סלסה (ריקוד)

סטודנטים מתאמנים בריקוד סלסה בבית ספר לסלסה במקסיקו

זוג רוקד סלסה

סלסה היא סגנון ריקוד אפרו לטיני שהתפתח בקובה בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20.^[1][2]

למרות היות הסלסה סגנון ריקוד קובני, בתחילת דרכה הושפעה הסלסה מיוצרים פורטוריקנים וקולומביאנים והיא הופצה לכל העולם המערבי בעיקר מניו יורק.

הפופולריות מחוץ לקהילות לטיניות גברה בשנות ה-90 המוקדמות.^[3]

הסלסה התפתחה במקור מצעדי הבסיס של ריקוד הסון הקובני והוואוואנקו האפרו-קובני בשילוב אלמנטים מריקוד הממבו, הצ'ה צ'ה צ'ה, ומגוון ריקודים אפרו-קובניים אחרים.

הריקוד נרקד על מוזיקה לטינית במקצב שמונה שמיניות, המבוססת על סון, רומבה או ממבו. (להרחבה - ראו סלסה (מוזיקה)).

סגנונות סלסה

קיימים מספר סגנונות עיקריים, שהתפתחו במקומות שונים.

קסינו - סלסה קובנית זוגית

סלסה בסגנון "קסינו" (מוכרת בישראל בשם 'סלסה קובנית') מאופיינת בצעדים בתנועה מעגלית בשילוב תנועות אגן זורמות של שני בני הזוג, הידועות בשם "דספלוטה". הרקדנים נוטים להתרכז בתנועת גוף זורמת, ולא במימוש וריאציות מסובכות. קיים דגש חזק על תנועת טורסו, כתפיים ואגן, ולריקוד פן מיני במובהק. מקורותיו של הסגנון הגיעו מהריקודים החברתיים של קובה בשנות ה-50 וה-60, שהם הסון, הצ'ה צ'ה צ'ה, הממבו והוואראצ'ה. שמו של הריקוד, קסינו, מגיע מכך שהמועדונים בהם התפתח הריקוד היו בשכונה בהוואנה בשם Casino Deportivo . במשך השנים, כאשר לאחר המהפכה הוחזרה למיינסטרים בקובה התרבות האפרו-קובנית הענפה, שולבו בריקוד הקסינו תנועות ואלמנטים מהרומבה לסוגיה (יאמבו, וואוואנקו וקולומביה) וכן מריקודים אפרו קובנים נוספים כגון ריקודי היורובה, ריקוד הפאלו, היוקה והמקוטה, וכן ריקוד הקונגה מסנטיאגו דה קובה. בשנות ה-70 עבר הריקוד התפתחות טכנית רבה שהולידה אלמנטים ווריאציות המוכרים מאוד כיום בקרב הקסינרוס (רקדנים אשר רוקדים קסינו) למשל "סטנטה" (70), ווריאציה שקיבלה את שמה (לפי אחת הגרסאות) מהעשור הפורה בהתפתחות הריקוד.

רואדה דה קסינו (מעגל)

ערך מורחב – רואדה

הרואדה^[4] (או רואדה דה קסינו) הוא צורת ריקוד של קסינו שמתבצעת במעגל של זוגות. כל הזוגות מבצעים את אותן ווריאציות המסומנות באמצעות איתותי ידיים וצעקות של אחד המשתתפים, המשמש כקאנטנטה (בתרגום: זמר) - ומוביל את הרואדה. משמעות המושג "רואדה דה קסינו" היא "גלגל הקסינו" הגלגל שמוכר בשם "רולטה". הריקוד דורש מהמשתתפים ידע של הסימנים המוסכמים ושל שמות התרגילים, ובמהלכו בני הזוג מתחלפים אחד עם השני.

סלסה קולומביאנית

בסגנון ריקוד זה ישנו דגש על ביצוע פוטוורק (רצפי צעדים) של שני בני הזוג, ואופייני לבצע צעד רקיעה ("טאפ") בספירות ה-3 וה-7 בכל שמינייה של צעדים. הריקוד לא מכיל הרבה וריאציות מסובכות, ובני הזוג רוקדים זה מול זה בתנועה של משיכה ודחיפה, לעיתים כאשר כפות הידיים מונחות אנכית זו על זו.

סלסה בסגנון מיאמי

במיאמי פיתחו המהגרים הקובנים^[5] סגנון ריקוד שהוא וריאציה של הקסינו, בו יש דגש חזק על וריאציות ארוכות ומסובכות, פחות תנועה מעגלית ופחות תנועת גוף. וריאציות אלו מבוצעות כאשר ידי המובלת והמוביל אחוזות, ולכן הן מכונות לעיתים "קשירות", לאור האסוציאציות שהן מעלות. בנוסף, בשל רצון לפנות לקהל הרוקדים המקומי בארצות הברית והן עקב רצון להשתלב בקהילת הרוקדים המקומית, הוכנסו לסגנון זה אלמנטים שונים של ריקודי הזוגות הצפון אמריקאים, דוגמת הסווינג וההאסל, וכן נוסף לריקוד פן תיאטרלי של ריקודי במות והופעות.

