סמל הנגישות הבין-לאומי עבור סידור השמור לאנשים עם מוגבלויות או נגיש להם במיוחד, כמו חניית נכים, שירותי נכים וקופה בסופרמרקט הנגישה לנכים.
על פי הגדרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998) "אדם עם מוגבלות" הוא אדם עם לקות פיזית, נפשית או שכלית לרבות קוגניטיבית, קבועה או זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים. על פי האמנה הבין-לאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות (2006) מוגבלות היא מושג מתפתח הנובעת מיחסי גומלין בין אנשים עם לקויות לבין מחסומים של גישה ושל סביבה, המעכבים את השתתפותם המלאה ובת-התועלת בחברה בשוויון עם אחרים. שתי הגדרות אלו נשענות על תפיסה של מודל חברתי למוגבלות המסביר מוגבלות כתופעה המובנית חברתית שאינה נובעת אך ורק מהלקות בתפקוד הפרט.
מוגבלות יכולה להיות גופנית, קוגניטיבית או נפשית ויכולה לנבוע ממום מולד או מפגיעה פיזית או נפשית, עקב מחלה, תאונה, זדון וכדומה. רמת המוגבלות משתנה בצורה משמעותית מאדם לאדם ויכולה לבוא לידי ביטוי במוגבלות קלה ועד לחמורה המצריכה עזרה סיעודית או תמיכה אנושית מתמדת.
בישראל, המוסד לביטוח לאומי משלם קצבת נכות לכל מי שכושר השתכרותו נפגע בצורה משמעותית עקב המוגבלות, בהתאם לדרגת אי כושר עבודה שנקבע על ידי ועדה. כמו כן, המוסד מספק קצבאות לשירותים מיוחדים, ועוד שירותים נוספים כגון שיקום מקצועי. אנשים עם מוגבלויות המוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי זכאים לשירותים והטבות שונות ממשרדי ממשלה שונים בהתאם לאופי נכותם וחומרתה.
לארגונים שונים עשויות להיות הגדרות שונות למושג "נכות" ולמושגים הקשורים בו (ראו לקות). בחוקי מדינת ישראל שנחקקו למן שנת 1988, למשל, משמש המושג "אדם עם מוגבלות" לתיאור נכה. עם זאת לא כל הגדרה השונה מההגדרות של הביטוח הלאומי היא הגדרה בעלת משמעות. גישת התקינות הפוליטית, למשל, הביאה לעברית, בעקבות האנגלית, את המינוח "מאותגר פיזית", "מאותגר נפשית" או אדם עם מוגבלות כתחליף לנכה. המושג "מאותגר" אינו משמש כהגדרה בעלת ערך מעשי בארגונים.
נכות יכולה להתבטא כאי-יכולת, תפקוד חלקי או חוסר תפקוד מוחלט של חלק בגוף האדם. נכות יכולה להיות גם פגיעה בנפשו של האדם. רמת הנכות משתנה ומתפרסת על פני טווח רחב של נכויות, קלות וחמורות; למשל, סיווג מנכות קלה כמו צליעה ועד לשיתוק כמעט מוחלט של הגוף המגיע עד למצב של חוסר הכרה עמוק והפסקת פעילות מוחית.
רוב האנשים עם המוגבלות אינם מגדירים את עצמם כנכים. רובם מגדירים את עצמם כאנשים עם מוגבלות על פי מערכת הגדרות שונה מזו של ביטוח לאומי. חלקם אינם מודעים כלל למוגבלותם ומיטיבים לתפקד למרות קיומה, חלקם מתעלמים ממנה, ויש הטוענים כי אינם אנשים עם מוגבלות כלל, אלא החברה היא זו שרואה אותם ככאלה.
ל-59% מבעלי המוגבלויות יש תעודת בגרות לעומת 76% מהאנשים ללא מוגבלות.
ל-21% מבעלי המוגבלויות יש תואר אקדמי לעומת 36% מהאנשים ללא מוגבלות.
53% מבעלי המוגבלויות מועסקים לעומת 78% מהאנשים ללא מוגבלות; חלקם של בעלי המוגבלויות גבוה בקרב המועסקים במשרה חלקית (25% מול 15% של האנשים ללא מוגבלות).
36% מבעלי המוגבלויות העובדים במשרה מלאה מרוויחים יותר מ-10,000 ש"ח (נטו) לעומת 40% מהאנשים ללא מוגבלות.
13% מבעלי המוגבלויות דיווחו שאינם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות לעומת 5% מהאנשים ללא מוגבלות.
מדו"ח מדד הנגישות של "נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות" (בשיתוף קרן תד אריסון, קרן משפחת רודרמן והג'וינט) מ-2020 (תקופת הקורונה)[4] עולים הנתונים האלה:
43% מבעלי המוגבלויות חוששים לבריאותם לעומת 25% מהאנשים ללא מוגבלות.
49% מבעלי המוגבלויות דיווחו שהם מועסקים לעומת 69% מהאנשים ללא מוגבלות.
17% מבעלי המוגבלויות דיווחו שהוצאו לחל"ת בתקופת הקורונה לעומת 8% מהאנשים ללא מוגבלות
נרשמה עלייה של ממש בצריכת רפואה מרחוק של בעלי המוגבלויות לעומת אנשים ללא מוגבלות.
30% מבעלי המוגבלויות דיווחו על צורך בסיוע נפשי לעומת 10% של אנשים ללא מוגבלות.
מדד הנגישות המשוקלל של הערים המרכזיות בישראל[א] מראה על ירידה ב-2020 ביחס ל-2019.
2000 – הקמת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים
2006 – האמנה הבינ"ל לזכויות אנשים עם מוגבלויות. ישראל אשררה זאת בשנת 2012
פסק דין בוצר (שחר בוצר היה ילד על כיסא גלגלים. כמעט ולא היה לו גישה לכיתות ולמתקני בית ספרו) – עתירה זו שינתה את הגישה כלפי אנשים עם מוגבלויות והכניסה את חובת אפשור גישה והתאמת מתקנים ומקומות לבעלי מוגבלויות.
חוק השילוב – חוקק ב-2002 ואפשר שילוב של ילדים בעלי מוגבלויות בבתי-ספר רגילים.
חוק איסור האפליה בתעסוקה וחובת התאמה – יש לבעלי מוגבלויות עדיפות במכרזים, להיבחר למשרה.
2014 – שר הכלכלה, נפתלי בנט, חתם בספטמבר 2014 על צו הרחבה המחיל על המשק את הוראות ההסכם הקיבוצי שנחתם בין ההסתדרות לנשיאות הארגונים העסקיים.[5] ההסכם הקיבוצי והצו מחילים על המעסיקים מעל 100 עובדים שתי חובות עיקריות: מינוי אחראי לנושא תעסוקת אנשים עם מוגבלות בארגון וייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות, בהיקף של 2% מקרב העובדים החל מאוקטובר 2015 ו-3% החל מאוקטובר 2016.
