הפרח בצבע לבן-תכלכל ומכאן שמו. עלי הכותרת מחודדים וערוכים בדורים (בצורת עיגולים) מרובים. הגביע בצמח זה משתנה לעלי כותרת, ואלה משתנים לאבקנים. ריבוי האיברים, והמעבר בין עלי הכותרת לאבקנים, מעיד על מוצאה הקדום של הנימפאה.
השפעות פסיכולוגיות ופסיכואקטיביות
מחקרים הראו שלנימפאה הכחולה יש תכונות פסיכואקטיביות, ויכול להיות ששימשה לטקסים דתיים במצרים העתיקה ובמספר תרבויות דרום אמריקאיות עתיקות. מינון של בין 5 ל-10 גרם גורם לגירוי עדין, שינוי בתהליכי מחשבה, תפיסה חזותית מוגברת וחזיונות עדינים בעין סגורה.
פרח זה קרוב לפרח הנלומבו (Nelumbo), הידוע גם כפרח הלוטוס הקדוש. פרחי הנלומבו ופרחי הנימפאה מכילים את האלקואידיםנוציפרין (Nuciferine) ואפורפין (Aporphine). תכונות אלו הופכות את הנימפאה אפשרות הגיונית (ביחד עם עוד מספר פרחי לוטוס) בנוגע לפרח שאוכלי הלוטוס המיתולוגיים אכלו בסיפור האודיסאה.
בתרבות המודרנית הפרח משמש כדי לרקוח מספר משקאות, כגון משקה חליטה, יין ומרטיני של לוטוס כחול. המתכונים לרוב המשקאות הללו כוללים השריית עלי הכותרת במים עד שלושה שבועות. תה לוטוס נרקח על ידי הרתחת הפרח השלם במים ל-10-20 דקות.
בעבר הצמח היה נפוץ בנחל הירקון ובמעיינות אחדים בעמק זבולון ובנחל סעדיה. בגלל זיהום נחלי החוף נפגעה תפוצתו, והיום תפוצתו קטנה. לפיכך, לאחר ניקוי הירקון לקחו זרעים של הצמח מגן המקלט של אוניברסיטת תל אביב, והשיבו אותו לירקון. הנימפאה גדלה גם באזור עמק החולה.
שימושים של הצמח בעבר
בעבר הכינו מפירות הנימפאה קמח לאפיית לחם, ואכלו את שאר חלקיו. כמו כן הפרעונים הקדומים נהגו לאכול את הניצן או את הפרח שגורם לחידוד החושים.
