עדנאן יחיא מחמוד אל-ע'ול (אלרול) (בערבית: عدنان الغول; 24 ביולי 1958 – 21 באוקטובר 2004) היה טרוריסט פלסטיני, מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה, מומחה להכנת מטעני נפץ, "אבי התעשייה הצבאית הפלסטינית", "אבי הקסאם", ויד ימינו של ראש גדודי עז א-דין אל-קסאם, מוחמד דף. אחראי לרצח עשרות חיילים ואזרחים ישראלים. נהרג על ידי צה"ל בסיכול ממוקד.
ביוגרפיה
עדנאן אל-ע'ול נולד בשנת 1958 במחנה הפליטים שאטי שבצפון רצועת עזה. לאחר סיום לימודיו התיכוניים נסע לספרד כדי ללמוד כימיה, אולם בגלל קשיי התאקלמות חזר לרצועת עזה. בשנת 1980 נסע למצרים, שם אימץ אידאולוגיה אסלאמית קיצונית כשחבר למחתרות האסלאמיות במדינה[1]. אל-ע'ול נטש את לימודיו, שב לרצועת עזה והצטרף לשורות הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. הוא ביצע מספר פעולות חבלה ברצועה, ועד לפרוץ האינתיפאדה הראשונה נמנה בראש רשימת המחבלים המבוקשים.
בסוף שנת 1987, בעקבות הניסיונות ללכדו, נמלט אל-ע'ול דרך הים למצרים. משם עבר לסודאן ולבסוף הגיע לסוריה. בשנים הבאות התאמן ועבר הכשרות לחבלה ברחבי העולם המוסלמי, בין היתר אף באיראן ובאפגניסטן. בראשית שנות ה-90 הצטרף אל-ע'ול לתנועת חמאס, אם כי עדיין שמר על קשרים עם בכירים מארגון הג'יהאד האסלאמי. בקיץ 1994 הסתנן בחזרה לרצועת עזה, דבר שהתאפשר בשל הקמת האוטונומיה הפלסטינית בעזה וביריחו בהתאם להסכמי אוסלו[1]. עם שובו לרצועה הצטרף לשורות גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, ובמקביל גם לקח חלק בפעילות הטרור של הג'יהאד האסלאמי.
אל תודעת מערכת הביטחון הישראלית הוא הגיע לאחר שהתברר שהוא זה שהכין את מטעני החבלה אשר שימשו את הג'יהאד האסלאמי בשניים מהפיגועים החמורים ביותר של אותה תקופה, הפיגוע בצומת בית ליד בינואר 1995[1], בו נרצחו 22 חיילים ואזרחים ישראלים, והפיגוע במרץ 1996, חג פורים, בצומת דיזנגוף סנטר בתל אביב, בו נרצחו עשרה אזרחים ישראלים. אל-ע'ול שיתף פעולה עם יחיא עיאש, שהיה גם הוא בעל ידע מקצועי בחומרי חבלה, עד להריגתו בינואר 1996[1].
באפריל 1996, בעקבות לחץ מדיני, עצרו אותו כביכול מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, אך בפועל הוא נהנה מחופש תנועה כמעט מלא. בשנים 2000–1996 הוא שוחרר ונכלא פעמים אחדות, כאשר למעשה שולב בפעילות במסגרת מנגנון הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית ולא הפסיק לעמוד בקשר עם בכירים בהנהגת חמאס, ולהיות מעורב בפעילות טרור. ב"תאונת עבודה" לקראת סוף שנות התשעים, הוא איבד כמה מאצבעותיו בעקבות פיצוץ מטען נפץ שהרכיב. כבר בשלב זה הוא הסתמן כמבוקש בכיר, בעל ידע מקצועי יוצא דופן בהרכבה ושימוש של אמצעי לחימה.
פעילות במסגרת האינתיפאדה השנייה
בשנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, נמנה אל-ע'ול עם שורות האסירים הביטחוניים הרבים אשר הרשות הפלסטינית שחררה מכל מעקב, מאסר, או פיקוח. מיד עם שחרורו הוא הצטרף במלוא המרץ למאבק המזוין נגד ישראל. אם בראשית שנות התשעים היה מזוהה יותר עם הג'יהאד האסלאמי, הרי במהלך האינתיפאדה השנייה הוא העמיד את שירותיו לטובת החמאס, בעל המשאבים וכוח האדם הרבים יותר. הוא נחשב בחמאס למי שמרכז את הידע המקצועי בתחום הייצור וההפעלה של מטעני הצינור, מטעני הצד, מטעני הגחון, נשק נ"ט, נשק נ"מ, תחמושת לנשק קל, ורימוני יד. בשנים הראשונות לאינתיפאדה השנייה הוא היה למעשה הרוח החיה בהסבת מפעלים קטנים למערך נרחב של מעבדות חבלה אשר בהן יוצרו כמויות מסחריות של אמצעי לחימה, בעיקר רימוני יד, תחמושת לנשק קל, ומטענים, אשר הועמדו לשימוש כלל כוחות חמאס ואף נמכרו לפעילים של ארגוני טרור נוספים. בכך הוא ייסד למעשה את המערך המאורגן הראשון של תעשיית החבלה הפלסטינית העצמאית.