המטרות העיקריות של בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות – לשלב את בעלי הלקויות בכל אספקט בחיי הקהילה. "בזכות" מתעסקת בחקיקה ומדיניות, אכיפה והתדיינות משפטית, תקשורת ועבודה קהילתית. הארגון אינו ארגון נותן שירותים אלא גוף המפקח על הרשויות הממשלתיות.
התפתחות חקיקה
בין השנים 1960–1970 התקיימו מאבקי זכויות האדם בארצות הברית: אנשים בעלי מוגבלויות בארצות הברית לקחו חלק פעיל במאבק על זכויותיהם. ו-20 שנה מאוחר יותר מאבקים אלו הובילו ל-Americans with Disabilities Act (אנ') ב-1990.
ישנן תפיסות שונות העומדות בבסיס התפיסה של ארגוני זכויות האדם של המדינה: ישראל ידועה בדאגה למוחלשים – התפיסה הייתה שזהו תפקיד המדינה. בניגוד לארצות הברית שטיפלה בבקשות האנשים בעלי המוגבלויות רק לאחר שהאחרונים נלחמו ודרשו זאת.
בישראל המדינה העניקה את הדרישות לפני בקשת האזרחים, שכן המודל הרפואי מתייחס בעיקר ללקויות האנשים. דבר שלפי המודל החברתי גם גורם באופן עקיף להסתכלות על אדם מוגבל דווקא ובעיקר דרך הליקויים שלו. המודל החברתי פותח בשנות ה-80 וטוען כי אנשים בעלי מוגבלויות אינם באמת חשים במוגבלות או בכלל כאלו, אלא שזו הסביבה שמנסה לקטלג אותם ככאלו ומנסה לשנות אותם לפי המקובל אצלה. לכן על מנת לתקן את המצב על הסביבה לקבל אנשים אלו עם מוגבלויותיהם ולהתעלם מהליקויים.
בן מנחם (1998)[6] מסבירה כי עד שנות התשעים היו מקובלות בעולם המערבי שתי גישות עיקריות:
הגישה הליברלית, לפיה המדינה מתערבת באופן מינימלי בפתרון בעיות חברתיות, לרבות זכויות של אנשים עם נכויות ולפי כך נותנת לאדם קצבת נכות רק אם אין ביכולתו להשתכר או לקיים את עצמו.
גישת מדינת הרווחה המתייחסת למגוון רחב יותר של צרכים ומפגינה גמישות רבה יותר במבחני זכאות.
החל משנות התשעים מדינות רבות החלו לפעול לקידום מדיניות לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, תוך חיזוק גישה מאוזנת המדגישה את המחויבות של האדם, המעסיק והמדינה לשינוי המצב.
רימרמן וארטן-ברגמן (2005) מציינים כי[7]
בישראל ישנם בעלי עסקים שמשלמים לעובדים עם מוגבלויות שכר מופחת, דבר שמסודר עם גופים להשמת נכים בעבודה, וזאת מתוך כך שיכולת העבודה של אנשים עם מוגבלויות היא פעמים רבות מופחתת מיכולת העבודה של אנשים ללא מוגבלות. וכן כדי שהעסקת אנשים עם מוגבלויות תשתלם למעסיק.
פלדמן וארניאס (2004)[8] מציינים מדינות שונות בתוכן ישראל, החלו לפתח תוכניות התערבות טיפוליות ושיקומיות לעידוד היציאה לעבודה הרחבת שירותי תעסוקה מוגנת ונתמכת, מפעלים מוגנים, מועדונים תעסוקתיים, מפעלונים ועד להשמה בעבודה בשוק החופשי. על מנת לקדם את התקנות לשם כך הוגדרו מדדים מעשיים להתאמות בתעסוקה בשוק החופשי עבור אנשים עם מוגבלות נפשית, שכלית, קוגניטיבית, פיזית וחושית, וכן התאמות משותפות לכל המוגבלויות. חובת הייצוג ההולם כוללת גם את איסור ההפליה כלפי אדם עם מוגבלות מתוך הנחת היסוד של המכשול העיקרי של השתלבות בשוק העבודה טמון ביחס מפלה ועמדות שליליות מצד מעבידים וארגוני מעסיקים.
בשנת 1998 חוקקה הכנסת את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998, שבא להגן על זכויותיהם של בעלי מוגבלויות, כאמור בסעיף 2 לחוק: "חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו".
חקיקת חוק שוויון זכויות, נבעה מהשאיפה להביא לידי תיקון מבני כולל שיכיל התייחסויות לכל תחומי ההפליה וההדרה של אנשים עם מוגבלויות. יוזמת החקיקה נבעה מההבנה שדפוסי ההדרה של אנשים עם מוגבלויות בתחומים שונים הם דומים למדי, וכי כולם כרוכים בהיסטוריה ארוכה של פטרונות ודיכוי, גם אם הם נבעו לעיתים מכוונות טובות ומרצון להיטיב עם אותם אנשים. עקרון היסוד שעומד מאחורי החקיקה הוא הזכויות שיש לאנשים עם מוגבלויות למחויבותה של החברה הישראלית להעניק להם זכויות אלו וכן ההכרה לעיקרון כבוד וערך האדם ועיקרון השוויון. כלומר, החברה בישראל צריכה לפעול על מנת לקדם את ענייניהם לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, לכבד אותם כבני אדם בעלי זכויות שוות ולמנוע יצירת הפליה על רקע הנכות שיש להם. ניתן לומר שעצם חקיקת החוק יש בה משום הכרה באנשים עם מוגבלויות כקהילה בעלת צרכים מיוחדים שזקוקה להגנה חוקתית.
בין השאר עוסק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בשילובם של בעלי מוגבלויות בעבודה. החוק אוסר אפליה של נכה בעבודה על כל שלביה: קבלה לעבודה, תנאי העבודה, קידום בעבודה ופרישה מעבודה. על פי חוק זה נפסק כי פיטוריו של עובד, שעקב מחלתו נאלץ להקטין את שיעור משרתו ממשרה מלאה לחצי משרה, אינם תקינים. החוק מעניק העדפה מתקנת לנכים, בקובעו: "אין רואים כאפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת של אנשים עם מוגבלות או שנועדה לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות". החוק דורש מהמעביד שיפעל למען מתן ייצוג הולם בקרב עובדיו לאנשים עם מוגבלות. גם שר העבודה והרווחה נדרש לפעול למען שילובם של בעלי מוגבלויות במעגל העבודה.
