומגומגמים.
בית גידול ותפוצה: הצמח גדל בישראל בכמה אתרים בעמק החולה ובנחל בצת שבגליל העליון המערבי. רוב האתרים נמצאים בצפון עמק החולה, במקורות הירדן: נחל דן, נוחיילה, ואזור הגושרים – שמורת טל. כמו כן נמצא בשמורת החולה.
פרחי הנוי בישראל
בישראל, עשרה מינים ושני מכלואים משמשים כצמחי נוי בישראל. חלקם הם מיני בר הגדלים בישראל: פרע מנוקב, פרע ריחני. שניים מוכרים: פרע גביעני, פרע קנרי ושמונה פחות מוכרים[18]:
פרע בליארי (Hypericum balearicum), הוא שיח סובטרופי מהאיים הבלאריים.
פרע גדול (Hypericum x inodorum) הוא שיח מכלוא מהאזורים הממוזגים של דרום-מערב ודרום מרכז אירופה (קורסיקה, צרפת, איטליה, ספרד).
פרע הומבולדט (Hypericum humboldtianum) הוא בן שיח או שיח סובטרופי מקולומביה וצפון מערב ונצואלה.
פרע מוזר (Hypericum × moserianum André) הוא מכלוא של H. calycinum × H. patulum.
פרע מוכתם (Hypericum maculatum) הוא צמח עשבוני רב-שנתי מאזורים ממוזגים באירופה.
פרע מפושל (Hypericum revolutum) הוא שיח או עץ סובטרופי מאפריקה וערב הסעודית.
פרע צפוף (Hypericum polyphyllum) הוא בן שיח סובטרופי מדרום טורקיה ועד צפון מערב סוריה.
פרח גביעני
פֶּרַע גְּבִיעָנִי (hypericum calycinum) הוא בן שיח נמוך בעל קנה שורש שמוצאו באזורים הממוזגים שמדרום-מזרח בולגריה עד לצפון-מערב וצפון טורקיה. הגבעולים פושטים או מתרוממים בציבורים. העלים מוארכים או דמוי ביצה צרה, אורכם 5 עד 10 ס"מ ראשם קהה. הפרחים בודדים או בקבוצות של שננים או שלושה. עלי הגביע פושטים לצדדים וגדלים עם הבשלת הפרי שהוא הלקט דמוי ביצה. עמודי השחלה מפורדים ומספרם 5, האבקנים מרובים וערוכים בחמש אגודות. פרע גביעני הוא צמח אור מלא, עמיד בקרה ובשרב, רגיש לגיר ולמליחות, בקרקעות שונים. ריבוי באמצעות זרעים בסתיו, חלוקה בסתיו, וייחורים בחורף[12].
פרע קנרי
פֶּרַע קָנָרִי (Hypericum canariense) הוא שיח או עץ סובטרופי שגבהו יכול להגיע עד 5 מ' מהאיים הקנריים ומדירה. העלים מוארכים דמויי אזמל, אורכם מגיע ל-7.5 ס"מ. הפרחים ערוכים במכבדים, קוטרם 3 עד 5 ס"מ. עוקצי התפרחת מורחבים. האבקנים מרובים וערוכים בחמש אגודות. עמודי השחלה ארוכים ומפושקים. עלי הכותרת והאבקנים אינם נושרים לאחר הפריחה[12].
^A Szegedi, managing senior physician, (1) R Kohnen, head of scientific affairs, (2) A Dienel, head of clinical trials department, and (3) M Kieser, head of biometry department, מחקר קליני כפול סמיות מאשר את יעילות הפרע לטיפול בדיכאון
