סוטריה (ביוונית: Σωτηρία; בתרגום: "גאולה" או "שחרור") היא שירות קהילתי שמעניק מרחב עבור אנשים החווים מצוקה נפשית או משבר. מודל זה התפתח בארצות הברית ביוזמתו של הפסיכיאטר האמריקני המנוח לורן מושר. אלמנטים משותפים לבתי סוטריה ברחבי העולם כוללים צוות שאינו רפואי; העצמה של הדיירים, מציאת משמעות בחוויה הסובייקטיבית של פסיכוזה על ידי "להיות עם" הדיירים והיעדר או שימוש מינימלי בתרופות אנטי-פסיכוטיות שנלקחות תמיד מתוך בחירה של הדיירים וללא כפייה.
המודל התאורטי
מניעים
המודל של סוטריה נולד מתוך כמה מניעים:
א. אכזבה מאיכות המענה שמספק המודל הרפואי למטופלים רבים: ממצאי מחקרים מצביעים על כך שתרופות נוגדות פסיכוזה פוגעות בסיכויי ההחלמה (נסיגה של הסימפטומים) בקרב אנשים שמאובחנים בסכיזופרניה. כך, שיעור ההחלמה במדינות מתפתחות גבוה ממדינות מפותחות.[1]
ג. חיפוש אחרי שיטות טיפול נפשי טובות יותר מהשיטות הרפואיות שהיו נהוגות באותה תקופה בבתי חולים פסיכיאטריים, וכללו לובוטומיה, טיפול בעזרת אינסולין ועוד.
שיטת העבודה של מרבית המוסדות הפסיכיאטריים מבוססת על המודל הרפואי. רופאים הם מקבלי ההחלטות והסמכות הסופית; שימוש נרחב בתרופות; תפיסה של המטופלים כחולים, עם נכות או תפקוד לקוי שצריכים טיפול וריפוי. במצב זה, סטיגמטיזציה ותיוג של המטופלים הם בלתי נמנעים.
בסוטריה לעומת זאת, הדגש המרכזי הוא על התפתחות, למידה, וצמיחה.
מסגרת פיזית: מודל זה מתבסס על מרכז פיזי (בית) המהווה מרכז טיפולי בקהילה לאנשים במצבי משבר נפשי. הבית מהווה מקום מגורים למספר אנשים.
למי זה מיועד: בפיילוט של המודל, אותו הפעיל ד"ר לורן מושר בקליפורניה, היו כמעט כל המשתתפים אנשים שעברו משבר פסיכוטי ראשון. כמו כן מרבית המשתתפים בפיילוט היו אנשים שקיבלו או היו עתידים לקבל אבחנה של סכיזופרניה.
עקרונות מרכזיים
טיפול תרופתי
אין כפייה של טיפול תרופתי אך יכול להיות הסבר רציונלי לדייר כגון "סביר להניח שאם תיקח את התרופות עכשיו תרגיש יותר טוב ותוכל לסיים את הטיפול מוקדם יותר". המינונים נמוכים בהשוואה לטיפול תרופתי בבית חולים פסיכיאטרי.
תרופות הרגעה שונות (בנזודיאזפינים בעיקר) ניתנות במינון נמוך למי שזקוקים לכך כדי להרדם ולישון.
כללי הבית
א. אין אלימות משום סוג
ב. אין מבקרים לא רצויים ו/או לא מוכרים. בני משפחה וחברים יכולים לבקר.
ג. אין סמים לא חוקיים
במה זה שונה מאשפוז בבית חולים:
בבית חולים, חירותו של האדם מוגבלת, המסגרת מכתיבה מתי לאכול מתי לישון וכדומה. סוטריה מעצם מהותה אינו מודל שכופה התנהגות על מקבלי השירות, ואינו מכתיב להם בשאלות של סדר היום.
הטיפול בבית החולים הפסיכיאטרי מבוסס במידה רבה על שימוש בתרופות במטרה להגיע לאיזון תרופתי ונסיגה בסימפטומים של ההפרעה הנפשית. לעומת זאת, הדגש העיקרי בסוטריה הוא על קשר בינאישי כאמצעי לסייע לאדם לקבל בחזרה שליטה בחייו.
בית חולים פסיכיאטרי הוא מוסד סגור ומבודד מהקהילה. כניסה ויציאה של מבקרים ושל מטופלים מתבצעת באישור בלבד. לעומתו סוטריה מתקיימת כבית פתוח בקהילה, שאינו סגור בתוך מתחם המגביל כניסה ויציאה.
בית חולים באופן כללי אינו מקום שנותן הרגשה ביתית למטופלים, וכמעט שאינו מאפשר פרטיות. בבית סוטריה יש תחושת ביתיות רבה יותר ופרטיות רבה יותר מאשר בבית חולים.
