סרגיי מיכאלקוב
Сергей Владимирович Михалков![]() |
|
לידה |
28 בפברואר 1913 (יוליאני)
מוסקבה, מחוז מוסקבה, האימפריה הרוסית  |
|---|
|
פטירה |
27 באוגוסט 2009 (בגיל 96)
מוסקבה, רוסיה |
|---|
|
מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
|---|
|
מוקד פעילות |
האימפריה הרוסית, רוסיה, ברית המועצות, הרפובליקה הרוסית |
|---|
|
תקופת הפעילות |
1928–2003 (כ־75 שנים) |
|---|
|
זרם |
ריאליזם סוציאליסטי |
|---|
|
סוגה |
טור שירי, פובליציסטיקה, מחזה, משל, פואמה |
|---|
|
שפה מועדפת |
רוסית |
|---|
|
בן או בת זוג |
נטליה קונצ'לובסקייה (1936–1988) |
|---|
|
צאצאים |
אנדריי קונצ'לובסקי, ניקיטה מיכאלקוב |
|---|
|
פרסים והוקרה |
- פרס ברית המועצות (1978)
- עיטור הכוכב האדום (1943)
- עיטור הידידות בין העמים (1993)
- עיטור הדגל האדום של העמל (1967, 1988)
- Golden Calf (1985)
- פרס לנין (1970)
- פרס סטלין, דרגה 2 (1942)
- מסדר הידידות (25 בנובמבר 1988)
- פרס סטלין, דרגה 2 (1950)
- פעיל מצטיין באמנויות של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית של רוסיה (1967)
- העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה (2003)
- עיטור מהפכת אוקטובר (1971)
- עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה דרגה ראשונה (1985)
- פרס סטלין, דרגה 2 (1941)
- עיטור לנין (1939, 1963, 1973, 1983)
- עיטור הדגל האדום (1945)
- עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית (1998)
- גיבור העמל הסוציאליסטי (1973)
- מסדר אנדרו הקדוש (2008)
- מסדר החיוך
- מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה
- מדליה להנצחת 70 שנה לכוחות המזוינים של ברית המועצות
- מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945
- מסדר הרפובליקה העממית של בולגריה
- כוכב ידידות העמים
- עיטור אות הכבוד
- מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין
- מסדר קירילוס ומתודיוס
- מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
- מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות
- מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945
- מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945
- מדליה להנצחת 850 שנים לייסוד מוסקבה
- מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז', דרגה 2
- מדליית "ההגנה על סבסטופול"
- מדליית "כיבוש בודפשט"
- מדליית "כיבוש וינה"
- מדלייה "על הגנת אודסה"
- מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945
- מסדר ההצטיינות בתרבות של פולין
- מדליה על שם ז'וקוב
- מדליית אושינסקי
- מדליה על שחרור פראג
- מדליית ותיק העמל
- מדליה להנצחת 60 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
- מדליה לציון 50 שנה למהפכה המונגולית
- מדליית קרופסקיה
- מדליה להנצחת 50 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
- מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
- מדליית אלכסנדר פדייב
- מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז'
|
|---|
|
פרופיל ב-IMDb |
|
חתימה |
 |
|---|
  |
סרגיי מיכאלקוב (ברוסית: Серге́й Влади́мирович Михалко́в; 13 במרץ 1913 - 27 באוגוסט 2009) היה משורר סובייטי, מחבר המנון ברית המועצות והמנון הפדרציה הרוסית ושירי ילדים. לכבוד יום הולדתו ה-95 הוענק למיכאלקוב עיטור אנדריי הקדוש - העיטור הגבוה ביותר ברוסיה. בנוסף לכך הוא זכה בעיטורים ופרסים רבים נוספים. במהלך השנים הוא כתב מספר רב של שירי ילדים, מחזות, משלים ותסריטים לסרטים.
ביוגרפיה
סרגיי מיכאלקוב נולד במוסקבה למשפחת פקידים. בהתאם לגרסת המשפחה שפורסמה לאחר התפרקות ברית המועצות הם צאצאים של משפחת אצולה מהמאה ה-15.
