פפי, לוּסי, בוֹם ובחורות רגילות אחרות (בספרדית: Pepi, Luci, Bom y otras chicas del montón), הידוע בשמו המקוצר פפי, לוסי, בום הוא סרט קולנוע משנת 1980 שכתב וביים פדרו אלמודובר.
זהו סרטו המסחרי הראשון של אלמודובר. את התסריט הראשוני כתב בשנת 1978, בעת שעבד כפקיד בחברת הטלפונים הספרדית, ושכתב אותו עם תחילת הצילומים. עוסק בשתי צעירות, פפי ובוֹם, ובחברתן המבוגרת יותר, לוּסי, המתגוררות במדריד ומשתלבות בתרבות הפאנק.
תמצית העלילה
פפי (כרמן מאורה), נערה כבת 18, מגדלת קנאביס במרפסת ביתה. שוטר (פליקס רוטטה) בלבוש אזרחי, המתגורר ממול, גילה זאת, והוא מגיע לביתה. פפי מציעה לו שוחד מיני, אך מסרבת למין וגינאלי, בנימוק שהיא בתולה. השוטר מתעלם מהסתייגותה ואונס אותה. פפי מחפשת נקמה, ומשכנעת את חבריה של להקת פאנק, שבה מנגנת חברתה הצעירה בוֹם (אולוידו גרה), להכות את השוטר, בתמורה לכל צמחי הקנאביס שהיא מגדלת. הם עושים זאת, תוך כדי שירת סרסואלה, לאחר שפפי מזהה את השוטר ברחוב חשוך. לצופים מתברר שהכו את אחיו התאום של השוטר, המתגורר בדירה אחת עם השוטר ואשתו, לוסי (אווה סיווה). התאום המוכה מתלונן בפני אחיו השוטר על שתמיד נגזר עליו לשלם על מעשי האח, והשוטר עונה לו "במדינה זו, עם כל כך הרבה דמוקרטיה, אינני יודע לאן נגיע. ... אם זה היה קורה לי, הייתי שולף את אקדחי ויורה בהם למוות".
פפי, שמגלה את הטעות לאחר שראתה את השוטר נקי מכל פגיעה, מתיידדת עם אשתו, לוסי, המתגלה כמזוכיסטית. לוסי מנמקת את נישואיה לשוטר: "חשבתי שכשוטר הוא יתייחס אלי כאל זונה, אבל הוא מכבד אותי כאילו הייתי אִמו". פפי מגלה ללוסי שבעלה אנס אותה, ושהתכוונה למכור את בתוליה במחיר גבוה. פפי מציגה ללוסי את חברתה בום, ומשכנעת את בום להעניק ללוסי "מקלחת זהב", הגורמת ללוסי הנאה רבה. על יציאתה של לוסי מהבית אומר בעלה: "אינני אוהב נשים עצמאיות". פפי, לוּסי ובוֹם מבלות במועדונים ובמסיבות של מדריד. באחת המסיבות מוכרזת תחרות "זקפות כלליות",[1] שהמנצח בה מוכרז כמלך המסיבה. את מנחה התחרות מגלם אלמודובר עצמו.
כדי להתפרנס, פפי מתחילה לעבוד במשרד פרסום. יצירתה הראשונה היא סרטון פרסומת לתחתונים. בעידודה של פפי מודיעה לוסי לבעלה שהיא עוזבת אותו, ומצטרפת כגרופי למסע הופעות של בוֹם ולהקתה. השוטר מחפש סיוע משפטי שיאפשר לו לכפות על לוסי לשוב הביתה, ומופתע לשמוע שהחוק אינו לצדו.[2] ידידה של לוסי, המאוהבת באחיו התאום של השוטר, מגיעה לביתה, ושם השוטר אונס אותה, תוך שהוא מתחזה לאחיו.
לוסי חוזרת אל בעלה לאחר שזה מכה אותה עד כדי צורך באשפוזה. פפי ובום באות לבקרה בבית החולים, שם ניצב בעלה לידה, ומנסות לשכנע אותה לחזור אל בום. לוסי מעדיפה את בעלה ומסבירה: "הוא שונא אותי בכל נשמתו, ואינו יכול לסלוח לי על מה שעשיתי לו בחודשים האחרונים. יהיה זה טירוף להחמיץ הזדמנות שכזו."
פפי מזמינה את בום לעבור להתגורר בדירתה, ומנחמת אותה: "התעודדי, חיים חדשים נפתחים בפניך".