החוק המשופר למקבלי קצבת נכות היוצאים לעבוד (2009)
"ועדת לרון" הוקמה כדי לבחון את שילובם של אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה. לאור המלצות הוועדה, החל מ-1 באוגוסט 2009 נכנס לתוקף תיקון חוק הביטוח הלאומי, הבא לשפר את התנאים של מקבלי קצבת נכות שיוצאים לעבוד.
התיקון בחוק משפר את התנאים של מי שיוצא לעבוד, ואינו פוגע בזכויות של מי שלא עובד.
החוק המשופר למקבלי קצבת נכות היוצאים לעבוד – אתר הביטוח הלאומי
נכה שיצא לעבוד ייהנה מהכנסותיו מעבודותיו תוך ירידה הדרגתית בלבד ובלי פגיעה בהטבות הנלוות. הכוונה של המדיניות לעודד יציאה לעבודה לאנשים בעלי מוגבלות אך בפועל החוק נכשל כי מתברר שמי שהתרגל לחיות שנים בבית על חשבון קצבאות ביטוח לאומי יתקשה לצאת לעבודה גם אם זה משתלם כלכלית. ארלוזורוב (2010)[9] מסבירה כי החסמים העומדים בפני אנשים עם מוגבלות הם יותר מורכבים מרק שאלת השתכרותם, הם זקוקים להשלמת השכלה, להכשרה מקצועית, לרכישת כלים להתמודד עם שוק העבודה, לטיפולים פיזיים שיאפשרו להם לצאת לעבודה ולהעצמה אישית. הם גם זקוקים לשוק עבודה פתוח שיהיה מוכן לקלוט אותם על אף מגבלותיהם.
סוגי נכויות
בישראל עובר כל אדם עם נכות מבחנים שונים מטעם המוסד לביטוח לאומי, שמטרתם לקבוע את מקור הנכות שלו ואת חומרתה ובהתאם לזאת לקבוע אחוזי נכות. על פי אחוזי הנכות יוענקו לו השירותים המתאימים לו החל מסיוע כלכלי וכלה בציוד נלווה לבעלי מוגבלויות.[10]
קיימים סוגים ורמות נכות שונות על פי הביטוח הלאומי, החל מנכות קלה (כגון צליעה) ועד לשיתוק מוחלט של כל איברי הגוף. מיון הנכויות נעשה על פי רמתן, הגורם להן, והאם הן חולפות או קבועות.
מיון נכויות על פי המקור לבעיה:
נכויות ראשוניות – נכות מולדת (עקב מום מולד) או נכות עקב פציעה (הכוונה לתאונה או זדון). נגרמת על ידי תהליכים פתולוגיים של מחלה או פציעה. הנכויות הממושכות ביותר הן אלו הנגרמות על ידי מעורבות מערכת העצבים, ולרוב התוצאה מפגיעה במערכת זו היא שיתוק, על סוגיו השונים.
נכויות משניות – נכות שנרכשה בעקבות חוסר עשיית פעילות פיזית או עשיית פעילות גופנית שאינה נכונה שעלולה להוביל לכתף משותקת עם כאבים, מפרק בלתי יציב עם דלקת מפרקים ועוד. מדובר בפגיעה פיזית ועד מחלות כרוניות.
נכויות זמניות – נכות שהאדם סובל ממנה במשך תקופה מסוימת, עד להחלמתו, לעומת הנכות הקבועה, המלווה את האדם לכל ימי חייו. נגרמת בנסיבות דומות לאלה שבהן נגרמת נכות קבועה. דוגמאות לנכויות זמניות: התקף לב – בעקבותיו נדרשת תקופת החלמה שבה האדם מוגבל מבחינה גופנית, או תאונה – שעלולה לגרום לשבר המתאחה עם הזמן, אך מגביל את הנפגע כל זמן שלא התאחה.
נכות קבועה – המלווה את האדם לכל ימי חייו.
מיון נכויות על פי דרגות החומרה:
נכות קלה – מוגבלות פיזית המשפיעה על היכולת לבצע פעולות שוטפות בחיי היום-יום, למשל: צליעה קלה.
נכות בינונית – ליקוי פיזי שנותר באופן קבוע לאחר שיקום.
נכות קשה – ליקוי פיזי קשה שנותר באופן קבוע לאחר שיקום מרבי.
נכות חמורה – מוגבלות קשה, חוסר יכולת לנהל חיים נורמליים. ליקוי היוצר תופעות קליניות קשות למשל ליקויים שונים בראייה, שמיעה ודיבור. דוגמה נוספת היא שיתוק כמעט מוחלט של הגוף המגיע עד למצב של חוסר הכרה עמוק והפסקת פעילות מוחית.[11]
החולים במחלות הדורשות טיפול ממושך וביקורים תכופים בבתי חולים (כמו סרטן) נכללים גם הם תחת ההגדרה "נכים".[10]
נכה צה"ל הוא אדם שנפגע או שחלה החמרה במצבו הבריאותי עקב שירותו הצבאי בצה"ל. מעמדו של נכה צה"ל נקבע בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט–1959, ועל פיו "נכות" פירושה איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה או פחיתת כושר זה כתוצאה מהלם קרב, חבלה, מחלה או החמרת מחלה. יוכר כנכה מי שלקה בנכות בעת שירותו הצבאי ועקב שירות זה.[12][13] בטרם יחשב תובע כנכה צה"ל עליו לפנות בתביעה לקצין התגמולים(הקישור אינו פעיל). על פי חוקי מדינת ישראל, חייל שנפצע או נפגע פיזית או נפשית במהלך שירותו הצבאי – על צה"ל לשלם לו פיצויים, כולל את כל הוצאות הטיפול בפציעה. נוסף על כ, על המדינה לסדר לו עבודה לכל החיים.
ניצולי פיגועים
חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה מקנה הטבות וזכויות שונות לנפגעי פיגועים ואירועי איבה ובני משפחותיהם.[14][15] נפגעים אשר יוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגעים עקב פעולות איבה יהיו זכאים למגוון הטבות (תלוי בשיעורי הנכות): מימון טיפולים רפואיים, טיפול פסיכולוגי, מימון הוצאות שונות, תשלום על אשפוז, השתתפות בקבוצות תמיכה, תשלום גמלה חודשית ועוד. הכולל טיפול רפואי: הטיפול הרפואי כולל תרופות, החלמה ושיקום. טיפול רפואי ניתן לקבל בבתי חולים ממשלתיים ובקופות החולים. המוסד לביטוח לאומי לא מחזיר הוצאות על טיפול רפואי פרטי. וטיפול פסיכולוגי: נוסף על הסיוע הנפשי, נפגעים המתקשים בתפקודם היום-יומי זכאים למימון טיפול נפשי. נפגעי פעולות איבה אשר נכותם נקבעה בשיעור 10% ומעלה זכאי לשיקום מקצועי. נפגעי פעולות איבה אשר נכותם נקבעה בשיעור 20% ומעלה זכאים להטבות מיוחדות.[16][17][18]
ניצולי השואה
ניצול השואה שעלה לישראל לאחר 1 באוקטובר 1953 ושהה בגטו, במחנה ריכוז או במחנה לעבודת פרך או עבד בעבודות כפייה/ ילדי עובדי כפייה, זכאי למענקים מטעם המדינה והמוסד הלאומי על נכות פיזית ונפשית לו לילדיו ולנכדיו, בנוסף לטיפול שיניים.[19][20][21][22] ואם לא מקבל אותם מהמדינה ביכולתו ליצור קשר עם השלטונות הגרמניים להעברת הכספים.[23][24] שכן ארגונים רבים המתחזים לסייע לניצולי שואה לוקחים כספים אלו בטענה כי יעבירו אותם לניצולי שואה, אך שומרים אותם בכיסיהם.
