המשלים מגיעים ממגוון רחב של מקורות, ובמרכזם תכונות של בעלי חיים, חרקים ובני אדם. הם נשענים על אוספי איזופוס של רומולוס ובבריוס (Babrius), אך נכתבים בווריאציה שונה.
חלק מהסיפורים במשלי איזופט מופיעים בהם בפעם הראשונה וייחודם בכך שבמרביתם מופיעים בני אדם. חלק מהמשלים הם גרסה אחרת של סיפור מוכר, דוגמה לכך הוא משל "הכלב והשתקפותו", שבמרכזו כלב המגיע לנהר כשהוא אוחז בפיו עצם, כשהוא רואה בנהר את השתקפותו, הוא חושב שהוא מביט בכלב אחר עם עצם בפיו. מתוך כוונה לנסות ולקחת מהכלב האחר את העצם, הוא פותח את פיו, וכך מאבד בעצמו את העצם שהייתה אצלו. בסיפורו של איזופוס הכלב מחזיק בעצם, ובסיפורה של דה פרנס בגבינה.
מוסר השכל
מוסר ההשכל בסיפורים נלקח מההתנהגות של הדמויות, והוא משקף את החברה הפאודלית של זמנה של דה פרנס, ואת הדאגה לרווחת הפרט בחברה. דה פרנס מבקרת את אלה המנצלים את מעמדם וקשובה למצוקתם של המקופחים. מרבית ביקורתה מופנית כלפי אי השווין של מערכת המשפט.
