פוטנציאל לנארד-ג'ונס הוא ביטוי המתאר את האינטראקציה בין אטומים או מולקולות נייטרלים בסריג. אטומים ומולקולות נייטרליים נתונים לשני כוחות בגבולות של מרחקים גדולים ומרחקים קצרים: כוח ואן דר ואלס מושך במרחקים ארוכים וכוח דוחה שנובע מחפיפה בין האורביטלים של האלקטרונים באטומים עקב עקרון האיסור של פאולי.
כאשר הוא חוזק הפוטנציאל (עומק בור הפוטנציאל) ו- הוא קוטר הספרה הקשיחה של החלקיקים (עבור מרחק הקטן או שווה לרדיוס הספרה מתנהג החלקיק כמו גוף צפיד מוצק). פרמטרים אלה ניתן למצוא על ידי ניסויים ומדידות כדי לשחזר תוצאות ניסיוניות או להסיקם באמצעות חשבונות המערבים כימיה קוונטית.
האיבר
מתאר את הדחייה ואילו האיבר
מתאר משיכה.
הפונקציה של הכוח הוא מינוס הגרדיאנט של הפוטנציאל לעיל:
פוטנציאל לנארד-ג'ונס (פוטנציאל L-J) הוא קירוב. לצורה בה הוא בחר לתאר את הדחייה אין שום הצדקה תאורטית; הכוח הדוחה צריך להיות תלוי מעריכית במרחק, אבל איבר הדחייה של פוטנציאל L-J הוא יותר נוח בשל הקלות והיעילות שבחישוב r12 כריבוע של r6. הכוח המושך, לעומת זאת, נגזר מכוח לונדון (פיזור) והאינטראקציה בין מומנטים חשמליים רגעיים בין החלקיקים. פוטנציאל L-J הוא קרוב די טוב בגלל פשטותו ומשמש לעיתים תכופות כדי לתאר את התכונות של גזים, וכדי למדל את אינטראקציות הפיזור והחפיפה בדגמים מולקולריים. הוא די מדויק עבור גזים אצילים והוא קרוב טוב במרחקים גדולים וקצרים עבור אטומים נייטרלים ומולקולות נייטרליות. בגרף לעיל מוצג פוטנציאל L-J עבור דימרארגון וכן הסטייה שלו (עקב הקרוב הלא מדויק של הכוח הדוחה) מהפוטנציאל שנמדד ניסיונית.