אחוזי נכות הם הגדרות כמותיות למידת מוגבלותו של אדם לצורכי פיצוי על ידי רשות ממלכתית זו או אחרת. בישראל, אחוזי נכות מוגדרים על ידי המוסד לביטוח לאומי ועל ידי אגף השיקום של משרד הביטחון. שתי הרשויות אינן מגדירות את אחוזי הנכות באופן זהה. ראשית, אחוזי נכות שנקבעו על ידי אגף השיקום של משרד הביטחון חייבים לנבוע מפגיעה שאדם עבר כששירת בכוחות הביטחון (או מהחמרת מצב שעבר בגלל מדיניות רפואית כושלת של האחראים עליו בכוחות הביטחון) ואילו אחוזי נכות מהמוסד לביטוח לאומי אינם יכולים להתחשב בפגיעה שמשרד הביטחון לקח אחריות עליה. שנית, שני אנשים שנפגעו באופן דומה ועל כל אחד מהם אחראית רשות אחרת, עשויים לקבל אחוזי נכות שונים.
ככלל, אחוזי נכות מתחשבים בעיקר במגבלה של האדם הנפגע להשתלב בחברה כאזרח מועיל ומכובד. על כן, בעת קביעת אחוזי הנכות יש התחשבות בגורמים נוספים מלבד מצבו הגופני, הקוגניטיבי והנפשי של האדם. לדוגמה, המוסד לביטוח לאומי ייתן לחירש מוחלט שאינו קורא שפתיים ואינו דובר את שפת סימנים אחוזי נכות גבוהים יותר מאשר לחירש מוחלט שכן רכש כישורים אלה. כמו כן, נלקחים בחשבון קריטריונים לפיהם הנכה עובד ומנהל חיי משפחה, זוגיות וילדים, ולכן לא יקבל את אותם אחוזי הנכות כמו נכה שלא מקיים את הדברים הללו.
קצבאות ושירותים
תו חניה במקומות השמורים לנכים
לפי הגדרת המוסד לביטוח לאומי "נכה" הוא תושב מדינת ישראל בגילאים 18–65, או 18–60 לנשים, אשר נכותו הרפואית כפי שזו הוגדרה על ידי ועדת הרופאים של הביטוח לאומי מפחיתה מכושרו להשתכר כך שנקבעה לו לפחות 60% אי-כושר עבודה ושהכנסותיו לא עולות על 25% מהשכר הממוצע במשק. לאישה עקרת בית נלקחת בחשבון באותה המידה אי-יכולתה לתפקד במשק הבית ב-50% ומעלה. אנשים במדרגת אי כושר של פחות מ-75% זכאים רק לגמלה חלקית ולמעט מהזכאויות הנלוות לנכים בעלי אי-כושר עבודה מלא לצמיתות. ככל שאחוז הנכות הרפואית גבוה יותר כך עשויות להיות זכאויות נוספות. לקויות ייחודיות עשויות להקנות זכאויות ייחודיות כגון עוורים. ישנן לקויות אשר אף 40% של נכות רפואית בהן, נחשב ללקות חמורה בכל הנוגע לאחוזי אי-כושר עבודה גבוהים לצמיתות כגון נפגעי נפש.
הקריטריונים לנכות בילדים שונים מאשר במבוגרים. נכות ילד נקבעת לפי רמת התפקוד שלו ביחס לגילו ועד כמה הוא נזקק לסיוע הוריו בחיי היומיום, החל מהשגחה מתמדת או סיוע בהלבשה וכלה בצורך של הוריו להיעדר ממקום עבודתם כדי ללוות את הילד לטיפולים ואשפוזים בבית חולים.
כל אדם שהוגדר רשמית כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי ושבנוסף לכך שיעור נכותו המשוקללת הוא במדרגה משמעותית, עשוי להיות זכאי להטבות והנחות שונות מרשויות שונות, כגון הנחה בתשלום מס הכנסה וארנונה בהתאם לחומרת נכותו הכללית זאת מעבר לקצבה המוענקת לו. ההנחות אינם בהכרח גורפות ויכולות להיות תלויות בסוג הנכות כגון לבעלי מוגבלות בתנועה הזכאים לאישור חניה במקומות השמורים לנכים וכו. משרד הבריאות מממן לבעלי מוגבלויות אביזרי עזר להם הם זקוקים עקב נכותם (הליכון, מיטה הידראולית, כיסא גלגלים, מכשיר שמיעה, סד, תותבים) זאת לאחר שהנכה הגיש למשרד מספר הצעות מחיר למכשיר הנדרש. המוסד לביטוח לאומי מממן שינויים בדיור הדרושים לנכה (הרחבת פתחים למעבר כיסא גלגלים, אמבטיה וכו').
בעלי נכות קשה ביותר זכאים גם להנחה בחשמל של כ-200 ש"ח לחודשיים זאת בשל תלותם בשימוש 24/7 במוצרי חשמל לצרכים קיומיים. מכשירים כגון מחוללי חמצן, דיאליזה ביתית, מנשמים, מיטה חשמלית, טעינת עגלות, הפעלת מזגן (נכים אלו מתקשים בשמירה על טמפרטורת הגוף), מכונת כביסה פעמים ביום (החלפת בגדים ומצעים עקב אי שליטה על סוגרים), ועוד מיכשור רב.
כמו כן הם זכאים להנחה במים על כמות של 7.5 קוב (סכום של כ-80 ש"ח לחודשיים), מהסיבות הנ"ל המצריכות אותם להתקלח מספר פעמים ביום, כביסות רבות וכיוצא בזה.
במסגרת המוסד לביטוח לאומי קיים ענף נכות, המעניק קצבה חודשית או חד-פעמית לנכה. כל נכה המקבל קיצבה מהמוסד לביטוח לאומי חייב לעבור מדי תקופה בדיקה, האם יש הטבה או החמרה במצבו ובהתאם לתוצאות הבדיקה קובעת וועדה האם יחול שינוי בקצבה המוענקת לו. תוכניות ביטוח פרטיות שונות כוללות אף הן פיצוי למבוטח שהפך לנכה. פגיעות שנגרמו עקב תאונת דרכים מתוקצבות על ידי קרן מיוחדת של ביטוח.
