Sunset, Haywagon in the Distance, Sunset: A Scene in Brazil
פרסים והוקרה
היכל התהילה של אמני פלורידה
מרטין ג'ונסון הייד (Martin Johnson Heade; 11 באוגוסט1819 – 4 בספטמבר1904) היה צייר אמריקני, שנודע בזכות נופי ביצות המלח שלו, נופי הים וציור ציפורים טרופיות (כמו יונק דבש), כמו גם פרחי לוטוס וטבע-דומם אחרים. סגנון הציור שלו ונושאיו, אף שמקורם ברומנטיקה של אותה תקופה, נחשבים על ידי היסטוריונים לאמנות כסטייה משמעותית מאלו של בני דורו.[1]
ביוגרפיה
ילדות וקריירה מוקדמת
הייד נולד (בשנת 1819) וגדל בלומברוויל, פנסילבניה, יישוב קטן ליד נהר דלאוור שבמחוז באקס, פנסילבניה. עד אמצע שנות החמישים של המאה ה-19, משפחתו ניהלה את מה שמכונה חנות ומשרד הדואר למברוויל, החנות הכללית היחידה של היישוב. (האיות המשפחתי של השם היה Heed).[2]
הייד קיבל את הכשרתו הראשונה לאמנות מהאמן אדוארד היקס, שגר בניוטון הסמוכה, ואולי גם מבן דודו של אדוארד, תומאס היקס. הוא נסע לאירופה וחי שנתיים ברומא. הוא הציג לראשונה את עבודתו בשנת 1841, באקדמיה לאמנויות יפות בפנסילבניה בפילדלפיה, ושוב בשנת 1843 באקדמיה הלאומית לעיצוב בניו יורק. הייד החל להציג באופן קבוע בשנת 1848, לאחר נסיעה נוספת באירופה, והפך לאמן נודד עד שהתיישב בניו יורק בשנת 1859.[3]
התעניינותו של הייד באזורים הטרופיים הוצגה לפחות בחלקה מההשפעה של הציור המונומנטלי של צ'רץ' "לב האנדים" (1859), הייד נסע לברזיל בין השנים 1863–1864, שם צייר סדרה רחבה של יצירות קטנות, ומתארות יונקי דבש. הוא התכוון לפרסמן בספר מתוכנן שכותרתו "אבני חן של ברזיל", אך הספר מעולם לא יצא לאור בגלל קושי כלכלי וחששותיו של הייד מאיכות הרפרודוקציות. בכל זאת הייד חזר פעמיים לאזורים הטרופיים, בשנת 1866 נסע לניקרגואה, ובשנת 1870 לקולומביה, פנמה וג'מייקה. הוא המשיך לצייר יצירות רומנטיות של ציפורים טרופיות ועלווה שופעת גם בקריירה המאוחרת שלו.
ביצות מלח
העניין העיקרי של הייד בנוף, והעבודות שעבורן הוא אולי ידוע בעיקר, היו ביצת המלח והחוף של ניו אינגלנד. בניגוד לתצוגות של אסכולת נהר ההדסון שהדגישו הרים, עמקים ומפלים, נופי הביצות של הייד נמנעו מלפאר את הטבע. במקום זאת הם התמקדו במרחבים של נוף מאופק, והשתמשו במוטיבים חוזרים הכוללים ערמות חציר קטנות ודמויות. הייד גם התרכז בתיאור האור והאווירה בסצינות הביצה שלו. יצירות אלה ודומות להן הביאו כמה היסטוריונים לאפיין את הייד כצייר לומניסטי.
שנים מאוחרות
מרטין הייד, נוף ביצות
הייד התחתן ועבר לסנט אוגוסטין, פלורידה בשנת 1883. הוא נשאר שם והמשיך לצייר עד מותו בשנת 1904. במהלך שנותיו המאוחרות בסנט אוגוסטין, צייר הייד טבע-דומם של פרחים דרומיים, במיוחד פרחי מגנוליה שהונחו על קטיפה. זה היה המשך להתעניינות טבע-דומם שפיתח בשנות ה-60 של המאה ה-19. עבודותיו הקודמות בז'אנר זה מתארות בדרך כלל תצוגת פרחים מסודרים באגרטל מקושט בגודל קטן או בינוני על שולחן מכוסה בבד.
הייד היה האמן האמריקני היחיד בן המאה ה-19 שיצר גוף כה נרחב של יצירות הן בדומם והן בנוף.
היסטוריונים לאמנות לא הסכימו עם הדעה הרווחת כי הייד הוא צייר אסכולת נהר הדסון. נופיו גרמו לשילובו של הייד בתערוכה של ציירי אסכולת נהר ההדסון במוזיאון המטרופוליטן בשנת 1987.
על פי קטלוג התערוכה, רק כ-40 אחוז מציוריו היו נופים. רוב הציורים היו טבע דומם, ציורי ציפורים ודיוקנאות, נושאים שאינם קשורים לאסכולת נהר ההדסון.
הייד התעניין פחות בתצוגות מדויקות טופוגרפית מאשר ציירי נהר ההדסון, ובמקום זאת התמקד ברגש ובהשפעות האור.
מורשת
הייד לא היה אמן מפורסם בתקופתו, ובמשך רוב החלק הראשון של המאה העשרים כמעט ונשכח. התעוררות מחודשת של התעניינות באמנות אמריקאית מהמאה ה-19 סביב מלחמת העולם השנייה עוררה הערכה חדשה ליצירתו. עבודתו של הייד זכתה לפרסום במיוחד עם התערוכה בשנת 1943 בציורו "סופת רעמים מעל המפרץ" (1868), במסגרת המופע "ציור רומנטי באמריקה" במוזיאון לאמנות מודרנית. היסטוריונים לאמנות התייחסו אליו כאחד האמנים האמריקאים החשובים בדורו.[5]
בשנים 1999 ו-2000 היה הייד היה נושא לתערוכה גדולה.
בשנת 2004 כובד זכרו עם בול של שירות הדואר האמריקני ובו ציור שמן-על בד משנת 1890, "מגנוליה ענקית על בד קטיפה כחול."