פסקול
בפסקול הסרט, בדומה לפסקול בסרטים נוספים של אלמודובר, שזורים קטעים מיצירות שונות, ובהן קטע של להקת הפאנק Little Nell, קפריצ'יו ספרדי של רימסקי-קורסקוב, שירת סרסואלה וקטע מהפסקול של "פסיכו".
פרשנות
שם הסרט
שמו המקוצר של הסרט, "פפי, לוּסי, בוֹם", הוא כשמן של שלוש הגיבורות שלו. במהלך הסרט צצה משמעות נוספת לשם, כאשר פפי מחליטה לנסות כוחה בכתיבה, ומתחילה להדפיס במכונת כתיבה דף שכותרתו "פפי, לוּסי, בוֹם", אך מתייאשת מיד לאחר הדפסת הכותרת. התייחסות עצמית מתקיימת לא רק בשם הסרט - במהלכו עוסקת פפי בתיקון תסריט לסצנת "זקפות כלליות", ומציעה לחברותיה לוסי ובום לצלם סרט על עצמן.
שם הסרט מתורגם לעיתים כ"פפי, לוסי בום ובחורות אחרות מהערימה", כאשר "מהערימה" הוא התרגום המילולי של הביטוי הספרדי del montón. עם זאת, לביטוי זה משמעות נוספת, ובהקשר של בני-אדם משמעותו היא בדרך כלל רגיל, המוני או לא-מיוחד.
הסרט כמשקף את המשך יצירתו של אלמודובר
בסרט זה, שהוא סרטו המסחרי הראשון של אלמודובר, עולים נושאים שיעסיקו את אלמודובר בהמשך יצירתו הקולנועית: חיי עקרת הבית, ידידות בין נשים, מיניות, סמים, התייחסות עצמית ועוד. אזכור לסרטים אחרים עולה אף הוא לראשונה בסרט זה (בדמות ציטוט מהפסקול של "פסיכו").
כרמן מאורה, המופיעה בתפקיד הראשי, הופיעה בעוד רבים מסרטיו של אלמודובר. בתפקידים משניים הופיעו ססיליה רות וחולייטה סראנו, שהמשיכו אף הן להופיע בסרטים נוספים של אלמודובר.
איכותו הטכנית הירודה של הסרט אינה משקפת את המשך יצירתו הקולנועית, והיא נובעת מהתקציב הנמוך שעמד לרשות אלמודובר בסרטו הראשון.
ספרד שלאחר פרנקו
בסרט, שנוצר חמש שנים לאחר מות פרנקו, יש התייחסות מפורשת לשינוי שעוברת ספרד. השוטר אומר: "במדינה זו, עם כל כך הרבה דמוקרטיה, אינני יודע לאן נגיע", אמירה המשקפת את המתח בספרד, בין תומכי הדמוקרטיה למתנגדיה. בסצנות אחרות בסרט משתקפת בהקצנה המשמעות של "חופש" לדורו של אלמודובר.[3]
הסרט נחשב כמשקף את תנועת לה מובידה מדרילניה, תנועה תרבותית-חברתית נהנתנית שפרחה במדריד לאחר מות פרנקו.
Ernesto Acevedo-Muñoz, בספרו "Pedro Almodóvar", רואה את סצנות האלימות שבסרט כמשקפות את שלטונו האלים של פרנקו. את הסצנה המוצגת לקראת סוף הסרט, שבה השוטר הסדיסט מכה את לוסי, אשתו המזוכיסטית, ובעקבות זאת היא מתפייסת איתו וחוזרת אליו, מפרש Acevedo-Muñoz בשתי דרכים: כמציגה את יחסי פרנקו-ספרד כיחסים סאדו-מזוכיסטיים, וכמשל לכך שהמעבר של ספרד מדיקטטורה לדמוקרטיה טרם הושלם, ועדיין קיימת הסכנה של חזרה לדיקטטורה.[4]
דבר מבקרי הקולנוע
ג'נט מסלין, מבקרת הקולנוע של "הניו יורק טיימס" עסקה בסרט רק בשנת 1992, כאשר הגיע להקרנה בארצות הברית. היא תיארה אותו כסרט שנודע בהומור הביבים שלו, ואת האהדה המסוימת שזכה לה בקרב מבקרי קולנוע ספרדיים ייחסה להופעתו במדינה שתרבותה סובלת מטאבואים בצורה קיצונית. למחמאות מפיה זכתה רק כרמן מאורה, המגלמת את פפי.[5]