הצוות בבית חולים הוא צוות רפואי (בעיקר רופאים ואחיות). הצוות בסוטריה לעומת זאת הוא צוות סמך מקצועי, של אנשים שהם עצמם בעלי ניסיון בחיים עם מגבלה נפשית.
בבית חולים פסיכיאטרי כמעט לא יעלה על הדעת חיבוק בין איש צוות למטופל. בסוטריה תקשורת שכוללת מגע היא דבר מקובל.
אזורי פעילות: המודל הופץ תחילה ברחבי ארצות הברית ובהמשך למדינות רבות באירופה (גרמניה, בריטניה, בלגיההונגריה ומדינות נוספות). ב-2016 החל לפעול גם בישראל.
מפעילי המסגרת: המסגרת מנוהלת על ידי אנשי מקצועות טיפוליים (בהם פסיכיאטר המועסק במשרה חלקית במקום), אך מי שמבצעים את מרבית העבודה עם הדיירים הם עמיתים בעלי הכשרה ייחודית. אנשי הצוות בבית סוטריה נבחרים בשל בגרות נפשית, חוסן, חמימות ויכולת אמפתית. צוות סוטריה מתאפיין באינטואיטיביות, גמישות וסובלנות למצבים אנושיים שונים, בהשוואה לצוות של בית חולים. מדובר בצוות המתאפיין בראש פתוח, ללא תארים אקדמיים במקצועות טיפוליים כמו פסיכולוגיהעבודה סוציאלית או טיפול באמצעות אומנויות.
אופן הפעולה: משמרת של הצוות במקום היא משמרת ארוכה: 24 עד 48 שעות, וזאת כדי לאפשר בניה של קשר עם הדיירים. בכל זמן נתון יש שני אנשי צוות לפחות, בדרך כלל יותר, ובמקרים רבים הם יהיו גבר ואשה. הצוות בסוטריה מיישם עקרונות של אמפתיה: להיות עם האדם בחוויה שלו, לתת תוקף לרגשות ולהיות נוכח רגשית עם האדם גם בחוויות הקשות ביותר שלו. המטרה היא להגיע יחד עם הדייר להבנה מה בטוח וטוב בשבילו ומה לא. עקרון חשוב נוסף הוא שכל משבר פסיכוטי הוא אירוע בדיד ולכן בכל משבר כזה מתחילים מנקודת ההתחלה, כאילו זו הפעם הראשונה. השפה של הצוות עם הדיירים אינה שפה רפואית, היא שפה טבעית.
הבסיס הרעיוני: הבסיס הפילוסופי של סוטריה הוא הומאני במהותו. אם כי זו לא בדיוק "פסיכותרפיה הומאנית" כפי שעשו קרל רוג'רס ואחרים, אלא יותר צירוף של כלים שמקורם בגישות תאורטיות שונות ובהוגים שונים (בהם ויניקוט, הארי סטאק סאליבן, היינץ קוהוט, ר.ד. לאינג ואחרים, יחד עם כלים שמקורם בשיטת התיקוף למשל). המצב הפסיכוטי נתפס היא תגובה אנושית לא רצונית ושכיחה למצבי דחק רגשי קיצוני או ממושך ו/או מצבי טראומה נפשית, ולא כביטוי לפגם באדם כפי שקורה במודל הרפואי.
מימון: לעיתים מימון הבית הוא פרטי ולעיתים על ידי המדינה.
ממצאי מחקרים: הממצא העיקרי ביחס לסוטריה הוא שמדובר בשיטה שמקטינה במידה משמעותית את התלות בתרופות. השיפור במצבם של אנשים שקיבלו שירות זה היה ניכר, בייחוד בקרב אותם אנשים שהייתה להם פרוגנוזה גרועה יחסית לאחרים. ממצאים אלה מחזקים את התפיסה לפיה פסיכוזה אינה גזר דין קבוע מראש לחיים עם הפרעה כרונית שתפגע באופן אנוש בתפקוד ובאיכות החיים. במקרים רבים מאוד יש החלמה מלאה מהמצב הפסיכוטי.
היסטוריה
מחקר סוטריה המקורי הוקם על ידי הפסיכיאטר לורן מושר בסן חוזה, קליפורניה, בשנת 1971. בית נוסף של הפרויקט המקורי ("אמנון") נפתח ב-1974 באזור סן פרנסיסקו.