סגנון L.A.

מקורותיה של צורת ריקוד זו הם מועדוני הריקודים בלוס אנג'לס של תחילת / אמצע שנות ה-90. בתקופה זו רקדני במה בעיר נהגו להתחרות ביניהם בכך שניסו לרקוד בצורה שתיצור סביבם מעגל צופים כמה שיותר גדול, ולכן צורת הריקוד שלהם אופיינה בתיאטרליות רבה, תנועות חדות, מהירות ומוקצנות, והבעות פנים דרמטיות. האלמנטים המרכיבים את הריקוד מגיעים בחלקם הגדול מעולם אומנויות הבמה והריקודים הסלונים, למשל הפלות, הנפות וסוגים נוספים של אקרובטיקה ריקודית. בשל היות ריקוד זה ריקוד הופעות, וכן בשל היות מקורותיו בריקודי זוגות צפון אמריקאיים (למשל סווינג והאסל), בצורת ריקוד זו דגש רב ניתן לריקוד על קו הנשמר בקפידה, ובכך מאפשר לרוקדים להיות בכל זמן נתון עם פניהם לקהל הצופים. בריקוד זה נפוץ ביצוע רוטינות מורכבות של עבודת רגליים הקרויות "שיינס", שבמהלכם בני הזוג אינם שומרים על קשר עין אלא מסתכלים לכיוון הקהל הצופה בהם.

סלסה בסגנון ניו-יורק

זהו סגנון המאופיין בדגש על ספירת ה-2 במקום ה-1, בחלק מהסגנונות האחרים. התנועה מעגלית, רכה וזורמת, תוך כדי תנועה חופשית במרחב, אך עם הקפדה על הישארות בני הזוג זה מול זה, ותנועה במעין צורה של אליפסה המונחת על הרצפה. התנועה נראית יותר רגועה ונמתחת על פני זמן רב יותר מאשר בסגנונות אחרים. לרוב, סגנון זה נרקד על מוזיקת ממבו או סלסה ניו-יורקית.

מקצב

מכיוון שהסלסה נבנתה מתהליכים היסטוריים וחברתיים רבים, קשה לקבוע מה מייחד אותה מסגנונות מוזיקה שונים הדומים לה. המשותף בין שירי הסלסה הם שלוש תבניות מוזיקליות: טומבאו, הקלאווה, והמונטונו. מקצב הקלאווה מנוגן על ידי זוג מקלות עץ המשמיעים בדרך כלל מקצב ספציפי איתו אפשר בקלות למצוא את קצב הסלסה. נקישות העץ נשמעות על ה-2,3,5,6.5,8 מקצב זה מכונה קלווה סון בניגוד לקלווה רומבה (מתוך 8 שמיניות).

מקצב ה-Tumbao, הטומבאו, מנוגן בדרך כלל על ידי תופי הקונגס והבס המדגישים בעיקר את הפעמות 4 ו-8 (מתוך שמונה פעימות).

מקצב ה-Montuno, המונטונו, מנוגן לרוב על ידי קלידים או גיטרה בעלת שלושה זוגות מיתרים מצומדים הנקראת טרס (Tres). מקצב המונטונו מבוסס על חזרתיות של אקורדים בשמיניית הסלסה כאשר, כאשר הדגש יכול ליפול על כל פעמה שיבחר הנגן. המקצב מהווה חזרה על תבנית מסוימת שאותה יכול הנגן לשנות ולנגן בווריאציות מסוימות לאורכו של שיר סלסה.

כאשר שלוש התבניות המוזיקליות מתקיימות בו זמנית בשיר, נשייך אותו לסגנון הסלסה, והניואנסים השונים בתוך התבניות המוזיקליות והדגשים המוזיקליים יקבעו את סגנון הריקוד.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: סלסה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סלסה (ריקוד)

• ארגון הסלסה הישראלי

הערות שוליים

1. History of Salsa Music & Dance, SalsaGente (באנגלית)
2. Isabelle Leymarie, Cuban Fire: The Story of Salsa and Latin Jazz, Continuum, 2003, ISBN 978-0-8264-6566-5. (באנגלית)
3. Juliet McMains, Spinning Mambo into Salsa: Caribbean Dance in Global Commerce, Oxford University Press, 2015-05-01, ISBN 978-0-19-932466-8. (באנגלית)
4. תרגום:גלגל
5. Juliet E. McMains, Spinning Mambo Into Salsa: Caribbean Dance in Global Commerce, Oxford University Press, 2015, ISBN 978-0-19-932464-4. (באנגלית)