הקמת מערך טילי הקסאם
למרות פעילותו הרבה בתחום אמצעי הלחימה, הוא התבלט בקרב הציבור הפלסטיני יותר בזכות היותו אבי הירי תלול-המסלול: פצצות מרגמה, ורקטות קסאם.
תרומתו לפיתוח טילי הקסאם הייתה הן בהיבט האסטרטגי והן בהיבט המעשי: מבחינה אסטרטגית, הוא עודד את הרחבת השימוש בירי תלול מסלול, כנשק שישראל מתקשה למצוא לו מענה; מבחינה טכנית, הוא פיקח על ייצור הדגמים הראשונים של רקטת הקסאם, ועל הגדלת טווח הירי, רמת הדיוק, וכמות חומר הנפץ בטיל. את הידע המקצועי הרב שלו הוא הצליח להעביר לתלמידים רבים נוספים, ויש הרואים בכך את עיקר תרומתו לחמאס. בדיווחים לא מאומתים נטען כי בשנת 2002 הוא יצא במנהרות מגבולות רצועת עזה, ובעודו בחו"ל עבר "השתלמויות", בהן למד ושיפר את יכולותיו בתכנון והרכבת טילי הקסאם.
בנוסף לרקטות קסאם, הוא פיתח גם טילים נגד טנקים מסוגים שונים: אל-באנה, אל-בתאר, ויאסין. חמאס עשה שימוש בטילים אלה בהתקפות נגד יישובי גוש קטיף ונגד חיילי צה"ל.
בנוסף למעורבותו הדומיננטית בייצור אמצעי לחימה, ייחסו לו בצה"ל גם מעורבות בהברחות אמל"ח וחומרי נפץ ממצרים, ובתכנון וביצוע פיגועים נגד כוחות צה"ל ואזרחי ישראל ברצועת עזה ומחוצה לה.
בשל "הישגיו" והיותו אחד מוותיקי המבוקשים על ידי ישראל, הוא נחשב עד להריגתו על ידי צה"ל לסגנו של מוחמד דף, ראש גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס.
ניסיונות להורגו
ישראל ניסתה פעמים אחדות להרוג את אל-ע'ול או ללכוד אותו. ב-22 באוגוסט 2001 הוא הצליח לחמוק מאחד הניסיונות הללו, כאשר מסוק קרב ישראלי שיגר טילים לעבר שיירת רכב בה נסע, יחד עם בכירים אחרים מצמרת הזרוע הצבאית של חמאס והמכונית בה שהה לא נפגעה. עם זאת, אחד הטילים שנורו באותה תקיפה פגע במכונית אחרת, והרג את בנו הבכור, מחבל אף הוא, אשר למעשה איבטח את השיירה של אביו. גם עוזרו האישי של אל-ע'ול, סעד אל-עראביד, נהרג באותה התקפה[2].
ב-27 ביוני 2003 פשט כוח מהקומנדו הימי, שייטת 13 של צה"ל, על מתחם המגורים של חמולת אל-ע'ול בשכונת אלמורע'קה בדרום העיר עזה, במטרה לתפוס אותו יחד עם עוד כמה מבני משפחתו, שהיו מעורבים אף הם בפעילות טרור. בזמן הפשיטה הוא לא שהה במתחם, וכך חמק ממעצר. מתחם המגורים היה מרושת כולו במערכת של מטעני נפץ, וכוח הפשיטה נקלע בזמן הפעולה לקרב קשה אשר ארך מספר שעות. במהלך הקרב נהרג ארז אשכנזי, לוחם שייטת 13 מקיבוץ רשפים. ארבעה מחבלים פלסטינים נהרגו, ביניהם בן נוסף של אל-ע'ול, וכן בן של אחיו[2].
ב-6 בספטמבר 2003 במבצע קטיף כלניות ניצל מניסיון נוסף להורגו, כאשר נכח בפגישה עם הנהגת חמאס בבניין שהופצץ בידי חיל האוויר, אך הבכירים ניצלו כיוון ששהו בקומה התחתונה של המבנה[2].
ב-21 באוקטובר 2004 נהרג אל-ע'ול בסיכול ממוקד כאשר מסוק קרב ישראלי שיגר טילים לעבר הרכב בו נסע יחד עם עימאד עבאס, בכיר נוסף בזרוע הצבאית של חמאס, ושניהם נהרגו[2].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 גיא אביעד, לקסיקון חמאס, עמ' 233
- ^ 1 2 3 4 גיא אביעד, לקסיקון חמאס, עמ' 234
