עדי ברנדה (נולד ב-1975) הוא אמן ישראלי העוסק בצילום.[1]
עדי ברנדה גדל בגבעתיים. למד במגמה הביולוגית בתיכון קלעי גבעתיים [2] ובנוסף הגיש עבודת גמר ובגרות בצילום. החיבור בין הביולוגיה וטבע לצילום התחיל שם ונוכח בעבודות שלו עד היום. בכיתה י"ב הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה בורוכוב. [2] בגילאי 16–18 היה צלם של מעריב לנוער. ב-2004 היה לו מדור צילום בעיתון אקסטרה לארג' והיה צלם המערכת של העיתון.
ב-2007 ברנדה פתח ביחד עם דניאלה הורבין את גלריית D&A (Daniela & Adi) ביהודה הלוי, תל אביב; [3] גלריה מסחרית לצילום, בה ניהל ואצר את התערוכות בשיתוף הורבין. כעבור שנתיים D&A הפכה לגלריה שיתופית [4] [5] וכעבור שלוש שנים שינתה את שמה לגלריה אינדי לצילום, הפועלת עד היום. [6][7] פעם בשנה הוא עורך בשיתוף הגלריה את ערב 'שבע על שבע', שבמסגרתו שבעה צלמים וצלמות משוחחים במשך שבע דקות על היצירה שלהם. [8] [9]
הוא בוגר המחלקה לצילום בבצלאל (2001) ובוגר לימוד תואר שני בהצטיינות יתרה במחלקה לאמנות בצלאל (2013). ב-2002 זכה במלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל על שם שרת. [1] ב-2007 ראה אור ספר האמן שלו Wating For The Night. [10]
ברנדה מנסה לייצר משמעויות חדשות לדימוי המצולם, בה היסודות הבסיסיים של זמן, מקום, וקנה מידה מתערבבים והתוצאה היא שיבוש המהות המוכרת של הצילום. רוב עבודתו מבוססת על "רֶדִי מֶייד" העובר מניפולציות מגוונות, אשר במסגרתן הוא מרכיב ומחבר מחדש את איכויותיו השונות. בתהליך הפוסט-צילומי הוא קורא מחדש את הדימוי, קורע אותו מהקשרו, ומפסל בו. מתודת העבודה שלו נשענת על הגדרה של חוקיות מסוימת בדגש על חזרתיות, בין אם זה מבחינת טכנולוגית (פוטושופ, זירוקס, סריקות), ובין אם זה בעבודה ידנית (חיתוך, חירור והדבקה). [11] [12]
מרצה בבית הספר לאמנות ובמחלקה לתקשורת חזותית בשנקר; מרצה במחלקה לתקשורת חזותית, בפקולטה לעיצוב, בHIT מכון טכנולוגי חולון. [13]
עדי ברנדה מתגורר ויוצר ביפו. [14]