ספה היא פריט ריהוט שנועד לישיבה של יותר מאדם אחד, תוך מתן תמיכה בגב ובזרועות. בדרך כלל כוללת הספה משענת משלושה צדדים.
בבתי מגורים ספות נמצאות בדרך כלל בחדר המשפחה, בסלון, בחדר העבודה או בטרקלין.
המסגרת של ספות סטנדרטיות מורכבת מעץ או מתכת שעליה מונח ריפוד מכוסה במגוון רחב של בדים או עור (טבעי או סינתטי) ולפעמים שילוב של שניהם. ניתן למצוא ספות גם בבתי מלון ובחלק מהמשרדים, חדרי המתנה ועוד.
סוגים
הסוגים הנפוצים ביותר של ספות הם ספה דו-מושבית או ספת שני מושבים בריטית, וספות עם יותר משני מושבים[1]. ספה מודולרית נוצרת ממקטעים מרובים (בדרך כלל בין שניים לארבעה חלקים) ולעיתים כוללת לפחות שני חלקים שמתחברים בזווית של 90 מעלות או מעט יותר. נוהגים להשתמש בספות אלו כדי למלא פינות בחדרים. ספה זו מכונה גם ספה פינתית בבריטניה. ספה המיועדת לאדם אחד נקראת כורסה.
גרסאות אחרות לספה כוללות את ה"דיוואן" (ספה נמוכה חסרת רגליים), ספת ה"התעלפות" (חסרת משענת גב או משענת נמוכה יותר), "שז לונג" (ארוכה עם משענת יד אחת), "קנפה" (ספה מקושטת עם שלושה מושבים), ו"הספה העות'מאנית" (שנחשבת בדרך כלל לסוג של הדום). כדי לחסוך מקום, מספר ספות כפולות הן מיטות, דייבדס, או פוטונים.
ישנן גם ספות ששמן, הרשום כסימן המסחרי, ידוע כשם גנרי, כמו "דבנפורט" (אנ') או "צ'סטרפילד". בבריטניה צ'סטרפילד היא ספה עמוקה עם כפתורים ומשענות לזרועות ולגב באותו גובה, העשויה לרוב מעור מצ'סטרפילד. המונח באנגלית בריטית מוחל רק על סוג זה של ספת צ'סטרפילד. בקנדה, המונח "צ'סטרפילד" הוא מילה נרדפת לספה, והוא נפוץ בקרב קנדים מבוגרים; על פי סקר שנעשה באזור "Golden Horseshoe" באונטריו ב-1992, מונח זה הולך ונעלם במהירות מהאנגלית הקנדית. צפון קליפורניה הוא המקום היחיד, מלבד קנדה, שבו המונח "צ'סטרפילד" הוא שם נרדף לספה; גם שם הדבר נפוץ בעיקר בקרב התושבים המבוגרים יותר.
המונח "ספת שלושה חלקים" משמש לתיאור סט רהיטים המורכב מספה עם שניים או שלושה מושבים ועוד שתי כורסאות.
