רוברטס נולדה במטון, אילינוי[2] להילדרן ברודי וברט פיצג'רלד רוברטס שהיה מלצר קרון רכבת.
היא למדה באוניברסיטת הווארד וסיימה בהצטיינות יתרה ב-1945[3].
היא נבחרה לפי בטא קפא ושימשה כסגנית יו"ר האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים[4] באוניברסיטת הווארד. בשנת 1943 היא השתתפה בארוחת מחאה לקידום אפרו-אמריקאים בה המשתתפים התיישבו בדלפקים המיועדים לאנשים לבנים. שם היא פגשה את ויליאם ביסלי האריס, חבר בפקולטה למשפטים בהווארד. הם נישאו ב-1 בספטמבר 1955. היא סיימה תואר שני בקשרי תעשייה באוניברסיטת שיקגו בשנים 1946 עד 1949 ובאוניברסיטת אמריקה בשנת 1949[5]
האריס עבדה לזמן קצר במחלקת המשפטים של ארצות הברית לפני שחזרה לאוניברסיטת הווארד ב-1961 כעוזרת דקאן הסטודנטים וכמרצה למשפטים באוניברסיטת הווארד למשפטים.
ב-1963 היא קודמה לפרופסורה, ב-1969 מונתה כדקאן למשפטים באוניברסיטת הווארד והייתה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה בתפקיד[7].
היא התפטרה מתפקידה חודש מאוחר יותר כאשר נשיא המוסד ג'יימס א.צ'יק סירב לתמוך בעמדתה החזקה נגד הפגנות סטודנטים[8].
ב-1964 נבחרה האריס לנציגת מחוז קולומביה של הוועדה הדמוקרטית הלאומית. היא עבדה בקמפיין הנשיאותי של לינדון ג'ונסון, לאחר ניצחונו מינה אותה לשגרירת ארצות הברית בלוקסמבורג בין השנים 1965 - 1967. היא הייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה ששימשה כשגרירה. היא אמרה "אני מרגישה גאה ואסירת תודה על כך שהנשיא בחר אותי להפיל את המחסום הזה, אבל גם קצת עצובה להיות האישה השחורה הראשונה, זה מדגיש את העובדה שלא היינו נחשבות לפני."[9] לאחר שירותה כדקאן בית הספר למשפטים בהווארד בשנים 1969 ל-1972 היא הצטרפה לאחד ממשרדי עורכי הדין היוקרתיים ביותר בוושינגטון "פרנק, האריס, שרייבר וגייקובסון".
האריס המשיכה להשפיע על המפלגה הדמוקרטית, ב-1972 היא מונתה ליו"ר ועדת האישורים וכחברת הוועדה הדמוקרטית הלאומית ב-1973.
כאות ליעילותה ולמחויבותה להצטיינות, ג'ימי קרטר מינה אותה לשני תפקידי קבינט בתקופת כהונתו.
האריס מונתה לקבינט ב-1977, בתקופת כהונתו של ג'ימי קרטר. בשימועים שנערכו לשם אישור מינויה, שאלה אותה הסנאטור ויליאם פרוקסמיר האם העובדה שבאה מרקע של עושר וכוח רב על מנת להיות מזכירת השיכון והפיתוח העירוני של ארצות הברית תאפיל על יכולתה להיות יעילה. בתגובה ענתה לו האריס: "אני אישה שחורה, בת של מלצר בקרון רכבת, אני אישה שחורה שלפני שמונה שנים לא יכלה לקנות בית בחלק מן המקומות במחוז קולומביה, אני לא התחלתי כחברה בפירמה יוקרתית של עורכי דין, אלא כאישה הזקוקה למלגה על מנת ללכת לבית הספר, אם אתה חושב ששכחתי מזה, אתה טועה."[11] עם אישורה היא הפכה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה בסדר הירושה של נשיאי ארצות הברית במספר 13.
בין השנים 1977–1979 היא שימשה כמזכירת השיכון והפיתוח העירוני ובשנת 1979 היא שימשה כמזכירת הבריאות, חינוך ורווחה המשרד הממשלתי הגדול ביותר.
אחרי שחוק ארגון החינוך יצא לפועל ב-4 במאי 1980 מחלקות החינוך במשרד בריאות, חינוך ורווחה עברו למשרד החינוך.
האריס שימשה כמזכירת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית ששמו שונה עד שקרטר עזב את תפקידו ב-1981.
מפני שהמשרד רק שינה את שמו, ולא פורק על מנת שייבנה משרד חדש לא היה נדרש לאשר את מינוייה שוב.
האריס התמודדה לראשות העיר וושינגטון, אך הפסידה ב-14 בספטמבר 1982 לראש העיר המכהן מריון בארי. בשנה זו מונתה לפרופסור במשרה מלאה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון במרכז הלאומי למשפט, עד מותה מסרטן השד.
האריס נפטרה ב-23 במרץ 1985, בגיל 60. היא נקברה בבית הקברות רוק ריק שבוושינגטון די. סי..
^Thompson, Kathleen (1994). "Harris, Patricia Roberts (1924–1985)". Black Women in America: An Historical Encyclopedia. Bloomington: Indiana University Press. pp. 539–540. ISBN0-253-32774-1.