כל נכה שדרגת נכותו נקבעה ל-60% ומעלה זכאי לקצבת נכות. כך גם לנכה שהדרגה הכוללת של אי-יכולתו להשתכר עומדת לפחות על 40% ואחד מהליקויים צבר מינימום 25%. נכות בשיעור של 75% ומעלה מזכה את הנכה בקצבה מלאה, והיא עמדה על 2,239 שקלים בשנת 2000 ובעקבות שיטת ההצמדה למדד המחירים לצרכן שיזם בנימין נתניהו בתפקידו כשר אוצר עמדה על 2,342 שקלים בלבד ב-2016. בעקבות שחיקה זו בקצבת הנכים ביחס לשכר במשק נערך מאבק הנכים להעלאת הקצבה לשכר המינימום, שבעקבותיו הועלתה במרץ 2018 סכום הקצבה ולאחר ניכוי ביטוח בריאות, סכום הקצבה החודשית המלאה מגיע ל-3,208 ש"ח בחודש, מעודכן לספטמבר 2019. כמו כן בעקבות המאבק, בוטל הקח"ן.
"קצבה חודשית נוספת", הידועה כקח"ן, תיתכן אם הנכה אינו שוהה במוסד ואחד הליקויים צבר לפחות 50%. נכה אשר נקבעה לו דרגת אי-כושר של 60%–74% זכאי לקצבה חלקית בהתאם לאחוז שנקבע.
נכה היוצא לעבודה יכול להמשיך לקבל קצבה רגילה אם משכורתו אינה עולה על 25% מהשכר הממוצע במשק (כ-2,350 ש"ח נכון לשנת 2015). במתכונת החוק הנוכחית, הכנסה מעבר לסכום זה עלולה לסכן את קצבתו ואת זכויותיו כנכה. הצעת החוק ליישום דו"ח ועדת לרון לעידוד יציאת נכים לעבודה באה לטפל במצב זה ולהפחית את קצבת הנכות בצורה הדרגתית יותר, ולמנוע את הסיבוכים הבירוקרטיים הקיימים במתכונת הנוכחית.[26] בהגיע הנכה לגמלאות (גיל 60 לנשים, 65 לגברים) מופסקת אוטומטית קצבת הנכות והנכה מקבל קצבת זקנה בלבד.
לצורך הוכחת הנכות וקבלת הקצבה בת ה-3,000 ש"ח לחודש על בעל הנכות להוכיח את נכותו בפני נציגי המוסד לביטוח לאומי. במקרה של פגיעה נפשית: להציג, למשל, מסמכים על ביקורים חודשיים אצל פסיכולוג או פסיכיאטר או תיעוד של התנהגות אלימה (למשל באמצעות תיק משטרתי). במקרה של נכות גופנית: יש צורך להוכיח נזק בלתי הפיך, כמו חוסר יכולת לזוז, ללכת, לתפקד, ולעבוד בכלל. בנוסף חוסר יכולת לעלות במדרגות הבניין בו חי הנכה, חוסר יכולת להתרחץ, וכן צורך בסיוע תמידי מצד עוזר/ת סיעודי/ת.[27]
תעודת נכות ותעודות נלוות
תעודת הכרה בנכות – הביטוח הלאומי מנפק לנכים תעודות המעידות על הכרתו בנכות. תעודות אלו הן כרטיסי פלסטיק, עליהם מופיעים פרטיו האישיים של הנכה, ציון ההכרה בו כנכה ותוספות לפי הצורך. אחת התוספות האפשריות היא תוספת המציינת זכות של הנכה (לרוב כשהנכה הוא אוטיסט) שלא לעמוד בתור – "פטור מתור". תוספת אפשרית אחרת היא ציון זכות שיש לחלק מהנכים להכניס עמם מלווה, בחינם, למקומות ציבוריים המספקים שירות ציבורי בתשלום. זאת לאחר שהנכה עצמו שילם על כניסתו.[28]
תג נכה לרכב – תעודה זו מעניקה זכויות לחנייה בחניית נכים, לנכה עצמו. היא מעניקה גם זכויות חנייה נוספות כמו פטור מתשלום בחנייה ציבורית בתשלום, זכות לחנות במקומות חנייה אסורים (אדום לבן) כשהדבר אינו מפריע לתנועה והנחה משמעותית בתשלום בטסט לרכב. תעודה זו מונפקת על ידי משרד הרישוי רק לאנשים אשר התניידותם מסכנת את בריאותם ופוגעת באופן חמור בעצמאותם. זאת ע"פ קריטריונים שקבע ובודק משרד הרישוי.
תג נכה לאוטובוס – מאפשר נסיעות במחיר מוזל באוטובוס.[29][30]
תעודת נכה צה"ל – מונפקות על ידי רשויות אחרות לגמרי, מעניקות החזר עבור כלל ההוצאות והתשלומים הנדרשים לטיפול בנכות, בנוסף להשלכות שגרמו.[32]
הטבות מס למעסיק[דרושה הבהרה] – אם מעסיק או חברה מסוימת מעסיקים בעל מוגבלות, בעל העסק מקבל החזרים מסוימים מטעם המדינה.[33]
פטור ממס הכנסה
סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה מעניק פטור ממס הכנסה להכנסה מיגיעה האישית של עיוור או של נכה שנקבעה לו נכות של 100% (ובמקרים מסוימים נכות של 90% ויותר). גובה הפטור בשנת 2017:
כאשר נקבעה נכות כאמור לתקופה של 365 ימים או יותר: 606,000 ש"ח.
כאשר נקבעה נכות כאמור לתקופה שבין 185 ימים לבין 364 ימים: 72,720 ש"ח.
כאשר ההכנסה מיגיעה אישית של נכה כאמור נמוכה מ-72,720 ש"ח לשנה, תהיה פטורה ממס גם הכנסתו שלא מיגיעה אישית, עד לסכום כולל של 72,720 ש"ח.
לבעלי מוגבלויות בישראל הזכות לנגישות למקומות ציבוריים. זכות זו מעוגנת בחוק התכנון והבניה החל מ-1 באפריל1972. על פי חוק זה חייב כל מבנה ציבורי שנבנה בישראל לכלול אמצעים שיאפשרו גישה לבעלי מוגבלויות. ישנם חוקי נגישות נוספים בישראל והבולט שבהם הוא התיקון משנת 2005 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
נכה אשר נקבעה לו דרגת נכות רפואית של 20% ומעלה זכאי לסיוע באבחון ושיקום מקצועי. אבחון כישוריו נערך לרוב במרכזי הכשרה מיוחדים ברחבי הארץ, שם הוא מקבל הכוונה כללית. שירות השיקום המקצועי כולל מימון שכר לימוד למסגרת הלימודית הנבחרת, מימון מלא של החומר הלימודי הנדרש, מימון הוצאות הנסיעה למקום הלימודים, ונכה אשר אינו זכאי לקצבת נכות יקבל גם דמי שיקום במשך תקופת האבחון כמו תקופת הלימודים. לאחר סיום מסגרת הלימודים, הנכה זכאי לסיוע במיקומו בשוק העבודה.