בבית סוטריה הראשון נבחרו רק משתתפים לא נשואים בין הגילאים 18 ו-30, שאובחנו זמן קצר לפני ההשתתפות כמתאימים לסיווג ה-DSM-II לסכיזופרניה. חברי הצוות בבית עודדו להתייחס לדיירים כשותפים, כולל השתתפות במטלות הבית. המקום תוכנן כדי ליצור שקט ושלווה בסביבה המכבדת ומקבלת את ההבדלים בין הדיירים והאוטונומיה שלהם. בנוסף, נשמר בבית אתוס של אחריות משותפת ניהול הבית תוך לקיחת חלק בקהילה תומכת עם מעט הבחנה בין מומחים ולא מומחים. תרופות פסיכיאטריות, כולל תרופות אנטי-פסיכוטיות, לא נדחו לגמרי ונעשה בהם שימוש בנסיבות מסוימות. ממצאי המחקר הראה שבהשוואה לצוותים פסיכיאטריים רגילים, צוות סוטריה הפגין באופן משמעותי יותר אינטואיציה, הפנמה, גמישות וסובלנות למצבים שונים של התודעה.[4]
פרויקט סוטריה זכה להערכה של אנשי מקצוע רבים ברחבי העולם אשר שאפו ליצור שירותי בריאות הנפש על בסיס חברתי, בניגוד למודל הרפואי. לצד זה זכה הפרויקט גם לביקורת כבדה על היותו חסר אחריות או פשוט לא אפקטיבי. פרויקט סוטריה המקורי נסגר בשנת 1983 עקב היעדר תמיכה כספית, למרות שהפך מושא למחקר והערכה נרחבים.
הניסיון האירופאי הראשון בגישה כמעט זהה לגישת סוטריה החל ב-1984 בברן, שווייץ.
ב-1999 תיאר מושר את המהות של סוטריה כ "24 שעות ביממה של התערבות בינאישית בגישה פנומנולוגית על ידי צוות שאינו מקצועי, בדרך כלל ללא טיפול בתרופות נוירולפטיות, בהקשר של סביבה חברתית קטנה, ביתית, שקטה, תומכת, מגנה וסובלנית." בניסיונות מאוחרים יותר לעיתים מועסק גם צוות מקצועי.[5]
עבודה נוכחית ברוח סוטריה
בתי סוטריה או מבוססים על עקרון סוטריה פועלים כיום בשוודיה,[6] פינלנד,[7] גרמניה,[8][9][10] שווייץ[11] הונגריה[12] ישראל ועוד כמה מדינות אחרות.
סוטריה בישראל
בספטמבר 2016 הוקם בירושלים בית הסוטריה הראשון בישראל על ידי עמותת סוטריה ישראל, בהובלת הפסיכיאטר פרופ' פסח ליכטנברג. מטרתו של הבית היא להציע מעטפת תמיכה ודיור זמני עבור אנשים בתקופה של משבר נפשי או בעיצומה של חוויה פסיכוטית, מתוך כוונה למנוע את הצורך באשפוז, לעבור את הגל המשברי ולסייע לאדם לחזור למעגלי החיים בקהילה באופן מיטבי. הבית מבוסס על השקפת עולם הוליסטית הרואה את האדם כשלם, והפילוסופיה שעומדת מאחוריו טוענת שמקום בטוח, תקשורת בין-אישית אותנטית, סקרנות והקשבה לא-שיפוטית, וכן הבנה ויחס אנושי מכבד הם הכרח להתמודדות והחלמה מיטיבה. נכון להיום השירות אשר ניתן בסוטריה הוא בתשלום, אך בספטמבר 2017 משרד הבריאות הכיר במודל תחת השם "בית מאזן", וחלק מקופות החולים מכירות בו כאפשרות אשפוז ומסייעות במימונו. באוקטובר 2017 פתח פרופ' ליכטנברג בית סוטריה לנשים, גם הוא בירושלים.
בבית סוטריה בירושלים מתגוררים עד עשרה דיירים, מגיל 18 ומעלה, החווים קשיים נפשיים מגוונים (לא רק פסיכוזה). הדיירים זוכים לתמיכה מסביב לשעון של צוות מלווים וסיוע של בעלי מקצוע מיומנים. בהתבסס על גישה זו, השהייה בבית נשענת על חיי בית שיתופיים של הדיירים והצוות, באווירה רגועה, בהזנה של אוכל מזין ובריא, בהרבה אהבה ונגישות למגוון רחב של פעילות פנאי, יצירה והרפיה - כל אחד על פי רצונו ובחירתו. ניתנת האפשרות להסתייע בטיפול תרופתי, בפיקוח פסיכיאטר, למי שמעוניין בכך. כמו כן, מוצעת תמיכה למעגל המשפחתי-חברתי של הדייר וליווי בהמשך הדרך.[13]
בנובמבר 2017 הקימה עמותת סוטריה בית נוסף, המיועד לנשים, אף הוא בירושלים.
בספטמבר 2019 הוקם בית נוסף, המיועד לגברים ונשים כאחד, בכפר יונה.
^Ciompi L (1997). "The Soteria-concept. Theoretical bases and practical 13-year-experience with a milieu-therapeutic approach of acute schizophrenia". Seishin Shinkeigaku Zasshi. 99 (9): 634–50. PMID9396381.
^Perris, C.M. Cognitive Therapy with Schizophrenic Patients. Guilford, New York, NY, 1989.
