ספר העיקרים (במקור: ספר העִקרים). ספרו של רבי יוסף אלבו בנושא עיקרי האמונה היהודית ובו דן המחבר במניין העיקרים של קודמיו, ובפרט בשלושה עשר העיקרים שקבע הרמב"ם, ומציע את שיטתו. הספר הושלם בסביבות שנת 1425, אבל פורסם לראשונה רק לאחר מותו של אלבו, כ-60 שנה מאוחר יותר, סביב שנת 1485[1].
העיקרים
לדעת המחבר ישנם שלושה עיקרים המהווים את מהות היהדות, ומהם נובעים שורשים,[2]:
מציאות השם:
אחדות
סילוק הגשמות,
שאין לו יתברך יחס עם הזמן
שהוא מסולק מן החסרונות
תורה מן השמיים:
הנבואה
שליחות השליח
שכר ועונש:
ידיעת השם
שכר ועונש, אם בעולם הזה ואם בעולם הבא, בין שיהיה רוחני בין שיהיה גשמי
ביאת המשיח [דרוש מקור] ותחיית המתים - כולם נכנסים באמונת השכר והעונש על הדרך שראוי שיאמינהו כל בעל תורת משה.
פילוסופיה כללית
כפילוסופים יהודיים אחרים תומך רבי יוסף אלבו בחקירה פילוסופית. בספר אף ישנה התייחסות מפורשת לדברי פילוסופים כאריסטו ואפלטון. למשל, הביא בשם אפלטון טענה לפיה ראוי שנשות המדינה תהיינה משותפות לגברים בעלי מקצוע משותף והוסיף שכבר גינה אריסטו את דברי אפלטון אלו[3].
כי מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות חֵמה, ושטף אף, ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חינם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש... כשנתנה תורה לישראל, שכבר נמחה זה הדעת מן העולם, אסר להם קצת הבעלי חיים המולידים עובי ועכירות בנפש. ואפילו מה שהתיר להם, לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, כמו שהתיר להם יפת תואר על זה הדרך.
הנה גילו בפירוש, שאכילת הבשר לא הותר אלא על צד ההכרח, ועל כן נאסר בתחילת היצירה עם היותו מזון טוב, לסיבה שזכרנו בתחילת הפרק. כמו שהיין, אף על פי שהוא מזון טוב ומותר לאדם, יקרא הכתוב את הנזיר הפורש ממנו קדוש.
בדבריו יש אף התייחסות פילוסופית לעולם הטבע, בדומה לפילוסופים יווניים רבים. כך, מציג את הסיבה לריצוף הכוורת בצורת משושה כשאיפה ל"תמונה הטבעית" - העיגול, אך הימנעות משימוש בעיגולים שכן באמצעות עיגולים לא ניתן לרצף את המישור, נוצרים רווחים לא מנוצלים.[4]
הוא מחלק את בעלי החיים לשלוש קבוצות: חיות שמבנה חברתי מזיק להן, חיות שמבנה חברתי הכרחי להישרדותן (כגון האדם) וחיות שמבנה חברתי יכול לעזור להן אך אינו נחוץ[5].
הוא מציג כ"דעת הפילוסוף" את הדעה לפיה לגרמי השמיים יש השפעה על עולם הטבע אך לא על פעילות האדם[6] ומנגד את שיטת החוזים בכוכבים המאמינים באסטרולוגיה לפיה הכוכבים קובעים את גורל האדם ולאחר דיון מגיע למסקנה שהכוכבים לא פועלים באופן מחייב כי למצוות שאדם עושה יש השפעה על גורלו.[7]
במהלך הדיון ניכר כי הספר מקבל את גישת הפילוסופים היוונים ביחס לטבעם ה"שכלי" של המזלות ואת תאוריית ארבעת היסודות[8].
חידוש נוסף מופיע בתחילת הספר ,שם טוען המחבר וחולק על הרמב"ם ,שמי שלא מאמין בביאת המשיח אינו כופר ויש לו חלק באלוקי ישראל.