שיקום היא פעולה שבה חל ניסיון להחזרת אדם ככל האפשר לתפקוד נורמלי ותקין. השיקום הוא רצף תהליכים המסייעים לאדם בעל מוגבלויות להגיע לרמה מקסימלית של תפקוד. הוא נועד לאפשר לאדם הנכה אוטונומיה ולהכינו לקראת השמה במקומות תעסוקה (גמליאל, 1985; טלר, 2001; פלדמן, 2007). מטרתה של מסגרת השיקום היא לסייע לאדם המוגבל בכל דרך אפשרית: טיפולים פיזיים, טיפולים נפשיים, טיפולי רווחה, מציאת עבודה, מלגות שונות ללימודים וקצבאות הניתנות לבעלי מוגבלויות ועוד. סך הכול קיימים שלושה סוגים של שיטות סיוע: אמצעים פיזיים (תרגילים ותנוחות שונות), מכשירי עזר מכניים, וטיפול פסיכו חברתי. כל אדם נכה במדינת ישראל, זכאי לזכויות רפואיות על פי חוק, בתנאי שהוא משלם דמי ביטוח לאומי. כספים אלו קבועים על-פי חוק ומטרתם לשפר את איכות ורמת החיים של הנכה בצורה ניכרת. לאחר שמכיר ביטוח לאומי במגבלת הנכה, הוא תחילה בודק אם אכן נכותו פוגמת ביכולתו לפרנס את עצמו ולקיים שגרת חיים יום-יומית. ישנם מבחנים שונים הנערכים על ידי ביטוח לאומי כדי לקבוע אחוזי נכות, אשר מקנים זכויות שונות ועל כן יש להבין תחילה את אופי הפציעה או רמת הנכות של הנכה. נכה בדרגת נכות של 20% (ומעלה) זכאי לסיוע בשיקום ואבחון מקצועי. מטרתו של חוק שוויון זכויות לבעלי מוגבלות במדינת ישראל היא שילובם של בעלי מוגבלויות בעבודה והענקת העדפה מתקנת לבעלי מוגבלויות. חוק נוסף שנחקק למען בעלי המוגבלויות בישראל הוא החוק למען נגישות הנכה בישראל – על פיו כל מבנה ציבורי שנבנה בישראל חייב על פי חוק לכלול אמצעי גישה לבעלי מוגבלויות. אדם נכה בישראל זכאי לזכויות רבות: חלק מהבעלי המוגבלויות זכאים לתו חנייה לנכה – לשם הניידות והנוחות, הקלות בתשלומי ארנונה, פטור ממס הכנסה, זכויות מול כל גוף ממשלתי, הנחות שונות בכל משרד ממשלה, אגרות לימוד קבלת סיוע בניידות, חברות סיעוד, מרכזי מגורים לשם עזרה במגורים עצמאיים והטבות וזכויות רבות אחרות.
ההיסטוריה של תעסוקת אנשים עם מוגבלויות
ברנס (2000)[34] טוען כי בעבר, כאשר עבודה הייתה מבוססת על עקרונות של צורך חברתי, התחייבות ותלות הדדית, קיבלו אנשים עם מוגבלויות לעבודה. כמעט חצי מיליון עובדים מוגבלים עזרו בכל מיני רמות במאמץ המלחמתי בשנת 1939–1945 בתקופת מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הרבה מהממשלות הכניסו מאמצים לתחזק את המצב ולהמשיך להעסיק אנשים בעלי מוגבלויות מתוך התחייבות חברתית שהרגישו כלפי העובדים ואלו שנפצעו במלחמה. בהמשך ההעדפות הממשלתיות השתנו וגם המדיניות השתנתה בשוק העבודה שהמרכזיות בה היא תפוקה ורווח.
התפיסות שלנו לגבי מוגבלות כמו גם של משמעות של עבודה זה בעצם יצירה חברתית וזה יכול להשתנות. הגלובליזציה של הכלכלה העולמית וההתפתחויות טכנולוגיות מאז שנת 1945 מציעים הרבה אפשרויות של תעסוקה לאנשים עם מוגבלויות. למרות חקיקה שנעשתה נגד הפלייה של אנשים עם מוגבלות בפועל עדיין נמשכה ההפליה נגד אנשים עם מוגבלויות, החברה עדיין מסתכלת על האדם עם הנכות בגישה שהלקות היא הגורם למגבלות ולא הדרך שהחברה מאורגנת ולכן כל הבקשות הלגיטימיות של אנשים עם מוגבלות לשינויים והתאמות בעבודה נראים לא הכרחיים ולא מציאותיים.
חסמים ואפליה בעולם התעסוקה של אנשים עם מוגבלויות
על פי פלדמן, דניאל-להב וחיימוביץ (2007),[35] בצד האפליה הישירה קיימים גורמים וחסמים נוספים רבים כך, למשל, סביבת העבודה הפיזית ונוהלי העבודה, אשר מגדירים את דרישות התפקיד ונאחזים כנתונים מובנים מאליהם, מעוצבים ומוגדרים מבלי להביא בחשבון את צורכיהם של אנשים עם מוגבלויות. יש הסכמה אוניברסלית שאנשים עם מוגבלות נמצאים בעמדה נחותה בשוק העבודה של היום. אנשים עם מוגבלות או שהם מובטלים או שנמצאים במקומות עבודה שלא מותאמים ליכולות שלהם. חוסר שוויון נמצא לא רק בגלל המגבלות של האדם. בחברה המערבית החל מהמאה השמונה עשרה משמעות העבודה מבוססת על ערכים ועקרונות מסוימים: רדיפה אחרי רווח מקסימלי, עבודה על פי משכורת ותחרות של עובדים.
כל זה משפיע לרעה על אנשים עם מוגבלות. המגבלה בתפקוד תגרום לאי העסקה. אנשים עם מוגבלות לעיתים לא מחפשים עבודה כי מראש ידחו אותם בעקבות הפליה.
בשנת 2021 שודר סרט "תנו לעבוד" על בעיות תעסוקת אנשים עם מוגבלויות בישראל.
