אלעד הוא נצר למשפחת פיקובסקי, אחת מארבע המשפחות האשכנזיות שחיו לאורך המאה ה-20 בביירות, לבנון. אביו, אברהם, יליד ביירות ואמו, קלרה, לבית הלר, ילידת בוקרשט, רומניה הקימו את ביתם בקריית אליעזר בחיפה. אלעד סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר בית חינוך תיכון ("תיכון חדש") בחיפה (1969).
שירות צבאי
אלעד התגייס לצה"ל ושירת בתפקידים שונים במשטרה הצבאית והתקדם עד לתפקיד מדריך ראשי של בית הספר למ"צ בדרגת רב-סרן.
החל משנת 1982 עבר אלעד לשרת במנהל האזרחי ביהודה ושומרון ושימש בין השאר בתפקידים: יועץ לענייני ערבים בנפת ג'נין וסגן מושל נפת ג'נין. בשנת 1984 נשלח אלעד לשמש כמושל אזור צור ביחידת הקישור ללבנון (יק"ל) שם היה אחראי להפעלת השירותים האזרחיים בגזרת צור וכן להקמת, חניכת והפעלת גדוד צד"ל שפעל בגזרה (1984–1985). בתום נסיגת צה"ל מלבנון עבר לשמש כמפקד גזרת בינת ג'ביל ברצועת הביטחון שם היה ממונה על הקמת המיליציות השיעיות והנוצריות שפעלו מול ארגוני אמ"ל וחזבאללה ולחניכת והפעלת גדוד צד"ל בגזרה.
בשנים 1986–1987 שימש אלעד כעוזר היועץ לענייני ערבים במשרד מתאם הפעולות בשטחים/משרד הביטחון ובסוף שנת 1987 התמנה לתפקיד מושל נפת ג'נין שם פעל ארבע שנים כשהמשימה העיקרית הייתה אז ההתמודדות מול האינתיפאדה הראשונה. אז, עבר אלעד לשמש כמושל נפת בית-לחם בדרגת אלוף-משנה (1991–1994).
בשובו מלימודי התואר השני בארצות הברית, ומיד לאחר החתימה של מדינת ישראל על הנספח הביטחוני של "הסכמי אוסלו" (1995), הקים אלעד את מערך התיאום והקישור הביטחוני עם הרשות הפלסטינית (רש"פ) באיו"ש/הגדה המערבית ושימש בתפקיד זה שלוש שנים, עד 1998 עת פרש מצה"ל.
בשנים 1998–2002 שימש אלעד כשליח מטעם הקרן הקיימת לישראל בארצות הברית לגיוס משאבים והסברה. נוכח אירועי "אינתיפאדת אל-אקצא" (2000) התבקש אלעד לשמש במקביל לתפקידו, כפרשן בתחנות הטלוויזיה האמריקניות והאירופאיות למה שהתרחש ברחבי ישראל וה"שטחים" באותה עת.
פעילות אקדמית
אלעד הוא בוגר תואר ראשון באוניברסיטת חיפה בהיסטוריה של המזרח-התיכון ובחינוך מיוחד ותואר שני במינהל ציבורי בבית הספר לממשל ע"ש ג'והן קנדי באוניברסיטת הרווארד בקיימברידג', מסצ'וסטס. ללימודי התואר השני יצא אלעד מטעם "קרן וקסנר" (1994-1995).
ב-2002, לאחר שובו ארצה מארצות הברית, החל אלעד לשמש כמתאם מחקרי ביטחון לאומי במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון שם היה שותף למספר מחקרים ברמה הלאומית (2004–2011) בתחומים כגון: כלכלת הביטחון הלאומי, ביטחון לאומי וחברה ועוד. במקביל סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי א"י כשמחקרו היה על הממשל הישראלי ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים בעשור הראשון (1967–1976).
מאז שנת 2004 מלמד אלעד באקדמית גליל מערבי בחוג הרב תחומי קורסים כמו: החברה הפלסטינית, התנועה הלאומית הפלסטינית, יחסי ישראל והפלסטינים, סמינריונים אודות המנהיגות הפלסטינית ועוד. הוא לימד שנתיים באקדמית תל אביב-יפו (2018-2020) קורס בשם "סוגיות מרכזיות בסכסוך הישראלי-פלסטיני".
Amit, K., Elad, M., Arian, A., Fleischer, N., Friedlander, N. (2005). The concept of national resilience. Haifa: Samuel Neaman Institute.
Fortuna, C., & Elad, M. (2008). National Program for the Chemical Industry in Israel. Haifa: Samuel Neaman Institute.
Shner, D., Naor, A., First, E., Liran-Alper, D., Mendelzis, L., Davidson, R., Maoz, N., Hagai, H., Jacobowitz, S., Elad, M., Solomon, m. (2008). Trustee Document - Research on Israel's Public Diplomacy: A Joint Project for the Samuel Neaman Institute at the Technion and the Israeli Foreign Ministry. Haifa: Samuel Neaman Institute.
Horwitz, A., & Brodet, D. And another list of scholars, Elad, M.P. (2009). Israel 2028: Vision and Strategy for Global Society and Economy. Tel Aviv: Samuel Neaman Institute.
Fortuna, C., Shivib, A., Coral-Suday, D., Elad, M., Lavie, J. (2010). Innovation in Israel 2010 – Implementation
Elad, M. (2012). The Birth of the core issues: the West- Bank and East - Jerusalem under Israeli administration from 1967-1976, (Part 1), Israel Affairs, 18(4), 577-595.
Elad, M. (2014). The Birth of the core issues: the West- Bank and East - Jerusalem under Israeli administration from 1967-1976, (Part 2), Israel Affairs, 20 (1), 75-86.
ביקורת על ספר Moshe Elad, If You Wish it - It is the West Bank: The Israeli Regime in the West Bank in the First Decade, 1967-1976 (Haifa: Pardes Publishers, 2015) בתוך: Bustan: The Middle East Book Review. Vol. 8, No. 1 (2017), pp. 91-96