שינוי התורה
"בעל העיקרים" חלק על הרמב"ם בעניין שינוי התורה, לדבריו יכול הא-ל לאסור או להתיר קצת מהמצוות, כגון: להתיר אכילת חלב, דם ושחוטי חוץ, "שנאסרו מתחלה כשיצאו ממצרים, לפי שהיו שטופים בעבודת השדים והיו אוכלין על הדם ואוכלין החלב והדם, כמו שאמר הכתוב בשחוטי חוץ: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם" (ויקרא י"ז א'), ואחר שנשתכח עניין אותה עבודה מן העולם ושבו כולם לעבוד את השם יתברך ובטל טעם האסור, אפשר לומר שיחזור ויתירנו".
הדתות האלהיות אף אם לא ינוסחו בכל דבר, כבר ישתנו בחלוף: מן האסור אל ההתר; ומן ההתר אל האסור. כפי השתנות הכנות המקבלים
— ספר העיקרים מאמר ג פרק יד
פירושים על הספר
אהל יעקב - פירוש שכתב רבי יעקב קופלמן מבריסק דקויא מן המאה ה-16, תלמיד רבי מרדכי יפה. פירוש פשטני המבאר בקצרה את לשון הספר, לצד עיונים ארוכים בתכנים הפילוסופיים. הודפס לראשונה בפרייבורגה'שמ"ד1584.
Philippe Bobichon, Yosef Albo, Sefer ha-‘Iqqarim [« Livre des Principes »], III, 25 : Un chapitre de la controverse judéo-chétienne dans l’Espagne du XVe siècle (texte hébreu traduction, commentaires), Madrid, CSIC, 2015 [1]
עץ שתול -מאת הרב גדליה ליפשיץ מלובלין (המאה ה-17). הפירוש מחולק ל"שרשים"- פירוש תמציתי ובהיר על פשט הספר, ו"ענפים" - הרחבות והעמקות. הודפס לראשונה בוונציה בשנת ה'שע"ח (1618).
^במאמר ראשון, פרק כ"ו, מסכם רבי יוסף אלבו את העיקרים ואת השורשים המסתעפים מהם
^ספר העיקרים מאמר ראשון פרק ח: "הלא תראה כי אפלטון טעה בזה טעות גדולה ואמר על המגונה שהוא נאה, כי אמר שראוי שיהיו הנשים במדינה משותפות לבעלי ראשיות אחת, כאילו תאמר: נשי השרים משותפות לכל השרים, ונשי הסוחרים לכל הסוחרים, וכן נשי בני אומנות אחת משותפות לכל בני האומנות ההיא. וזה דבר הרחיקה אותו התורה, ואפילו תורת בני נח, שהרי נאמר לאבימלך הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל והוא התנצל בשלא ידע שהייתה אשת איש. וכבר גינה אריסטו דעת אפלטון בזה."
^מתוך ההקדמה: "אף על פי שאין מדרך הדבורה כפי טבע חומרה שימצא בה ההבנה לבנות הבתים ההם מהשעווה שהדבש כנוס בתוכה בתמונת השישיות, להיות הפועל מבחר הפועלים – נתן בה הבנה לבנותם בתמונה הזאת, להיות דומה לעיגולה שהיא התמונה הטבעית. ויש לה יתרון עליה, שבתמונת השישיות יתמלא כל השטח, והפנוי אשר במוגשם ממשושים סמוכים זה לזה, כדי שלא יישאר מקום פנוי וריקם ביניהם. מה שאין כן בעגולה, שאם יעשו הבתים עגולות כדמות אסטונה סמוכות זו לזו, יישאר מקום רב ביניהם שלא יקבלו תועלת ממנו.
לפיכך בְּנָאוּם בתמונת השישיות, ולא עשאום מעוגלים, גם לא בנאום מרובעים, כי אף על פי שבסמיכת בתים מרובעים זה לזה יתמלא כל השטח והפנוי אשר במוגשם, הנה להיות תמונת המרובע יותר רחוקה מלהידמות אל העגולה, שהיא התמונה הטבעית מן המשושה, לא בנאוה ממנו."