סיוע של ארגונים פרטיים וקבוצות תמיכה למשפחות
בהקבלה למדינות נוספות בעולם גם בישראל קיימים ארגונים פרטים המסיעים לבעלי מוגבלויות בדרכים שונות, בסיוע נפשי וחומרי (במישור התעסוקתי ובהלוואות). ארגונים אלה מתחלקים לפי סוג נכות (כדוגמת טיפול בנכויות קשות), גילאים (כגון התעסקות עם גיל צעיר), סיבת הנכות (כגון תאונות עבודה או נפגעי איבה), דרך הסיוע (סיוע נפשי או סיוע חומרי) ועוד.
קיימים גם ארגונים פרטים המסייעים למשפחות בעלי המוגבלויות בדרכים שונות, כמו בסיוע נפשי לאור המצב אליהם נקלעים בני משפחתם.[36][37]
זכותו של הנכה לקבל את התנאים האופטימלים ביותר כפי שזוכה להם כל אדם במדינת ישראל. כדי להעלות את איכות חייו של הנכה יש ליצור איזון בין צרכיו, רצונותיו וכישוריו. נכות של אדם נקבעת לפי רמת התפקוד שלו ועד כמה הוא נזקק לסיוע של הזולת בחיי היומיום. למשל, קיימים מקרים של ילדים בעלי מוגבלויות אשר זקוקים להשגחה מתמדת, ואחרים זקוקים לסיוע רק בהלבשה או במספר פעולות אחדות בלבד. הוריי הילד הנכה נאלצים פעמים רבות להיעדר ממקום עבודתם כדי ללוות את הילד לטיפולים ואשפוזים בבית חולים (טלר, 2001; רימרמן, 1986). הילד הנכה משולב לעיתים בכיתות רגילות ולעיתים בכיתות של החינוך המיוחד. שילובם של הילדים בעלי מוגבלויות במסגרות הרגילות עשוי לטפח תחושת שייכות לקהילה, לעודד ערכים של כבוד ולהבטיח נגישות חברתית לילדים בעלי מוגבלויות ומשפחותיהם. שילובם כבר בגיל הרך מעודד תקוות להשתלבותם העתידית בקהילת הבוגרים. לצורך התפתחות תקינה של הילד חשובה היכולת שלו ליצור מערכות יחסים עם חברים בני גילו ויכולתו לטפח ידידויות. קיימים ילדים בעלי מוגבלויות עם ליקויים בתחום השפה והלשון שלהם קשיים רבים ביצירת קשרים חברתיים הדדיים עם חברים בני גילם. לעיתים, במקרים שאינם חמורים משתתף הילד הנכה גם בפעילויות ושיעורי חינוך גופני בבית הספר. כמו כן, למען צרכיו של הילד הנכה קיימים בבתי הספר מעברים נגישים לכיסאות גלגלים. קושי ראשוני של בעלי מוגבלויות הוא בטווח הפעילות החברתית שהנכה מסוגל לפעול בה. ועל כן, למען בעלי הנכות, ארגונים שונים שואפים ליצור אלטרנטיביות חברתיות, חלקם מיועדים רק לבעלי מוגבלויות ומספקים הווי וחוויה (כגון ארגון קו לחיים) וחלקם שואפים לשלב בעלי מוגבלויות בחברת אוכלוסייה שאינה נכה פיזית (כגון בית הגלגלים) (טלר, 2001; פלדמן, 2007; רימרמן, 1986).[38]
קושי ראשוני של בעלי מוגבלויות הוא בטווח הפעילות החברתית שהנכה מסוגל לפעול בה, כך ילד נכה אינו יכול בהכרח להשתתף בכל הפעילות של תנועות הנוער הרגילות. קושי נוסף הוא הצורך שלו בהזדקקות להוריו או גוף תומך לצורך כל פעילות שברצונו לעשות. ארגונים שונים שואפים ליצור אלטרנטיביות חברתיות, חלקם מיועדים לבעלי מוגבלויות ומספקים הווי וחוויה חונכות אישית עם שילוב באוכלוסייה שאינה נכה פיזית (כגון ארגון קו לחיים) וחלקם עובדים על התקדמות בחיים השמה לעבודה חוגים שבועיים וקשרים חברתיים עם אוכלוסייה שאינה נכה פיזית (כגון בית הגלגלים).
אנשים עם מוגבלויות עשויים להיתקל בקשיים במגורים עצמאיים. לשם כך מוקמים מרכזי מגורים מוגנים ייעודיים. במרכזים חדרי מחשבים, חדרי יצירה, ואולמות לצורך פעילויות חברתיות מאורגנות. הפעולות עשויות להיות מאורגנות על ידי מרכז המגורים או על ידי מתנדבים, במסגרת מחויבות אישית, תנועת נוער (כדוגמת כנפיים של קרמבו, המשלבת בני נוער עם ובלי צרכים מיוחדים) או באופן פרטי. דוגמה למרכז כזה היא "בית קסלר" שבקריית חיים. בעלי מוגבלויות רבים אינם מוגבלים בבחירת עבודתם כלל. בעלי מוגבלויות בעלי כושר עבודה מוגבל עשויים למצוא עבודה במסגרת מפעלים ייחודיים, כגון מפעלי "המשקם" או בעזרת עמותות דוגמת "עמותת שיקום אחר". הם עשויים ליצור עבודות אמנות, אשר משווקות בדרך כלל על ידי מרכז המגורים או מרכז התעסוקה בו הם עובדים. הארגון הבין-לאומי אמני הציור בפה או ברגל פעיל בישראל משנת 1965 וחבריו הם ציירים נכים, אשר הארגון משווק את מוצריהם, בין הנפוצים בהם הם לוחות שנה ואגרות שנה טובה.
