לאחר מלחמת העולם השנייה וכחלק מלקחיה נוצר חיל האוויר של ארצות הברית ואיתו שונתה גם שיטת סימון מטוסי הקרב. בעבר מטוסי הקרב סומנו באות P כלומר רדיפה (pursuit) כמו ה-P-51 מוסטנג למשל, עם שינוי השיטה מטוסי הקרב סומנו באות F כלומר קרב ("fighter"). אך המספור המשיך מאותה הנקודה שבו הופסק לפני (כמו ה-F-86 סייבר לדוגמה).
בשנת 1963 נוצרה שיטת סימון חדשה שאיחדה את שיטת הסימון לשלושת הצבאות הגדולים (חיל האוויר, חיל הים, והצבא), לפי שיטה זו המספור אופס, ומטוסים חדשים אשר יוצרו תחת שיטת סימון זו זכו למספור נמוך, כגון ה-F-4 פנטום (ה-F-117 נייטהוק הוא היוצא מהכלל). המטוסים שיוצרו עד לשנת 1963 וזכו למספרים F-100 ומעלה נקראים מטוסי סדרת המאה.
מטוסי הסדרה התאפיינו בטכנולוגיות פורצות דרך. ה-F-100 היה המטוס הראשון בשירות מבצעי ששבר את מהירות הקול בטיסה ישרה, F-101 היה הראשון שהגיע ל-1,600 קמ"ש, ה-F-102 היה המטוס הראשון שנבנה בהתחשבות בחוק השטחים. שלושה ממטוסי הסדרה (F-101, F-102 ו-F-106) נשאו טילי אוויר-אוויר גרעיניים שנועדו להרוס מבנים גדולים של מפציצים אסטרטגיים, הטילים האלה היו היחידים בארסנל הגרעיני של ארצות הברית שהיו תחת אחריותו המלאה של הטייס (במהלך המשימה).
יוצאים מהכלל
פריצות דרך דומות לאלו של מטוסי סדרת המאה הושגו גם במטוסי הצי (ווט F-8 קרוסיידר ו-F4D סקייריי לדוגמה), אך שיטת המספור השונה של הצי מנעה מהם להיכנס לאותה קטגוריה. מטוסים אחרים כמו F-4 פנטום (שסומן בהתחלה כ-F-110 ספקטר), F-111 ארדוורק ו-F-117 לא נכללו בקבוצה.
גם מטוסי ניסוי שנכשלו ולא נכנסו לשירות פעיל כגון XF-103, YF-107 ו-XF-108 Rapier לא נכללים בין מטוסי סדרת המאה.
_in_flight_with_full_bomb_load_060901-F-1234S-013.jpg)