^מאמר ראשון פרק ה: "כל הבעלי חיים, חיותם והתקיימם הוא על שלושה פנים:
יש בהם שאי אפשר להם לחיות ולהתקיים יחד כחיות טורפות, שהקיבוץ וההתחברות רע ומזיק להם, כי אם יתקבצו הרבה מהם אל מקום אחד יהרגו אלו לאלו על הטרף.
ויש מהם הפך אלו, והם בעלי חיים שאי אפשר להם לחיות ולהתקיים בזולת חבורה וקיבוץ, ושההתחברות הכרחי להם בקיום מציאותם, כמו - מין האדם, כי לדקותו ושווי מזגו יתפעל מן הקור ומן החום ומכל אחד מן ההפכים, ולזה יצטרך אל מלבושים להגן עליו מן החום ומן הקור, ואל מזונות מתוקנים תיקון יפה שיאותו למזגו, מה שאי אפשר שישלם זה אם לא בקיבוץ והתחברות הרבה מן האנשים, יעזרו אלו את אלו: אחד יתפור ואחד יארוג ואחד יעשה מחט, וכן כל מלאכה ומלאכה, עד שימצא כל אחד מן האנשים המצטרך לו לצורך חיותו והתקיימו ממזונות ומלבושים.
ויש מן הבעלי חיים מינים אחרים כאילו הם ממוצעים בין שתי אלה הקצוות, כי הם אין הקיבוץ והחברה מזיק להם במציאותם, כאשר הוא לחיות הטורפות והעופות הדורסים, ולא הכרחי להם כאשר הוא למין האדם. ואולם ימצא להם הקיבוץ וההתחברות על צד היותר טוב, כהרבה מן החיות הרעות והעופות שאינן דורסים, שהם משתתפים והולכים אגודות אגודות יחד, על צד הציוות וההנאה, לא זולת זה, כי אין זה הכרחי להם במציאותם וקיומם כאשר הוא למין האדם."
^מאמר רביעי פרק ד: "האחת היא דעת הפילוסוף האומר שגרמים השמימיים והכוכבים פועלים בעולם השפל, בשהם בתנועותיהם המתחלפות מניעים היסודות ומרכיבים אותם, ומכינים אותם מיני הכנות מתחלפות לקבל הצורות הטבעיות... וזה המין מן ההוראה או הממשלה שיש לכוכבים בעולם השפל אי אפשר להכחיש אותה: אחר שאנחנו נראה השמש יחמם האוויר והירח ילחלח ויקרר אותו ויגביר יסוד המים, אי אפשר מבלתי שנאמר שהם בתנועותיהם יגבירו פעם הלחות ופעם היובש ופעם הקור ופעם החום עד שיכינו החומר לקבל צורות מתחלפות.
אבל שיהיה לכוכבים הוראה אחרת בדברים אחרים שאין מבוא לאיכויות בהם, כמו בעוני או בעושר, או אם ישא אדם אישה אחת או רבות, או יהיה בעל מעלה או בעל חסרון, אמר הכת הזה שהוא שווא ודבר כזב, הרחק מאוד מאדם שיעלה על הדעת שיורו הכוכבים על מה שאינו נופל בהם, כעוני והעושר והאהבה והשנאה ודומיהם."
^"אלא שהדעת האמיתי הוא, שמכאן יש להוכיח שהוראות הכוכבים אינן הכרחיות. ושאף על פי שנראה קצתם מתקיימות כפי משפט האצטגנינים על האנשים, מכל מקום כבר אפשר שיבטלו מפנים רבים, אם בסיבת הבחירה, או איזה זכות או מצווה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל במסכת שבת (ק"ט)
אין מזל לישראל.
ופירש רש"י ז"ל שם:
שע"י צדקה ותפילה וזכות ישתנה מזלו לטובה."
^"ואחר שהגלגלים חיים בעלי נפש משכלת, כבר אפשר שיפעלו בנמצאים השפלים אפילו מה שאינו נמצא אצלם. ולזה יגבירו פעם יסוד האש, ופעם יסוד המים, ופעם יסוד האוויר, ופעם יסוד הארץ."