בישראל מתקיימות פעילויות מוזיקליות שונות המשלבות בעלי מוגבלויות, בדגש על מוגבלות שכלית. בין פעילויות אלו ניתן לכלול את פרויקט המקהלות "מעבר לקול", אשר מתבסס על מודל לשילוב שיווני במוזיקה שפותח בשנת 2015 על ידי המוזיקאי והיזם החברתי אורי שחר. במקהלות ניתן דגש על צמצום הפערים בין המשתתפים, על ידי מספר עקרונות: בניית תוכנית חברתית מלווה, הצבת רף מוזיקלי ומרכיבי פעילות לפי רמה משותפת, קביעת מסגרת פעילות קבועה, קביעת מדדים משותפים להצלחה, איזון במספר זמרים דומה מכל קבוצה ושימוש במרכיבים תומכי שילוב מהמדיה החברתית.[39]
מגורים ולימודים
המדינה מממנת חלק מהוצאות המגורים במעון – פנימייה של צעירים בעלי מוגבלויות שכליות וגופניות, המסייעים גם בפיתוח, לימודים והשכלה.[40][41][42]
בכלל מרכזי נפגעי הנפש בישראל ישנם מדריכי/ות פעילות תעסוקה, המסייעים בשיקום נפגעי נפש וסיוע להם למצוא ולחזור לעבוד. בנוסף המדינה מעמידה תקנים ייעודיים לבעלי מוגבלויות ונכות נפשית. ולעיתים אף מתירים לאלו לצאת בשעות העבודה לרופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים. משרד הכלכלה והתעשייה מקדם תוכניות סיוע לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה. התוכניות מציעות סיוע למעסיקים ובמקביל מתמקדות במיצוי היכולת האישית של העובד, במטרה להגדיל את מספר המועסקים בקרב אנשים עם מוגבלות, תוך שיפור רמת החיים, השכר ותנאי העבודה.[43][44]
על פי אלפסי (2010)[45] מצב התעסוקה הנוכחי של אנשים עם מוגבלויות בישראל ובעולם הוא עגום למדי, 18.1% מאוכלוסייתה של מדינת ישראל הם אנשים עם מוגבלויות ושיעור התעסוקה בקרבם עומד על 43.2% נכון לשנת 2011. ממוצע שכרם נמוך כ-1,200 ש"ח לעומת עובדים ללא מוגבלויות. אחד הגורמים המרכזיים היא ההפליה הישירה, כלומר קיומם של דעות קדומות והנחות סמויות בדבר אי יכולתם של אנשים עם מוגבלויות להיות חלק משוק העבודה. על פי סקר של משרד התמ"ת מעסיקים חושבים שאנשים עם מוגבלויות הם יעילים פחות, מתאימים פחות לעבודה עם קהל, יוצרים השפעות שליליות על יתר העובדים וזוכים בהגנות יתר מפני פיטורין. ככלל, מעסיקים חשים כי מוקד העסקתם של אנשים עם מוגבלויות נעוץ בחסד, ולא בשיקול כלכלי, וחלקם גם מאמינים כי שילובם של אנשים עם מוגבלויות באוכלוסייה של המועסקים אינו תפקידו של השוק החופשי, אלא של המדינה.[46][47]
כיום קיימים תיאטרונות המאפשרים לבעלי מוגבלויות ששוחררו מאשפוז להביא עצמם לידי ביטוי דרך משחק ותיאטרון.[48] ואתרי היכרויות למפגשים בין צעירים.[49]
סטיגמה כלפי אנשים עם מוגבלויות
סטיגמה משקפת את התרבות והחברה. היא מייצגת ראייה לחיים ומערכת של מבנים אישיים וחברתיים. הסטיגמה משקפת תהליך אשר יוצר קטלוג חברתי. השפעת הסטיגמה מורגשת מקבוצה דומיננטית, קבוצת הכוח, אשר היא הקובעת איזה שוני מקובל או לא מקובל.
על פי קולמן בראון (2006),[50] כל סטיגמה מייצגת את השיפוט הערכי של הקבוצה הדומיננטית. היא מבוססת על שוני אנושי בין אנשים ולכן כל אחד יכול למצוא את עצמו כבעל סטיגמה. הסטיגמה היא תלוית תרבות ותקופה והיא עניין של השוואה חברתית.
סטיגמה מאפשרת לחלק מהאנשים להרגיש עליונות כלפי האחר, כדי שהאדם ירגיש טוב כלפי עצמו. יש אנשים שמתנהגים בצורה מוזרה אך הם בעלי השפעה וכוח ולכן המוזרות שלהם אינה מקוטלגת כסטיגמה. לכוח והשפעה חברתית יש תפקיד מרכזי. אנשים שלא בעלי הסטיגמה מעבירים מסר של נחיתות לבעלי הסטיגמה וע"י דחייה חברתית ובידוד חברתי וחוסר ציפייה מהם, אנשים הופכים להיות תלותיים חסרי אונים וילדותיים מפני שזה מה שמצופה מהם. הדחייה החברתית קשורה גם לאדם עצמו וגם לסביבתו הקרובה לו. סטיגמה מתרחשת כאשר יש שליטה חברתית קיימת או כאשר השוני הלא רצוי מוביל לאיזשהו הגבלה בתנועתיות חברתית ופיזית ויוצרת מחסומים אשר יכולים למנוע מהאדם לממש את הפוטנציאל שלו.
ישנן משמעויות עצומות לזהות הסטיגמטית של אדם על ההערכה העצמית שלו, הכבוד והביטחון שלו ולעיתים קרובות יש לכך תוצאות מרחיקות לכת בכל תחומי החיים.
עבור רבים עם מחלות ומצבים רפואיים, סטיגמה היא עובדה שיש להתמודד איתה באופן יום-יומי.
המודל של פרסונס[51]הגדיר את תפקיד החולה כמצב של חריגה חברתית בהקשר לציפיות חברתיות, מוסדיות, סנטימנטים וסנקציות:
הסטיגמה היא סוג של ניגוד בין הזהות החברתית בכוח לזו שבפועל. האפיון כשלעצמו אינו בעל ערך טוב או רע, אלא תמיד נבחן בהשוואה למשהו אחר.
לאדם בעל הסטיגמה יש שוני לא רצוי ולא צפוי. כאשר נוצרה קבוצה על בסיס סטיגמה כלשהי, ייתכן ויתארגנו אנשי הקבוצה ויקימו משרד או ארגון שיקדם את ענייניהם. בדרך כלל מדובר ביצירת תווית מיטיבה יותר של הסביבה כלפי בעלי הסטיגמה.
ישנם שני שלבים ראשוניים שמתרחשים אצל האדם בעל הסטיגמה:
הגילוי של האדם כי הוא בעל סטיגמה מסוימת.
למידה והפנמה של נקודת המבט הנורמלית ורכישת סברותיה של החברה ביחס לזהות וביחס לשאלה איך זה להיות בעל סטיגמה.
המסגרת להבנת מה גורם לסטיגמה במקום העבודה, מחולקת לשלוש בעיות:
ידע – נובע מחוסר הבנה או בורות כלפי אנשים עם מוגבלויות.
גישה – דעות קדומות כלפי אנשים, התייחסות נובע מדעות קדומות.
ההתנהגות עצמה כלפי אנשים עם מוגבלויות היא ההפליה עצמה.
מסקר אותו ערך משרד התמ"ת ב-2009 וביקש לבדוק מדוע מעסיקים לא פונים לאנשים עם מוגבלויות, נמצא כי לדעת המעסיקים אולי יש משהו שיגרום ויאיים על הביטחון של לקוחות או אנשי צוות עצמם בהתנהגות עצמה, אולי אדם לא יעמוד בלחץ של העבודה וזה יגרום למשבר, או התנהגויות לא רצוניות ומוזרות שיכולות להרתיע את האנשים העובדים במקום[53] כמו כן יש סיכוי שאנשים עם מוגבלויות לא יעשו את העבודה בצורה הטובה, יחסירו הרבה, לא יביאו את התפוקה הנדרשת.
