סכר גוֹתוָונְד העליון (בפרסית: سد گتوند بالا; תעתיק: סד גתונד) הוא סכר על נהר כארון, באיראן. הסכר נקרא בקיצור: סכר גותוונד (سد گتوند).
מיקום
הסכר נבנה על נהר כארון כ-11 קילומטרים מהעיירה גותוואנד, כ-67 קילומטרים מזרחית לעיר דזפול (פר') דזפול, כ-135 קילומטרים צפונית לעיר אהוואז, בפרובינציה חווזסתאן בדרום מערב איראן.[1]
היסטוריה
בשנות ה-40 של המאה ה-20 הגיעה לאיראן קבוצת מהנדסים אמריקאים ויחד עם חברה איראנית בדקו היתכנות של בניית סכר באגן כארון. תוך כדי הלימוד נתקלו המהנדסים בתופעה גאולוגית, בסמוך לתוואי הכארון, מסת מלח גדולה מסוג "Gachsaran Formation". המהנדסים המליצו להקים סכר מול מסה זו, אחרת מי נהר הכארון יהפכו למלוחים. בשנות ה-70 חזרו מהנדסים קנדיים על ההמלצה, אך היא לא בוצעה.[2]
בשנות ה-60 של המאה ה-20 בוצעו סקרים ומחקרים ראשוניים בנהר כארון. ב-1967 החלו לתכנן את הקמת סכר גותוונד והן הוצגו ב-1982. מחקר נוסף הוצג ב-1997 ורק לאחריו החלה בנייה מקדימה, כמו: כבישים, גשרים והטיית הנהר.
ההטיה הסתיימה באפריל 2003 והסכר הושלם ב-30 ביולי2011 ובטקס סיום העבודות נכח נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד. הטורבינות הותקנו במהלך 2012 והנשיא השתתף שוב בטקס חנוכת הסכר ב-22 באפריל2013 (אם כי הפרויקט כולו הסתיים רק ב-2015).
הקמת הסכר הצריכה פינוי והעתקת מגורים של תושבי 41 כפרים שהוצפו. התושבים קיבלו פיצוי דל שלא אפשר להם לקנות משקים חליפיים.[2]
לאחר הקמת הסכר והמאגר הוברר שהופיעו כמה בעיות שמתכנני הסכר לא לקחו בחשבון, כמו:[3][6]
שקיעת סחף במאגר.
המלחה של מי המאגר, עקב המצאות אדמת מלחה מתחת לסכר. במאמץ למנוע מהמלח להתמוסס למים, כיסו המהנדסים האיראניים את אדמת המלח בשכבות חימר, אך החימר נשטף במהירות תוך כמה ימים ומיליוני טונות של מלח התמוססו לתוך נחל הכארון וגרמו להמלחת האפיק.[7] ההמלחה גרמה וגורמת למוֹת צמחים קיימים ואי קליטת חדשים.[8] מומחים באיראן מתייחסים לסכר זה כאל "פצצת זמן".[9]
סכר גותוונד התחתון
במורד הזרם של סכר גותואנד העליון הוקם סכר גותוונד התחתון שנבנה בין השנים 1975 ל-1977. ומימיו משמשים להשקיה.[1] להלן נתונים:
^The Gotvand Dam on the Karun river is responsible for major stressors in Southwest Iran, The Upper Gotvand Dam, ArcGIS StoryMaps, 2022-12-05 (באנגלית)