אין בנמצא מקורות היסטוריים אמינים על חייה של סאפפו, למעט שירתה. ייתכן שבשירתה יש קווי דמיון בין קורותיה של המשוררת לבין דמותה בשיר, אך חוקרים דחו פרשנות כאילו יש בהם אלמנטים ביוגרפיים. אמיתות הפרטים הביוגרפיים המקובלים על אודותיה, המובאים בהמשך, מוטלת בספק.
חייה
מאמינים כי הוריה של סאפפו היו סְקַמָנְדֶר וקְלֵאיס. היא נולדה בסביבות שנת 630 לפנה"ס, באי לסבוס שביוון, ככל הנראה בפוליסמִיטִילֶנֶה.[2] על פי קומדיה יוונית ידועה, היא נישאה לסוחר עשיר מהאי אנדרוס, ולפי פירושים מסוימים של אחד משיריה, ילדה בת שנקראה אף היא קלאיס, על שם סבתה. משפחתה של סאפפו הייתה חלק מהאריסטוקרטיה של האי, ועל כך מעיד התחכום הלשוני בשיריה. בסברה כי סאפפו גורשה עם מספר אריסטוקרטים אחרים לסיציליה יש כנראה אמת, אך היא בילתה את מרבית חייה במיטיליני.
באותה תקופה נהגו נשים ממעמד גבוה להתאסף ולבלות את הימים בכתיבת שירה. סאפפו שהייתה המובילה בחברתה קיבצה סביבה חבורת מעריצים ופתחה לימים אסכולה יוונית לנשים. נושאי מרבית השירים היו תלמידותיה של סאפפו. המפורסמות בהן היו דמויות כמו ארינה מטלוס ודמופילה מפמפיליה. סאפפו פיתחה צורת שירה המיוחדת לה, שיטה שנודעה לימים כמטר הסאפפי או הדגם המיקסו-לידי.
בעבר זקפו מבקרי ספרות לזכות סאפפו גם הובלת תנועה אסתטית שהתמקדה יותר ביחידים האנושיים ופחות באלים, מושא האמנות הקלאסי. עם זאת, כיום הסברה השולטת היא כי שירתה היוותה המשך לדרך שהתוו אחרים לפניה, אך שירתה היא מן הראשונות אשר נשמרו בכתב.
נאמר על סאפפו כי התעלתה על כל המשוררים היוונים מלבד לארכילוכוס ואלכאויס. אוצר המילים הרחב שלה, משפטיה הקצרים, הישרים והפסטורליים, יחד עם שיפוטה האובייקטיבי את רגשותיה ורצונותיה, זיכו אותה במקום נכבד בשירה היוונית והאוניברסלית כאחד.
אפלטון כינה את סאפפו "המוזה העשירית" וכתיבתה אתגרה אפילו את זו של הומרוס, היא נודעה כ"המשוררת" והוא כ"המשורר", אחרים קראו לה "הפרח", "היפה" או "הנס". ברם, תיאורים אלו אינם תואמים את אישיותה האפלה והמסוגרת.
חלק נכבד משירי האהבה שכתבה מוקדשים לנשים, ולכן נחשבה לעיתים ללסבית ויצירתה הוחרמה בימי הביניים על ידי הכנסייה. חלק אחר של שיריה פנה אף לאחיה כארקסוס.
המושג "לסבית" מקושר אף הוא לסאפפו שגרה באי לסבוס שביוון. המילה "סאפפית" היא לעיתים בשימוש כמילה נרדפת ל"לסבית", אך גם נמצאת בשימוש כהתייחסות לנשים ביסקסואליות, מכיוון שסאפפו כתבה שירה ארוטית על נשים וגם על גברים, ואין ראיות היסטוריות לגבי העדפותיה למגדר אחד בלבד.[3]
הכנסייה הקתולית דחתה את עבודותיה של סאפפו בגלל התוכן ההומוסקסואלי של שיריה והארוטיקה שבהם. כתוצאה מכך הוזנחו כתביה ולא הועתקו. מתוך שיריה הרבים שרד במלואו רק שיר אחד שלם בן 28 שורות, הקטע השני באורכו ששרד הוא בן 16 שורות, ומכל שאר עבודותיה נותרו חלקים, רובם באים מציטוטים של שיריה או פיסות פפירוס שיריה חולקו לתשעה ספרים, אך לא ידוע היום לפי איזה סדר או שיטה.
אמנם כיום מזוהה סאפפו עם שיריה הרבים, אך בימי הביניים היא נודעה בכך שזרקה עצמה מצוק בגלל אהבה נכזבת לספן בשם פאון. שורשי האגדה הם עוד בימי רומא העתיקים, ולכן אין לראות את האגדה כמזימה של הכנסייה להטעיית הקוראים.
הצגת דמויות היסטוריות מפורסמות פעם כהטרוסקסואליות ופעם אחרת כהומוסקסואליות היא תופעה שכיחה, הקשורה בין היתר לתופעת ההעלמה הביסקסואלית. יש הטוענים כי מקורה בתרבות היוונית, שלא ייחסה קיטוב מיני כלשהו לבני האדם, וראתה את הפדרסטיה כחלק בלתי נפרד מהתרבות.
חזרי-נא אלי, גונגילה, כאן הלילה,
את, ורדי, עם נבלך מלידיה. שם מרחף לעד סביבך מקור ההנאה: יופי התשוקה.
אפילו בגדך בוזז את עיני שלי. אני מוקסמת, אני שפעם התלוננתי לאלה ילידת-קפריסין
שכיום אני לה אתחנן.
הילדה דוליטל, המשוררת האימג'יסטית, כתבה מסה פואטית המוקדשת לשירתה של סאפפו.
לורנס דארל כתב מחזה בחרוזים ושמו סאפפו, המתרחש בלסבוס במאה ה-7 לפנה"ס
נטאלי קליפורד בארני כתבה בשנת 1902 על סאפפו דברי הלל בספרה "חמישה דיאלוגים יוונים קטנים" וערכה יחד עם בת זוגה מסע לאי לסבוס בכוונה לייסד במקום בית ספר לשירה על פי המודל של סאפפו.[4]
ב-1894 פרסם המשורר הצרפתי פייר לואי ספרון שירה אירוטית-לסבית בשם "שירי ביליטיס". הספרון נכתב כביכול בידי ביליטיס, בת דמותה ותקופתה של סאפפו, סגנונו הזכיר את כתיבתה של סאפפו והוא אף כלל בתוכו מספר פיוטים משירתה. מספר שנים לאחר צאתו הודה לואי כי הוא כותב השירים וביליטיס היא דמות בדיונית.[5][6]
^Roger A. Pack. Two Classical Forgeries, in The American Journal of Philology, Vol. 110, No. 3 (Autumn, 1989), Published by: The Johns Hopkins University PressStable, pp. 481-483.
^Elizabeth Otto. Memories of Bilitis in Genders, Vol 36 (2002). Published by: University of Colorado. pp.7-10.