כבר בגיל 9 החל מיכאלקוב הצעיר בכתיבת שירים. ב-1927 עברה המשפחה לעיר פיאטיגורסק במחוז סטברופול. לאחר סיום בית הספר חזר מיכאלקוב למוסקבה ועבד בעבודות מזדמנות שונות. ב-1933 הוא החל לעבוד בעיתון איזבסטיה ובמקביל, החל בפרסום שירים בעיתונים וירחונים שונים.
ב-1935 פרסם מיכאלקוב את שיר הילדים המפורסם שלו, "דוד סטיופה" (Дядя Стёпа), על שוטר שעוזר לילדים. ב-1937 הוא פרסם בעיתון פראבדה את השיר "סבטלנה" שמצא חן בעיני יוסיף סטלין. בשנים 1935–1937 למד מיכאלקוב במכון לספרות במוסקבה. הוא המשיך בפרסום שירים ומשלים ובהדרגה זכה לפופולריות רבה. ב-1939 הוא עוטר בעיטור לנין על עבודתו הספרותית.
ב-1936 התחתן מיכאלקוב עם נכדתו של הצייר וסילי סוריקוב וביתו של פיוטר קונצ'אלובסקי. לזוג נולדו שני ילדים שעשו קריירה בבמאות קולנוע: ניקיטה מיכאלקוב ואנדריי קונצ'לובסקי. אשתו נטליה נפטרה ב-1986 וב-1997 נישא מיכאלקוב בשנית.
בזמן מלחמת העולם השנייה היה מיכאלקוב כתב של מספר עיתונים. ב-1942 הוא זכה בפרס סטלין עבור תסריט לסרט על חיי אחיות המטפלות בפצועי מלחמת החורף (מול פינלנד ב-1939–1940). לאחר המלחמה כתב מיכאלקוב מספר מחזות לתיאטרון ילדים וכתב תסריטים לסרטים מצוירים ולסרטים עלילתיים. ב-1962 הוא יזם הקמת ירחון סאטירי שהיה מוקרן בבתי קולנוע. במשך שנים רבות הוא היה העורך הראשי של הירחון וכתב תסריטים למספר קטעים שלו.
החל משנות ה-60 היה עסקן ספרותי וחבר מזכירות של ארגון הסופרים הסובייטים. גם לאחר פירוק ברית המועצות היה מיכאלקוב חבר במזכירות ארגוני הסופרים.
מיכאלקוב נפטר בשנת 2009 ונטמן בבית העלמין נובודוויצ'יה.
עבור פעילותו הספרותית זכה מיכאלקוב ארבע פעמים בפרס ברית המועצות, פרס לנין (1970), ארבע פעמים בעיטור לנין ובעיטורים רבים נוספים.
יחסים עם שלטונות
ב-1944 היה מיכאלקוב בין מחברי המילים להמנון ברית המועצות. המילים קיבלו את אישורו של יוסיף סטלין וכללו דברי שבח לזכותו ולפועלו. ב-1977 כתב מיכלקוב גרסה חדשה בה נמחק כל אזכור של סטלין והוכנסו דברי שבח למפלגה הקומוניסטית. בשנת 2000 פורסמה גרסה חדשה, שכללה הפעם אזכור של רוסיה כמדינה נוצרית אורתודוקסית. מיכאלקוב אף ציין שלאורך כל השנים היה נוצרי מאמין.
ב-1946 היה מיכאלקוב שותף פעיל במערכה לגינוי מספר סופרים ומשוררים. בשנים 1948–1949 הוא כתב מספר יצירות המתארות את המאבק נגד קוסמופוליטיות כמערכה נדרשת. ב-1960 הוא פרסם שיר בגנות בוריס פסטרנק לאחר שפסטרנק קיבל פרס נובל לספרות. הוא פעל באופן עקבי נגד הדיסידנטים אלכסנדר סולז'ניצין, אנדריי סחרוב, ולדימיר בוקובסקי ועוד. גם בשנים האחרונות הוא הצדיק את פעילותו וציין שהדיסידנטים פעלו כנגד השלטון. ב-1991 היה מיכאלקוב בין הראשונים שתמכו בפוטש של אוגוסט.
גלריה
קישורים חיצוניים
.svg){kind=logo}
